עם כוח גדול באה אחריות גדולה

1 במאי! יום הפועלים! אוהבים פועלים, נכון?

לא?

למה?

אה, בגלל הוועדים. וואלה.

לפני שמתחילים, קצת נתונים: מה זה כל הוועדים הזה, מי אלה וכמה כסף הם עולים לנו?

הוועדים הגדולים של עובדי המדינה כוללים בסך הכל 50 אלף איש. יותר ממחציתם עובדים בשני המעסיקים הגדולים ביותר בישראל, התעשייה האווירית וחברת החשמל. יתר העשרים וקצת אלף עובדים בשאר התעשיות הבטחוניות, בנמלים, ברכבת, ברשות שדות התעופה, במקורות וברשות השידור.

50 אלף איש. ליתר דיוק, 50,078 איש. 50,078 איש, שהרוויחו כל אחד, נכון ל-2010, 24,250 אלף שקל בחודש בממוצע. לא רע.

באמת לא רע. פי שניים וחצי מהשכר הממוצע במשק ועוד קצת. לא רע, אבל לא בשמיים. ואם זה כל הסיפור, 24 אלף שקל בחודש אז למה לכעוס על העובדים המאוגדים?

הרי אנחנו בעדם. אנחנו בעד האדם הפשוט, הלא טייקון, שבא משורותינו והצליח בחיים. זה שיש לו עתיד ותקוה וחלום. אנחנו חושבים שמגיע לכל אדם להגיע למקום הזה. ואני אומר אנחנו כי אני מאמין באמת ובתמים שרבים מכם גם חושבים כך. אלה לא נערי אוצר, לא ילדי מיליארדרים. אלה הם אנחנו. בשר מבשרנו.

אז למה אנחנו כל כך כועסים עליהם כל כך הרבה פעמים.

אנסה, ברשותכם, לדלג הפעם על מקרי קיצון, כמו נתבים בנמל אשדוד שמרוויחים 70 אלף שקל בחודש כשחצי מהמשרה שלהם מוגדרת ככוננות. הכי קל להיטפל למקרים האלה, אבל יש שבעה נתבים בנמל אשדוד. ואני מדבר על 50 אלף עובדים.

למה אנחנו כל כך כועסים?

התשובה היא שעם כוח גדול באה אחריות גדולה. וכאן, העובדים המאורגנים לא מספקים את הסחורה. הנה כמה דוגמאות:

רבים מאוד מהעובדים בתעשיות הללו משרתים מונופולים בבעלות המדינה. כשהמדינה היא המונופול, למשל, בנמלים או בחשמל, האזרח הפשוט יכול לצפות מהעובדים להיות האנשים שלו, ולדאוג לו באמת. בפועל, בטח בכל הנוגע לנמלים, לרכבת ולשדות התעופה, עובדי המונופולים האלה משרתים יותר את עצמם ופחות את הציבור. השכר הגבוה שהם מושכים והשירות המחורבן במיוחד שהם מספקים בזכות היעדר התחרות – עולים לנו זמן וכסף. לכל אחד ואחד מאיתנו, בכל יום, חודש ושנה.

וזה מעצבן. בטח כשאתה מאחר לראיון עבודה כי נהג הרכבת עצר לקפה בפנקייק.

הדברים נכונים גם במקרה של אנשי התעשיות הבטחוניות, שדואגים לרווח שלהם פעם אחת כשהם מוכרים ציוד למדינה (למשל מטוסים מושבחים, או מערכות כיפת ברזל) במחירים גבוהים, ופעם שנייה כשהם מושכים את רוב רווחי החברות בצורת שכר, ומותירים למדינה (כלומר: לנו) רווח זעום.

דוגמא? עובדי התעשייה האווירית מקבלים שכר שנתי כולל של 3.6 מיליארד שקל (כ-23 אלף שקל לעובד) ומשאירים למדינה מיליארד שקלים בודדים בתמלוגים. אם שכר העובדים הללו היה פוחת בעשרה אחוזים, כלומר, כל אחד מהם היה לוקח הביתה קצת יותר מעשרים אלף שקל, למדינה היו עוד 400 מיליון שקל, שהם עוד שישה או שבעה אחוזים לתקציב הרווחה.

אני מזכיר, עם כוח גדול באה אחריות גדולה. לא בטוח שהוועדים לוקחים ברצינות את האחריות הזו.

ויש עוד בעיות: אחת מהן היא שקשה מאוד להצטרף למועדון של חמישים אלף העובדים האלה אם אתה לא מקורב או בן משפחה של אחד מהם. וכשמועדון העובד המאוגד הפך למועדון סגור ששמור לבנים של, גיסים של וחברים של, האנשים במועדון הזה הפסיקו להיות אנחנו, והאינטרסים שלהם הפסיקו להיות האינטרסים שלנו.

(הרי אנחנו רוצים להצטרף למועדון, והם רוצים להותיר אותנו בחוץ.)

בעיות אחרות של המועדון הזה נוגעות לשכר עובדי הקבלן באותם ארגונים ממש. תע"א, רפאל, חברת החשמל, רש"ת, הנמלים, הרכבת, רשות השידור – כולן שוכרות עובדי קבלן לתפקידים שונים ולתקופות שונות. אבל השכר שהן משלמות לעובדים האלה נמוך בעשרות אחוזים משכר העובדים המאוגדים, האלה מהוועדים.

זוכרים? עם כוח גדול באה אחריות גדולה. ואם אתה לא מממש את האחריות הזו, מישהו עלול לבוא אליך בטענות בסוף.

לכוח של הוועדים יש פירות כספיים. הם מקבלים דילים נהדרים מחברות תיירות. הם מקבלים כרטיסי מועדון עם הנחות מפליגות בכל רשת שאתם יכולים לדמיין. הם מקבלים שי לחג ודמי הבראה ותנאי חופשה טובים בהרבה משלנו, והם משלמים הרבה הרבה פחות דמי ניהול בקרנות ההשתלמות ובקופות הגמל שלהם, הרבה הרבה פחות עמלות בבנקים שלהם ואפילו קבלנים מוכרים להם דירות בהנחה. הם יודעים לנצל את הכוח הגדול שלהם.

הבעיה היא באחריות. את האחריות הזו, הוועדים וחבריהם עוד לא למדו לקחת על עצמם. ועד שהם ילמדו, לא פלא שכל כך הרבה אנשים כועסים עליהם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעקב פחטר  On 30 באפריל 2013 at 23:59

    דרשתי לא לשלוח אלי יותר !
    נא לבצע ולהימנע !

    • tsoof  On 1 במאי 2013 at 7:23

      אבל אתה חייב לנסות את הויאגרה הזאת.

  • ישי מישור  On 1 במאי 2013 at 0:43

    צפריר הי
    יישר כח תודה על טור חשוב. תוכל בבקשה להפנות למקורות – איך הגעת ל-50 אלף? תודה!
    ישי
    y,mishor@gmail.com

  • נועה זמסקי  On 1 במאי 2013 at 8:53

    אני מסכימה איתך שעם הכוח צריך גם אחריות ופעמים רבות, רבות מדי, הוועדים הגדולים לא מגלים את האחריות הנדרשת. אבל, אני לומדת כאן גם לקח אחר. גם אנחנו, האנשים הקטנים שרוצים עתיד ותקווה וחלום, צריכים ועד עובדים חזק וטוב שידאג לנו למול המעסיקים, למול המדינה, למול הוועדים הגדולים. ה-1 במאי צריך לחזור ולהיות החג שלנו.

  • שני  On 1 במאי 2013 at 8:54

    אהלן צפריר
    רק לא הזכרת לפחות אירוע אחד חשוב ביותר בו כן היתה אחריות גדולה לשימוש בכח הגדול
    עובדי הקבלן
    השבתת המשק על דרישת הקליטה הישירה של עובדי הקבלן – שגם כתבת אליהם כאן – נעשתה בדיוק על ידי הועדים הגדולים האלה
    נתבג, נמלים, רכבת. נכון, לא הורידו את השאלטר – כי חשבו שאז לא יהיה חשמל ואינטרנט ואז לא נוכל לקרוא דברים שאנשים כותבים בבלוגים – אבל היתה שביתה כללית
    רצוי היה להזכיר גם את זה. זה קרה לא מזמן. לצערי הממשלה עכשיו, מנסה להתנער, אבל זה היה ההישג המרכזי (זה וחינוך חינם מגיל 3) של המחאה לצדק חברתי.

  • אור  On 1 במאי 2013 at 9:29

    בנוגעע לדוגמת תע"א – כמה מקבלים בכירי החברה ומנהליה וכמה היה מגיע למדינה מהם?

    • tsoof  On 1 במאי 2013 at 11:41

      בכוונה לא התעכבתי על שכבר הבכירים. הבכירים מרוויחים יותר, אבל הפעם רציתי לכתוב על אנשים "כמונו". יש לינק פה בתגובות לדוח השכר שעליו נשענתי. יש שם התייחסת גם לשכר הבכירים.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: