מכתב גלוי לשר האוצר

שלום רב לך מר אדון שרוצר. אני כותב לך ברגשי אהבה וכבוד כי נראה לי שהתבלבלת, מר אדון שרוצר. נראה לי אתה חושב אותנו מישהו שאנחנו לא, מר אדון שרוצר.

היום, מר אדון שרוצר, סחבק קונה את העיתון של מחר, ואל תשאל מה כתוב שם בעיתון של מחר, מר אדון שרוצר, אל תשאל. אולי אני אסביר לך מה כתוב שם, כי אומרים לי שאתה לא מבין גדול בכלכלה.

כתוב שם בעיתון שאתה רוצה עוד אחוז וחצי מה-9000 שקל שלי בחודש. כתוב שהמע"מ עולה בעוד אחוז, מה שאומר שהכל הכל הכל יעלה יותר: הקוטג' והחלב והלחם והמלפפון שאני קונה, והחשבון מים והחשמל והארנונה והנעליים לילדים והדלק. כל מה שאני קונה יעלה יותר, כי אתה צריך לקחת עוד קצת כסף על כל ביס שאני לוקח ועל כל צעד שאני עושה.

כתוב שם בעיתון שאתה הולך לתת לי 100 שקל פחות בחודש בקצבת ילדים, שנשים שלא עובדות יצטרכו לשלם את מסי הנשך המכונים "ביטוח לאומי," שזה מנגנון שבו אני נותן כסף למדינה ומקבל בתמורה – ויסלח לי אדון שרוצר מכובד מאוד על הביטוי – אני מקבל בתמורה זין בעין.

כתוב שם שאקדמאים ישלמו יותר מס הכנסה ושאתה הולך לקחת עוד ביס מהכסף שאני מפריש לפנסיה. כאילו לא מספיק הבנק והמוסדיים שלוקחים את העמלה שלהם והטייקון שעושה את התספורת שלו, אתה גם רוצה את הגרוש וחצי שאני מנסה לחסוך לזיקנה.

וזה אחרי שאישרת כל מני העלאות מחירים של חשמל ושל מים, כן? ואחרי שכל המשק עבר סופה של התייקרויות מאז ראש השנה. עכשיו זה? עוד איזה 500 או 700 או 900 שקל ממשפחה אדון שרוצר?

נראה לי אתה מבלבל אותי עם משהו אחר, אדון שרוצר. נדמה לי אני נראה לך איזה נוחי או תשובה או איזה רוקד על שולחנות אחר מהגנקי. וזה לא אני. אני זה ההוא שבוכה מתחת לשולחן, אדון שרוצר.

אתה מבין, אדוני, אני נכשלתי בחיים שלי. חשבתי שאני אגיע למשהו, שאני טיפוס אינטליגנטי ומוכשר. הייתי בטוח שעם כישרון והתמדה, גם אני אהיה איזה בעל טור או עיתונאי או סופר או איזה משהו מכובד כזה. הנה, תראה אדון שרוצר, איך אני כותב יפה. לא ככה? מביא לך אותה בשפה עשירה או רזה, משעשעת, מרגשת. נכון אתה מתרגש אדון שרוצר? וגם כן מבין בדברים מסובכים, כמו כלכלה ומיסים ובנקים ופנסיה. הייתי בטוח שאני אגיע לאנשהו, מר שרוצר, אבל לא הגעתי לכלום.

קודם בא האינטרנט ולקח לי את המקצוע, ואחר כך באו חבר שלך ביבי וחבר שלו שלדון וחבר שלכם נוחי ועוד כל מני טייקונים ובעלי עניין וחכמולוגים, ולא השאירו כלום מהמקצוע שלי. פוף. נעלם. חשבתי לכתוב על זה ספר, אבל אתה יודע איך זה, אולי אני אקבל שני שקל מכל ספר שאני מוכר ב-4 ב-100. ואז מאיפה אני אשלם לך מס הכנסה וחשמל וגז ואיך אני אקנה לי עגבניה ולילדים שלי נעליים? איך?

אז אני נכשלתי, אדון שרוצר, אני והחברים שלי במעמד הביניים. נראה לי שיש עוד שניים או שלושה כמוני. אנחנו אין לנו. אין לנו עבודה, חוץ מכל הפרי לאנס שאנחנו מצליחים לקושש. אין לנו כסף. לרבים רבים רבים מאיתנו אין בית. ופנסיה אין, בגלל כל מני דברים מסובכים כמו ועדת בכר ועמלות הפצה ושישה אחוז מההפקדה ושני אחוז דמי ניהול ומיסוי על ההפרשות שעכשיו אתה מביא לנו פה בהפוכה.

אין לנו כסף לחופש או לאוטו חדש או לבירה בגנקי או לעוד מס או מלווה מלחמה. אין מר שרוצר. אין. ואולי אתה מתבלבל, כי המנכ"לית שלך חושבת שאנחנו הולכים להרוויח את מה שהיא תרוויח כשהיא תגמור את הקדנציה. אולי כי איזה רנטגן או דנקנר או תשובה או מימן אמר לך שאדם לא צריך לשלם את החובות שלו. אולי אתה חושב שיש לנו שדה גז כמו תשובה, או שכמו טבע או אינטל, על כל שקל מס שלנו אנחנו מקבלים ארבעה שקלים מהמדינה.

אולי ככה אתה חושב. אולי התבלבלת. כי אם אתה חושב ככה, אדון שרוצר, הגיע הזמן להחליף דיסקט.

אמרת שוויון בנטל, אדון שרוצר ישעתיד. אמרת שוויון בנטל, אדון שרוצר איזהחתיךווייווייוויי. אני לא בעניין של להגיד לך שאתה עוד שליח של חונטת ההון-אסון. אני דווקא רוצה שתצליח, אז אני אעזור לך, אדון שרוצר:

עזוב אותנו, אדוני. לך לחפש את הכסף במערכת הביטחון. בשישים מיליארד שקל בשנה. בצוללות ובטייסות ובפנסיה הצוברת שעוד תעלה לנו 250 מיליארד שקל לפני שתיגמר. שם הכסף.

עזוב אותנו אדוני. לך חפש את הכסף אצל החברות הגדולות במשק. "המשקיעים הזרים" ש"אוי ואבוי אם לא ישקיעו בישראל". אלה שחטפו את הרווחים הכלואים שלהם לפני הבחירות, ושחולבים אותנו בלי בושה כל יום, ועוד מקשקשים על צמיחה ותרומה למשק. הצמיחה שלהן לא מעניינת אותנו. אם הצמיחה היא לא לטובתנו, אתה יודע לאן אתה יכול לדחוף את הצמיחה שלך, אדון שרוצר. בחברות הגדולות. שם הכסף.

עזוב אותנו, אדוני. לך לעידן עופר ולתשובה ולנוחי ולוייסמן וליוסי מימן. אנשים שלא מתביישים לטעון שהם תורמים למשק, אבל מרוקנים את הנכסים הציבוריים שלהם ממזומנים ומשאירים את היתומים והאלמנות שהלוו להם את הכסף בחוסר כל. בטל את מקלטי המס לתושבים חוזרים, אל תיתן להם למכור את הגז בחו"ל, הפסק את ההזרמות האינסופיות של מיליארדים למפעלים מאושרים. שם הכסף.

נמאס לנו ממפעלים מאושרים אדון שרוצר. הגיע הזמן לאזרחים מאושרים.

הכסף בבנקים מר לפיד. בעמלות השורה וההמרה ואלף אלפי העמלות האחרות. הכסף בדמי הניהול של קרנות הפנסיה. בדמי ההפצה של הבנקים. הכסף במונופולים, באוליגופולים, במינהל מקרקעי ישראל, בנמלים, ברכבת, ברשות השידור. הכסף במאיון ובאלפיון המשתמט. הכסף אצל שכבת המנהלים שחולבת את החברות הציבוריות. אצל נערי האוצר ששמנו ובעטו ויונקים את לשד החיים ממיליוני אנשים שכורעים תחת הנטל. מיליונים שהולכים ומתייבשים ובקרוב לא יישאר מהם דבר. לא אצל החרדים, לא אצל הערבים. השוויון בנטל מתחיל בתוכנו, אדוני הפרזנטור.

הכסף לא אצלנו, מר לפיד. התבלבלת.

נסה שנית.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דן שמחוני  On 7 במאי 2013 at 20:27

    מר צפריר היקר, כלכלה זה דבר חשוב מאוד, אולי החשוב ביותר בניהול מדינה וחברה, אפילו קודם לביטחון. בגלגול הבא, אני מבטיח, אלמד היטב את הנושא הזה, אבל כרגע איני מבין דבר. אולי צריך להגדיל את הגרעון, אולי צריך דווקא להקטין אותו. אינני אוהב מיסים, אבל אולי אין ברירה, או אולי הם דווקא מזיקים, לבטח כואבים, ביחוד למי שאין לו, אבל אילו אינם משכבת הביניים, אילו משכבת אילו שאין להם. שני דברים אני בכל זאת מבין: שהממשלה הקודמת פישלה בגדול, אחרת לא היה צורך לתקן, ושממהלכי מר לפיד, ממהלכיו וממלאכיו, עולה ריח רע מאוד של זחיחות, זגזגנות, חובבנות ושרלטנות (מה שכחתי?).

    יש ליאיר לפיד כשרון בלתי מצוי להתחבב על הרבים ולהתנחל בחלומותיהם, ולזכות בקולותיהם, לפשל ולהראות טוב, ולמצות עד תום את הקלף שזכה בו, בשותפות עם נפתלי בנט, אבל לא בקולי הוא זכה, וליבי מנבא לי שגם לא יזכה בו בעתיד, ולוואי ואתבדה.

  • עודד  On 7 במאי 2013 at 22:31

    צפריר,
    הסתכל סביבך וראה את כל מי שבחר ב"יאיר כלום יש עתיד" ותבין מי פה התבלבל….
    ותודה על הרשימה.

  • ido2267  On 8 במאי 2013 at 6:13

    גם אתה התבלבלת. הבנקים והטייקונים מינו את הנציג שלהם לדר האוצר. מה ציפית שהוא יעשה? יבגוד בהם?

  • נועה זמסקי  On 8 במאי 2013 at 14:25

    יאיר לפיד הוא שראוצר של מעמד ביניים אחר, לא שלנו. של מעמד ביניים שמורכב ממקורבים של… מעמד ביניים שבשבילו שכר סביר הוא עשרות אלפי שקלים לחודש ולא פחות מכך ושירידה ברמת החיים משמעה שנוסעים לחו"ל רק פעמיים בשנה ומתפשרים על איכות בית המלון. מעמד ביניים שכואב עד אימה שמחיר האייפון החדש לילד בן השלוש אינו כמו בארה"ב ושלא נדבר בכלל על המחיר השערורייתי של האייפד והאייפוד ואיך אפשר להחליף ככה מכונית חדשה כל שנה?!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: