אם היינו ספרד, אולי הייתי אינייסטה

בעלי הבית שלנו הם זוג סימפטי. הם אנשים לא צעירים – במיוחד הגבר – אבל הם בהירים וחכמים ומצחיקים, ואנחנו מחבבים אותם למדי. חוץ מהפגישה הזו של הפעם בשנה.

הבעל בית כבר עבר את השמונים. פעם הוא היה מנכ"ל של חברה גדולה, והם זוג אמיד מאוד. שכר הדירה שלנו נקבע כל שנה, ואז מוצמד למדד תשומות הדיור. ובסוף כל שנה, בפגישה הזו שהזכרתי, מגיע בעל הבית עם טבלה ודף, ומסביר לי כמה כסף עלי להוסיף על השנה שעברה. לפעמים זה 600 שקל, לפעמים 1,500. פעם זה היה אפילו יותר. תשלום חד פעמי שנתי לעדכון עליית מדד תשומות הבנייה.

"זה לא הוגן," אני מסנן תמיד בשקט. ממש בשקט, כי אני מהחננות האלה שמכבדים את החוזים שהם חתומים עליהם. ובכלל אני רגיל שדופקים אותי. הוא לא המציא את זה.

"מה אתה מתלונן," הוא אמר לי פעם. "בשביל זה אתה מקבל תוספת יוקר."

וזה הרגע שבו באמת לא ידעתי אם לבכות או להתייפח. תוספת יוקר!

פחחחחח!

הידעתם שהמחירים של ספקי שירותים במקצועות הכתיבה, התרגום, העיצוב, הצילום ובעצם כל מה שקשור לקריאייטיב רק יורדים כבר יותר מעשר שנים? ככה זה כשנעלמים כלי תקשורת. עוד ועד אנשים נפלטים לשוק ולא יכולים למצוא עבודה, אז הם פותחים עסקים קטנים ומנסים לקושש לקוחות, ובשביל זה הם גם מורידים מחירים. ומורידים ומורידים ומורידים.

יש אנשים שמוכנים לשלם לך מאה שקל אם תכתוב להם עשרה מאמרים. על תיירות או על נדלן או על אמהות או על פוליטיקה.

עשר שקל לחתיכה. אגב, הם לא מתביישים גם להעיר לך על העברית בסוף. אחרי שהם אומרים לך "עשר שקל לחתיכה.

ואנשים מדברים אתי על פאקינג תוספת יוקר!

בעל הבית שלי הוא אדם אמיד מאוד. ובאופן משעשע למדי, הוא ממשיך להתעשר. בין היתר, בזכות מדד תשומות הבנייה הזה. אני בן אדם לא עשיר. לא עני, כן? סטנדרטי פלוס מינוס. אבל אותו מדד בדיוק גורם לי להמשיך ולהידרדר בסולם הכלכלי וגורם לו להרוויח עוד כסף. על חשבוני.

אל תרחמו עלי ואל תשנאו אותו, בבקשה מכם. אני רק מנסה להדגים משהו.

אני מנסה להדגים איך אדם שיש לו פחות הון סובל מהמצב הכלכלי במדינה, בעוד אדם שיש לו, דווקא נהנה מאותו מצב בדיוק, על חשבונו של החלש. ובאמת, פעם היו תוספות יוקר למעמד העובדים, אבל כבר מזמן אין כאלה, ואפילו אם יש, עצמאים אינם מקבלים אותם.

אני לא אומר שצריך "להעניש אנשים שהצליחו," כמו שטוענים החבר'ה המבריקים של יאיר לפיד, אבל דחילק, אותו מס גם לי וגם לו? מה נהיה? נפלתם על הראש?

אנשים חושבים כל מני דברים על עצמאים: שהם עובדים במה שמגניב אותם, שהם מרוויחים יותר כסף, שהם בטלנים שקמים בעשר ויושבים לחרבן עד הצהריים. לא הכל נכון לגמרי.

האמת היא שחלק ניכר משכבת העצמאים בישראל של 2013, היא אנשים שעצמאות היא הברירה היחידה שלהם. פשוט משום שהפרנסה שלהם כבר אינה קיימת: מפעלים שנסגרו, חברות שכשלו או נרכשו וכל העובדים בהן פוטרו. אנשים שהמקצוע שלהם לא קיים יותר, ואם הוא קיים, השכר שהוא משלם מתאים לסטודנטים שיש להם תמיכה נוספת מאבא ואמא.

ואולי אחרי הכל, דווקא לא נורא, ספרד ויוון. היוגורט ביוון מצוין והחופים עוצרי נשימה, ואם נהיה ספרד, אולי סחבק יהיה אינייסטה. מדברים אתכם על האין עבודה של יוון ושל ספרד, על דורות אבודים של צעירים. אבל שוכחים לספר לכם שפה זה בערך אותו דבר בדיוק, רק עם קצת יותר עניים.

המזל היחיד שלנו הוא שלנו יש יהודים רחמנים כמו עידן עופר ויצחק תשובה ונוחי דנקנר ודודי וייסמן. אנשים שבזכותם יש לנו משרות! שאם הם יעזבו את הארץ עוד נגיע לעשרים אחוז עוני לא עלינו! אנשים שממשיכים להתעשר בעוד אנחנו ממשיכים להתרושש. זה המזל שלנו! בכל העולם כולם נהיים עניים יותר. בכל העולם חוץ מבישראל. בכל העולם חוץ מבווילות של נוחי ותשובה ועידן עופר. מזל שיש לנו אותם.

ויש לנו מזל שבחרנו בביבי וביאיר ובנפתלי ובציפי. מזל על סדרי העדיפויות שלהם ועל זה שהם באמת מייצגים אותנו ולא, נגיד, את תשובה ועידן עופר. ויש לנו מזל על שאול צמח ופקידים מסוגו, שמשרות של מיליונרים מחכות להם בשבוע הבא או בשנה הבאה, כשיעזבו את השירות הציבורי וייאספו בזרועות הטייקונים. בינתיים הם נותנים לתשובה את הגז כמו שנתנו לאחים עופר את ים המלח.

מזל גדול שיש לנו כאלה אנשים, אחרת באמת היינו כמו יוון וספרד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נועה זמסקי  On 15 במאי 2013 at 16:31

    יש לנו מזל גדול, ללא ספק.

  • דן שמחוני  On 15 במאי 2013 at 17:20

    זה מטריד בכלל, והרמז לשחיתות בצמרת – לא סתם רמז – מטריד בפרט, ולולא השחיתות בצמרת אולי לא היה צריך להיות מטריד בכלל.

  • avivitmishmari  On 15 במאי 2013 at 20:53

    עצמאים קטנים הם באמת נקודה עיוורת של המשק. פעם לא עודדו אותם כי היה משק סוציאליסטי ורצו לעודד (בצדק) עבודה שכירה וקביעות. גם חשדו בעצמאים שהם מעלימים מס בסיטונות. היום, בתקופת האולטרא-קפיטליזם והיזמות הפרטית, עדיין לא מעודדים אותם, כי הקומבינות נעשות בין הגדולים, וגופי הענק הפרטיים מקבלים הטבות שעסק של 1-5 אנשים לא זוכה לקבל. וזה כמובן בלי להזכיר קצבאות ודמי אבטלה שעצמאים לא זכאים להם למרות שמשלמים בט"ל כל הזמן.
    אמר לי פעם רו"ח: תשמרי את כל הקבלות שלך היטב היטב, כי "הוצאה מוכרת" היא הפלוס היחיד שהמדינה תתן לך כעצמאית.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: