כל כך הרבה פוטנציאל

יאיר סומך עלי.

הוא סומך עלי שכמו אזרח טוב, אתעייף. שלא ארצה לומר עוד דבר. שאעסוק ביומיום, בילדים, בפרנסה, בכל הדברים הקטנים האלה שהם החיים של אדם מן היישוב. יאיר סומך על מס הכנסה ועל מע"מ ועל לקוחות ועל ספקים ועל הספר שאני קורא ועל זה שאני כותב. הוא יודע שהם ייטלו אותי ממנו, והוא יוכל להמשיך את יום יומו. ודומה שכל שיש לו ביום יומו הוא לעשות לי רע. לקחת ממני עכשיו ולספר לי סיפורים על עוד שנתיים, בעוד את הגזרה וחצי שהוא השית בכאילו על חבריו המיליונרים, הוא דוחה לעוד ארבע שנים. הוא סומך עלי שארדם. בצדק.

ועופר סומך עלי.

עופר הסחבק מהכדורסל, שגם מי שלא הצביע ליש עתיד ידע שהוא יהיה קול השפיות, ולמד מהר כל כך באיזה צד מרוחה החמאה. עופר סומך עלי שארוץ בשביל הילד בין הביטוח הלאומי לבין קופת חולים, שאתרוצץ בין ניצן לאלוט, בין העירייה ובין איזה עמותה של נדבן מפתיע, כדי לקבץ את מה שאולי מגיע לילד. שבינתיים לא אתן את לבי למתרחש. והוא צודק. הילדים יותר חשובים.

וביבי סומך עלי.

ביבי סומך עלי שלא אשים לב איך בזמן שאני עובד מעלות ועד רדת, לא אבחין שהמים התייקרו, החשמל, הקוטג', המלפפונים, השכר דירה. שפשוט ארכין את ראשי כמו הפרד שאני – ואיזה אב אינו פרד כשעל העגלה יש שלושה ילדים? איזה אם אינה סוסה שתמשוך ותמשוך עד שברכיה לא יוכלו עוד?

וסילבן סומך עלי.

סומך עלי שכשאני מתלונן על מחיר הדלק לא אשים לב למרבצי הגז של המדינה הזו, שהלכו לבעלותם של חמש או שבע משפחות. סומך עלי שלא אשים לב שכשהם צוברים מיליארד ועוד מיליארד, אני מאבד עוד ועוד. עוד קצבת ילדים, עוד הנחה בארנונה, עוד זכות בביטוח הלאומי ובקופת חולים. ומשלם עוד קצת. קצת למס הכנסה, קצת למע"מ, קצת לביטוח לאומי, קצת לקופת חולים. רק עוד קצת.

ובוגי סומך עלי.

סומך על הציונות העיוורת שלי, שתגיד אמן כל פעם שמישהו ידבר על איום. סומך על הפחד והשנאה שלי לשונה והאחר. סומך עלי שאהנהן ואסכים שצריך עוד. עוד כיפת ברזל ועוד מטוס ועוד צוללת ועוד טנק ועוד תותח ועוד סטי"ל שיאבטח את הגז של מדינת ישראל, או של מדינת תשובה.

בצדק הם סומכים עלי. עלי ועל עוד מאות אלפים כמוני. אנשים בלי פנסיה, בלי מקום עבודה מסודר, בלי שי לחג, בלי ימי חופשה, בלי ימי מחלה. אנשים שכל חודש מתחילים מאפס ומתפללים באמת באמת חזק להגיע למספיק. רק למספיק. כדי להמשיך לסובב את המנואלה של החיים ושל המשק ושל הבריונים שיושבים שם למעלה ובכל צומת ובכל ברז ובכל שיבר, וחוטפים להם את המעשר ואת העמלה ואת הקופון ואת המעטפה. ואפילו כשהם כבר מודחים משם, כמו אולמרט וכמו ברק, ודאי תמצאו אותם אחרי שבוע או חודש לוחשים על אוזנו של איזה תשובה או נוחי או מימן תמורת כרית מרופדת של מיליונים.

בצדק הם סומכים עלי. מי אני שאפצה פי? מי אני שאצא נגד בנקים, נגד טייקונים, נגד תאגידים רב-לאומיים "שנותנים תעסוקה". נותנים תעסוקה שאני מממן במסים שלי. המסים שהם אינם משלמים. הרי אם לקוח משלם לי שוטף + העשור הבא, אני עדיין שותק. עדיף לקבל את הכסף בעשור הבא מאשר לא לקבל אותו בכלל. ומי יעזור לי אם אטען נגד תאגיד? חבר הכנסת עופר שלח? שר האוצר יאיר לפיד שמספר לי שזו הדמוקרטיה? הוא ניצח ולכן אין לי יותר מילה. ראש הממשלה יעזור לי? מי אני? לאודר? אדלסון? למה שיעזור לי? מה יש לי לתת לו? או למישהו. אז אני שותק.

וככה נעה ספינת השוטים שלנו באשליה של חברות שנמכרות במיליארדים, של אייפונים ושל ריאליטי, של מכוניות נוצצות ושל חלומות על טלפון מאראלה. נעה הלאה הלאה, הרחק ממשפחת העמים, בחיבוק מאושר של עם בחירה ושל אין לי ארץ אחרת.

ורק עמוק עמוק בפנים כבר אין לב. כבר אין קהילה. כבר אין ערבים זה לזה. איש איש לעצמו ולביתו יש שם עמוק בפנים. איש איש לשכרו ולילדיו ולהישרדותו. והפוטנציאל שהיה פעם למקום הזה הוא קצת כמו הפוטנציאל שהיה לי ולכם כשהיינו צעירים. כל כך הרבה פוטנציאל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שמעון  On 17 ביוני 2013 at 6:51

    זה אתה תענוג. אנא הפוך את כול זה, לסיפורו של אדם עייף,מיואש, עדיין לא אדיש…אבל עוד מעט. כזה שממשיך וכותב, משום שיש כול כך הרבה חיות ועצמה בכתיבה. גם בריחה.
    תודה.

  • Yechiel Adar  On 17 ביוני 2013 at 7:32

    זה שלמעלה לא סופרים אותנו זה נכון. אבל המצב לא שחור לגמרי ועדיין יש קהילות ואנשים עוזרים אחד לשני.

    • ido2267  On 17 ביוני 2013 at 8:16

      אם יש תקווה הרי שהיא צפויה מהפרולים.

  • נועה זמסקי  On 17 ביוני 2013 at 8:40

    ולכן, קמנו 30 משפחות, כל אחת בזמנה, כל אחת מהסיבות שלה, ועזבנו את החיים במרכז הארץ בחיפוש אחר משהו אחר, והגענו לכאן, לצפון הנגב, למקום קטן ומקסים בכדי לנסות ולבנות קהילה קצת אחרת שבה עדיין, אחרי ההישרדות, עוד נשארה טיפה של איכפתיות, אחד לשני, לקהילה, לסביבה.

  • Eli Amar  On 17 ביוני 2013 at 10:09

    מאמר מדוייק ונכון ….. מייאש …הייתה מצפה שלאחר שהעם האיראני עשרות מיליונים הצביעו בעד סיכוי לשינוי זה יגרום למישהו לעצור ולחשוב להיכן ממשיכים לשפוך את הכסף…נראה שלאף אחד לא אכפת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: