וילד אחד חולה, נוטה למות

מטריקס. אנחנו חיים במטריקס. בפסאדה של דמוקרטיה. של צדק, שוויון. של היגיון. אבל כל זה לא אמיתי. מאחורי וילונות עבים עבים, חי ונושם לו עולם אחר לגמרי. עולם של מושכים בחוטים. עולם של אינטרסים. וזה תמיד כסף. וטובתנו שלנו אף פעם לא נמצאת בסדר העדיפויות. אני לא מדבר על ראש סדר העדיפויות, חלילה. אני מדבר על היעדר מוחלט של טובת הציבור בתוך מערכת השיקולים של האנשים האלה.

זה נשמע מסובך, אבל זה כל כך לא. הנה, אני אסביר טיפונת.

קחו למשל את העניין של הקנאביס הרפואי. אני לא מדבר על לגליזציה, כן? פאק איט. נגיד שלעשן גראס זה רע. אני לא חושב ככה, אבל נגיד. קנאביס רפואי זה טוב. זה טוב לחולי סרטן, זה טוב לאנשים שסובלים מכאבים כרוניים. לעזאזל, זה טוב לילדים על ערש דווי. וכולם יודעים את זה. שרים, רופאים, חברות תרופות. אפילו ג'ודי מוזס יודעת את זה, וכולנו יודעים כמה קשה לג'ודי להבין דבר מה. כל דבר.

אבל חברות התרופות מעוניינות ברווח. והן עושות כסף ממורפין, החומר הפעיל בהרואין. הן עושות כסף מאתופן. עוד תרופה ממכרת ומסוכנת לאורך זמן. הקנביס רע להן. הן מפסידות מרכזי רווח. אז הן מפעילות את כל מי שיש להפעיל כדי שהשימוש בקנאביס רפואי ייאסר. ואם איזה משפחת פשע או שלוש משתלטות על גידול הקנאביס הרפואי, הרי לכם ווין-ווין של פשע גלוי ופשע נסתר.

ובינתיים, ילדים על מיטת מותם נדונים לייסורים, בגלל כל מה שקורה שם מאחורי הווילונות הכבדים.

או הסיפור של הגז הטבעי. למדינת ישראל יש הזדמנות בלתי חוזרת לייצר לעצמה רזרבה אמיתית של ממון. קרן עצומת מימדים שתיועד לתשתיות אמיתיות, לחינוך, לשיקום מערכת הבריאות, לפיתוח מערך הרווחה, לעידוד תעסוקה במגזרים מוחלשים, לאקדמיה, לחיזוק מעמד הביניים.

אבל מאחורי הווילון עומדת תאוות הבצע של איש אחד שקוראים לו יצחק תשובה, ושל קבוצת שותפיו. וברקע פועלת גם חברת כריית גז טבעי גדולה. קוראים לה נובל אנרג'י, והיא מפעילה לחץ באמצעות הממשל האמריקאי. וביבי לא רוצה לפגוע באמריקאים, נכון? וזה לא הכל. יש עוד אינספור נוטלים, חוטפים, גוזלים בדרך. הרוסים שרוצים לכופף ספקי גז טבעי אחרים באמצעות העתודות של ישראל; מיני גנרלים במיל. שמחככים את ידיהם לנוכח חוזי האבטחה של אסדות הקידוח, שמגיעים לעשרות מיליונים בשנה; צה"ל, שמזהה הזדמנות ל"איום על עתודות הגז של ישראל". כשצה"ל אומר "איום", הוא בעצם מתכוון ל"תקציב".

וכל אלה מרוקנים ומעקרים את הקרן הזו. הקרן שהיא העתיד שלנו, של ילדינו. של נכדינו. העתיד שלא מעניין אף אחד.

לפני שנה או שנתיים התמזל מזלי לערוך ספר נפלא שתרגמה זוגתי, אלה בשן. קוראים לספר בומרנג, והוא מספר על משבר האשראי בחמש מדינות ברחבי העולם. זה נשמע מסובך, אבל הסופר, מייקל לואיס, מספר את הסיפור באופן פשוט וקולח ונגיש לכל.  בין היתר, הוא מספר שם על כנסיה קטנה ושולית ביוון, שהשתלטה על קרקעות עצומות במדינה. יוון, צר לי לומר, דומה לנו למדי. לא בסוג המשבר, כמו ביכולת שלה לפורר את עצמה מבפנים.

איך שלא תהפכו את זה, ממשלת ישראל ובנק ישראל הם הנהנים האולטימטיביים מעליית מחירי הנדל"ן בשנים האחרונות. לא משנה אם אתם קונים או מוכרים, מרוויחים או מפסידים, בכל פעם שמבוצעת עסקה – הממשלה לוקחת את חלקה. ויש לה את המשאב האולטימטיבי. המשאב שיוצר את המחסור האמיתי. למשאב הזה קוראים קרקע. והמדינה אינה נדיבה כלפי אזרחיה עם המשאב הזה.

למי היא כן נדיבה? נכון, למשפחות ההון. לדנקנרים שזכו באמצעות אדמות המלח שהוקצו להם (או שהוקצו להם בעצימת עין) להשתלט על בנק הפועלים ועל איי.די.בי, לתשובה וחתניו, ליזמים ממולחים שזוכים למאות אחוזי בנייה, חוסמים לנו את הים ואת השמיים, פוקקים את כבישינו ושורפים את ריאותינו. וכשהדירות כבר ישנן, בנויות ומוכנות, הן אינן מיועדות לאדם הפשוט. לא. הוא לא יזכה לעולם לשים את ידו על אחת מהן. הן מיועדות רק למי שכבר יש לו משלו.

יש עוד אינספור וילונות כבדים שמאפילים עסקאות במחשכים. הנה, עופר שלח, עד לפני כמה חודשים חשבתי שהאיש הוא עיתונאי אמיתי, אדם שדואג לסביבתו, לחלש, לנזקק. השבוע הוא הגיע לוועדת הכספים מצויד בשורה של קונצים שכל מהותם היא שימור המבנה הריכוזי במשק.

שורה של קונצים שיאפשרו לבנקים להמשיך לשלוט בחברות עסקיות, וכך למנוע אשראי ממתחרים ולמנוע תחרות. שורה של קונצים שיאפשרו לתאגידים ריאליים להחזיק במוסדות פיננסיים, ודרכם לשלוט במי מהמתחרים יזכה באשראי ומי לא. שורה של קונצים שמותירים לדירקטורים לשמש במועצות המנהלים של אלה ושל אלה, לרחוץ זה את ידו של זה, לתגמל איש את רעהו – להנציח את גזל הציבור באמצעות ריכוזיות: בבנקים, במרכולים, בתחנות הדלק, במלט, במים – אלה שבברז ואלה שבבקבוק – בחלב, בביצים, בדשנים, בפלדה, בביטוח, ברכב. בעשרות ענפים במשק.

עופר שלח שלנו. הבחור הטוב מהכדורסל. ההוא שיודע הכל. הוא עלה לכם השבוע מאות אלפי שקלים למשפחה בעשורים הקרובים. כי משהו קרה מאחורי הווילון. מישהו שלח את מישהו. מישהו שילם למישהו. מישהו איים על מישהו.

וזה כבר לא משנה אם נבחרי הציבור שלנו ופקידי הציבור ושומרי הסף מקבלים שוחד (והם מקבלים) או שהם נאנסים על ידי אנשי עסקים ישראלים וזרים ותאגידים מקומיים ובינלאומיים (והם נאנסים). זה כבר לא משנה אם זה בכוונה או בשוגג. במבחן התוצאה ארוך השנים, הדברים האלה שמתרחשים בחדרי חדרים, מאחורי הווילונות, משעבדים אותנו כמו בימי הביניים, כמו וסלים לאדמה. אדמה שאינה שלנו.

עסקאות הנשק, חוזי היבוא והיצוא, ההיתרים המיוחדים, הקצאות הקרקעות, רשיונות היבוא, ההסכמים הבילטרליים והסעיפים הסמויים מן העין, הסכמי המשטרה והפרקליטות עם עדים נגד ועדים מטעם ועדי מדינה, לחיצות היד הסודיות, הקריצות, תיבות הסיגרים הקובניים, בקבוקי הסינגל מאלט המיושנים 21 שנה, ההרצאות בחצי מיליון דולר של קלינטון כאן, ותמונות המראה שלהן בארה"ב, לשם נוסעים אולמרט וברק – כולם כולם הם אבני הבניין של החונטה, שמוקמות על גבו של ילד אחד קטן, נוטה למות, שלא יוכל לקבל את משכך הכאבים שלו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שמעון  On 17 ביוני 2013 at 16:33

    אני יכול רק,להוסיף את סיפורה של כיפת ברזל. שהיא בזבוז,שאיננה יעילה ואיננה מגינה,ואיננה פוגעת ומי שמצוי בטווח הגנתה, אתה ואני, איננו מוגן….והיא משרתת את אילי ההון של התעשייה הצבאית,במקרה זה את רפא"ל. איש אינו מוכן לפתח את מגננות הלייזר (הסקיי גארד) משום שהן זולות והן אפקטיביות ואילי הון וטייקונים של תעשיות הטילים אינם עומדים להרוויח מהן. אז את הקרב האחרון בעזה, עצרנו משום שנגמרה התחמושת היקרה ביותר בעולם. ועל ראשון לציון ותל אביב ואילת וחיפה איננה מסוגלת להגן. אבל היא רווחית לאותם ,שמאחורי הווילונות…ולעזאזל כול היתר.
    כול מילה, שנאמרה כאן, ניתנת להוכחה. אבל את יעלון ונתנייו זה אינו מעניין,גם לא את אובמה. את אילן בירן ואת ועד העובדים של רפא"ל זה מעניין.
    זה גם סיפורו של הגז הלאומי שבמעבי הים התיכון. וסיפורם של אוצרות ים המלח שבבעלות משפחת עופר. וכך אלאה.
    מה עושים? כותבים,גומרים והולכים.

    • עדו  On 17 ביוני 2013 at 23:12

      לא ברור לי למה אתה חושב שהסקיי גארד כן יעילה. ממה שהבנתי לייזר לא שווה הרבה כשיש עננים בשמיים.

  • תור גונן  On 17 ביוני 2013 at 19:46

    צפריר, מדהים. נוקב כתמיד. מדאיג. מצער.
    אולי זה רעיון מופרך ומנותק (מפתיע, לא?) ואין צורך לענות (מה גם שאני בטוחה שהיושרה שלך לא תאפשר לך אפילו לחשוב עליו), אבל כדי שעוד ועוד אנשים יקראו אותך – האם "ישראל היום" (העיתון החינמי, אם זה שמו) היה מקבל לפרסום את מה שאתה כותב , בבחינת "באג אחד במערכת" שאפשר לעמוד בו?
    באותיות קידוש לבנה הייתי מפרסמת את הרשומה האחרונה הזו.

    תור

    • tsoof  On 17 ביוני 2013 at 20:27

      תודה יקירתי. ודאי שלא.

    • Yechiel Adar  On 18 ביוני 2013 at 7:21

      אתה מאשר לנסות להעביר לישראל היום?

      • tsoof  On 18 ביוני 2013 at 11:11

        לא. צר לי. לא מעביר תוכן שלי לגורמים מסחריים.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: