יש חורבן

היום החלה ממשלת ישראל מהלך להעלאת אחוז החסימה, ובמקביל לעיקור הכנסת כגורם מרסן של הממשלה. בעצם, הממשלה משתמשת בכנסת כדי לחסל את כוחה של הכנסת עצמה. כמובן, מי שהעלה את הצעת החוק הוא אחד הפיונים של יש עתיד. בואו לא נכבד אותו באזכור שמו.

תזכורת: ממשל דמוקרטי מתאפיין בשלוש רשויות: מבצעת (יעני, ממשלה), מחוקקת (יעני, פרלמנט, או כנסת בישראל) ושופטת (כלומר, מערכת בתי המשפט, עם דגש על בית המשפט העליון במושבו כבג"ץ). הרשויות האלה אמורות לאזן זו את כוחה של זו. השופטים, למשל, אינם קובעים את החוקים, אבל הם יכולים לקבוע שחוק שחוקקה הכנסת אינו חוקי. הכנסת, למשל, ממנה את הממשלה ויכולה (עד שהחוק של יש עתיד והממשלה יעבור) גם להפיל אותה.

(אגב, את כל זה אני זוכר משיעורי אזרחות בכיתה ז'. פעם היו מלמדים פה אזרחות.)

ועכשיו עוד הקדמה קטנה. אנחנו חיים בעידן מוזר. זה נכון לגבי מעמד הביניים בהרבה מאוד מקומות בעולם. אנחנו סוג של שפני ניסיון של הגורמים המשפיעים במדינה. כשאני אומר גורמים משפיעים, אני מתכוון לאנשים שהממשלה נותנת להם דין וחשבון: בנקאים, בעלי הון, תאגידים רב לאומיים, צבא. כאלה.

הגורמים המשפיעים האלה שולטים לחלוטין בכל אספקט של החיים שלנו: יש להם בובות ופיונים בצמתי קבלת ההחלטות – ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת, מנהלים, יו"רים של ועדי עובדים – ודרך הפיונים האלה הם מנהלים את החיים שלנו. אנחנו חיות המעבדה, ובעלי הכוח מתעניינים בשני היבטים שלנו: כמה הם יכולים לייצר באמצעותנו ומה המינימום המינימלי שדרוש לנו כדי להתקיים בלי למות או לשבור את הכלוב.

וכמו תרנגולות בלול, הם משאירים לנו פחות ופחות מקום, ומאכילים אותנו פחות ופחות מזון. יש להם דרכים נהדרות לעשות את זה. מצד אחד הם לוקחים לנו יותר באמצעות מסים (אחר כך הממשלה תעביר להם את הנכסים שלה. כלומר, שלנו), מצד שני הם מעלים עוד ועוד את מחירי המוצרים שאנחנו צורכים ומצד שלישי הם מאלפים אותנו לצרוך יותר ויותר. כלומר, לתת להם יותר ויותר ולקבל פחות ופחות.

עכשיו, אנחנו הרי לא מפגרים לגמרי (טוב, חלקנו לא מפגרים לגמרי.) כל התהליך הזה עלול להיות מאוד מקומם מבחינתנו. אז בעלי הכוח משתמשים בכלים שונים כדי להסיח את דעתנו. למשל, הם מראים לנו פורנו, כמו האח הגדול או המירוץ למיליון או בן שרוצח את ההורים שלו.

אה, כמובן, הם גם מספרים לנו שאם נעבוד קשה, נרוויח ונתקדם ונצליח. הם אומרים לנו שהכל בידיים שלנו: שמי שיוזם ועושה ומזיע ולומד ומתקדם, יגיע גם הוא למעמד של מריונטה או בעל הון. הם לא מספרים לנו שהסיכוי שלנו להצליח באמת מזכיר קצת את הסיכוי שלנו בלוטו. אפילו אם נגיע לעשירון העליון, המרחק ממנו ועד למעמדות של המריונטות ובעלי ההון נמדד בשנות אור. אחד ממאה אלף יחצה את המרחק הזה. כל היתר ייזמו, יזיעו, ילמדו, יצליחו – וככה ייצרו יותר ויצרכו יותר – מה שכמובן יכניס לבעלי הכוח עוד ממון, ויותיר את המזיעים הרחק מאחור.

או שבמקום זה, הם מספרים לנו סיפורים בשקל על "אין משילות" ועל "שוויון בנטל" ועל "רפורמות", אבל זה הכל בכאילו. כל המהלכים האלה הם הנעה של אוויר חם ממקום למקום, זיקוקים של חרטא, כדי שלא נבין מה קורה מסביב.

ואם שום דבר מכל זה לא עובד, הם מוציאים אותנו למלחמה קטנה. זה כבר בטוח ישכנע אותנו לא לשים למה שקורה מסביב.

ככה לא נשים לב שיש לנו פחות ופחות. פחות חופש, פחות זכויות, פחות כסף, פחות אוויר נקי, פחות משאבי טבע, פחות סיכויים, פחות עתיד. למה? כי בעלי ההון שואבים את כל אלה באמצעות פיונים ומריונטות. על הבובות האלה הם מעתירים כבוד והון כדי שיעשו את העבודה. הם עושים את זה באמצעים כשרים: תרומות, מימון עמותות, העסקת קרובים של הבובות וכו', באמצעים מסריחים: הבטחה של ג'ובים לפקידים ופוליטיקאים לעת פרישתם – ולפעמים גם באמצעות שוחד פשוט מתחת לשולחן, לבובות תאבות בצע במיוחד (או סתם לא אינטליגנטיות).

יש עתיד היא מפלגת מריונטות כזו. ומה שיפה במיוחד ביאיר לפיד, זה שהוא בובה כל כך מופרכת, שאשכרה אפשר לראות את החוטים: את שרי אריסון שמניעה את עופר שלח בוועדת הכספים; את בעלי ההון שמניעים את חברי המפלגה לקדם תקציב שלוקח עכשיו מהציבור ומבטיח שאולי אולי, אחרי שהפריץ ימות וכלב יתפגר ותעלה העונה החדשה של אקס פקטור עם בר, ייקחו משהו גם מההון. ת'כלס, במקרה הטוב בעוד שנתיים תקום עוד ועדה שתדבר על מיסוי תאגידים או רגולציה על בנקים, ועד אז יקרסו עוד כמה עשרות בתי אב בישראל.

פייסבוק גם נותן הצצה מצערת ומביכה למדי (אם גם משעשעת) לאיכות הקוגניטיבית של המריונטות של יש עתיד. זה מתחיל ביאיר לפיד שמפרסם סטטוסים בסגנון "למי שישן, חסכתי לכם 12 שקל לשנה", ותגובות היסטריות לדברי יו"ר האופוזיציה, שבאמת מזכירות טוקבקיסט סוג ג'. וזה נגמר, איך לא, באימלדה קלדרון, האישה והדונה קארן, שמזמינה את הציבור לדבר על חורבן.

יש חורבן.

אבל הנה ויץ אופטימי: הדברים שקורים עכשיו עכשיו במצרים, וגם בברזיל ותורכיה וספרד ויוון, מלמדים שלתהליכים האלה יכולה להיות תוצאה. הם מלמדים שהלחץ ההולך וגדל של ברוני הכוח על הציבור – ברישושו, בנטילת זכויותיו ובהפעלת כוח משטרתי נגדו, בחקיקת חוקים שמכוונים ישירות נגד הציבור ובמיוחד נגד מיעוטים – יכול להניב גם תגובה. והתגובה הזו יכולה לטלטל את השיטה ולסכן אותה. אולי אפילו להפחית באופן משמעותי את הכוח של המושכים בחוטים.

זו ממשלה נבחרת, אבל אל תטעו. אין שום דבר לגיטימי במאה הימים הראשונים שלה. זו ממשלה שקמה עלינו לכלותינו. ממשלה שמאיימת באופן אקטיבי על רווחתו ובטחונו של כל אזרח שאינו חבר בחונטה. למחות נגדה, לזעוק נגדה, להפגין נגדה, להפיל אותה – אלה אינן הזכויות שלנו. זו החובה שלנו. עבור עצמנו, עבור ילדינו. אפילו עבור הרעיון הציוני וסיכויי ההישרדות שלו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: