עוד כמה מילים על אהבה

לפני כמה ימים הספר שלי יצא לאור. זה לא סיפור. האמת היא שזה מדריך איך לכתוב בצורה אפקטיבית. אני כותב שם שלא כדאי לכתוב בז'רגון, כי רק מעטים יכולים לקרוא את מה שכתוב בז'רגון. אני כותב שם גם שלא כדאי לכתוב באנגלית ובעברית מעורבות יחדיו, וגם ממליץ לא לכתוב פוסטים ארוכים בפייסבוק.

עכשיו אני הולך לעשות את ההיפך מכל מה שאני כותב שצריך לעשות. למה? כי זה פוסט שמיועד לאנשים שאוהבים את ספרינגסטין, כי הוא מתייחס למילים באנגלית וכי יש לי הרבה מה להגיד בימים אלה. לעזאזל, כבר כתבתי היום 3,000 מילה. אני פה ברומא כדי לכתוב, אז אני עושה הפסקה קטנה מהכתיבה כדי לכתוב את הפוסט הזה לפני השינה והחזרה לכתיבה מחר בבוקר.

(ואם אתם לא אוהבים את ספרינגסטין אתם בכל זאת מוזמנים להישאר ולסבול את הז'רגון ואת האנגלית ואת האורך. כי זה הכל על אהבה. ואהבה כולם מבינים. אפילו צוות התגובות של יש עתיד, ועליהם באמת אי אפשר להגיד שהם מבינים הרבה.)

השירים שאני הכי אוהב בעולם

ברוס ספרינגסטין הוא הזמר שאני הכי אוהב בעולם. כל כך אוהב, שהוא משאיר לי מעט מאוד מקום לאהבות מוזיקליות אחרות. אולי זה כי יש לי כל כך מעט זמן לשמוע מוזיקה, ואולי פשוט כי בעשור האחרון אני לא ממש זקוק לדברים אחרים.

ואני לא איזה בור מוחלט במוזיקה. גדלתי על הביטלס ועל לנון, על דילן ועל בואי, על דון מקלין וסיימון וגרפונקל, על חווה אלברשטיין ושלום ואריק ומתי כספי וכוורת ויוני רכטר. שמעתי בלי סוף את אנני לנוקס ואת פרל ג'אם, את קייט בוש ואת מאיר אריאל, את טום ווייטס, את סטינג, את לד זפלין. אני יכול לשיר אחורה בעל פה תקליטים שלמים של כל אחד מהאמנים האלה. ובמקרים רבים, מדובר על לא מעט תקליטים. וכן, זה רק מבחר מצומצם. יש עוד, ולא מעט.

אבל בעשור האחרון זה בעיקר ספרינגסטין. אני לא צריך הרבה יותר מחצי שעה נהיגה מעת לעת כדי להיזכר. להתייפח באוטו כמו איזה מוכה אהבה בן 16. כל פעם מחדש.

הנה רשימה מקרית של עשרת השירים שלו שאני הכי אוהב בעולם. לא יודע מה הסדר:

This Hard land

The Promise

Down bound Train

Lost in the Flood

Backstreets

Racing in the Streets

My city of Ruins

Better Days

Living Proof

Youngstown

למה? כי This Hard Lans מתחיל באחותי ובי, עובר במדבר ובדחלילים שמוטלים על גחונם, בפנטזיה על מסוקים שטסים מעל מרחבי הבקר של אמריקה. כי הוא נגמר באהבה בין חברים ובפסימיות הכי מתוקה ואופטימית ששמעתי מימי. כי The Promise הוא שיר הכישלון הכי נפלא שאני מכיר. כי Down bound הוא סיפור של האחים גרים, עם סוף מחורבן. כי Lost in the Flood הוא גאונות לירית שמסתובבת בעולמות הכי רחוקים והכי קרובים אלי. כי ב-Backstreets יש את השורה הזאת, At night sometimes it seemed you could hear the whole damn city crying.

כי My City of Ruins הוא הגוספל הכי נפלא שנכתב במאה הנוכחית, כי Better Days ו-Living Proof הם שורות מהחיים של בן הזוג והאבא שהוא אני, כי Youngstown מספר את הסיפור החברתי שלנו בצורה הכי מדויקת ומזעזעת שיש בעולם.

והנה עוד עשרה שירים של ספרינגסטין שאני הכי אוהב.

I'll Work for your Love

For you

E street shuffle

Night

Don’t Look Back

Spare Parts

Jackson Cage

The Price you Pay

Blinded by the Light

עזבו את הלמה. אתם יודעים למה. לכל אחד יש את הלמה שלו עם המוזיקה שהוא אוהב.

וחוץ משתי העשיריות האלה, אני יכול בקלות למצוא עוד ארבע או חמש עשיריות אחרות של שירים של ספרינגסטין שאני הכי אוהב. ככה זה עם אהבה. היא קצת גולשת לפעמים.

אתמול ברומא

 לפני ארבע שנים עמדתי יום שלם בכניסה למדיסון סקוור גארדן. בערב היתה הופעה ולי לא היה כרטיס. עשר שעות עמדתי שם וחיכיתי שמישהו יודיע שהוא לא בא, והקופה תמכור את הכרטיס שלו. חמש דקות לפני ההופעה הגיע זוג עם כרטיס של חבר שוויתר. זה היה שיעור בסולם הערכים המוזר של האמריקאים. זו גם היתה ההופעה השנייה שראיתי של ברוס, ותודה לאל על סולם הערכים המוזר של האמריקאים.

באותו ערב הוא ביצע את כל The Wild, The Innocent & The E Street Shuffle. אני הולך לחטוף על המשפט הזה מספרינגסטינאים מושבעים, אבל זה אולי התקליט שלו שאני פחות אוהב. ידעתי את זה מראש. זו לא היתה הפתעה. הוא הודיע מראש. ערב אחד עם התקליט הזה ולמחרת The River. כל העולם ידע. ולמרות שזה התקליט שלו שאני הכי פחות אוהב, חיכיתי את כל השעות האלה בשביל הכרטיס הזה.

ככה זה עם אהבה.

(למחרת כבר היה לי כרטיס והגעתי לפיט בקונצרט שבו הוא ביצע את כל The River, אבל זה סיפור אחר.)

אומרים על ההופעה אתמול ברומא שהיא היתה ההופעה הכי טובה בטור הזה. אני לא חושב ככה. אני חושב שחלק מהבחירות שלו אתמול היו נפלאות, אבל לא כולן עבדו. אתמול ב-Kitty's back היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שראיתי אנשים משתעממים בהופעה של ברוס. אני לא השתעממתי, אבל היו חסרים לי שירים שאני יותר אוהב.

תודה לאל על הסטנדרטים שאי אפשר ליפול בהם. וגם על הרבה הרבה דברים אחרים שהוא עשה אתמול: Spirits, My Love Will not Let You Down, Roulette, שהיה עוצר נשימה, לאקי טאון, שיר שאני פחות אוהב אבל עשה לי דמעות משום מה, Brilliant Disguise, Working on the Highway ודרלינגטון ובובי ג'ין. הו, בובי ג'ין. לגמרי שיר מהעשירייה הפותחת שלי.

ככה זה באהבה. יש המון עשיריות פותחות.

אחד אחרון

ואם אני נשמע טיפונת מאוכזב, אז אל תתבלבלו. הדבר האחד שמסתובב לי בראש כל פעם שאני מגיע להופעות שלו, הוא "שלא ייגמר לעולם." הילד בן 64, לעזאזל. אני מקווה שזו הפעם האחרונה שאני נוסע לראות הופעה בודדת. זה לא מספיק. בפעם הבאה אני נוסע לשלוש. לכו לקנות את הספר שלי, למען השם. משהו צריך לממן את הטירוף הזה.

אהבה זה עסק יקר.

אני לא עושה את זה בדרך כלל, אבל הנה אני מבקש תגובה. נו, אז מה העשירייה הפותחת שלכם? ואם יש לכם יותר מעשירייה אחת, אז תביאו אותה ותקבלו נשיקה. ואתם יודעים,

If you can't make it

stay hard, stay hungry, stay alive

If you can

and meet me in the dream of this hard land

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עינב  On 13 ביולי 2013 at 4:48

    בשליפה:
    עשירייה ראשונה

    Atlantic City
    Lost in The Flood
    Darkness on The Edge of Town
    Thunder Road
    Lonesome Day
    Streets of Fire
    Devils & Dust
    Wrecking Ball

    עשירייה שנייה:
    Badlands
    Tougher Then The Rest
    The Nothing Man
    The River
    Hard to Be A Saint in The City
    Adam Raised A Cain
    The Wrestler
    10th Avenue Freeze-out
    Rosalita
    I'm on Fire

    וזה סתם, שליפה. מחר אתחרט.

    יופי של פוסטים.

    • tsoof  On 13 ביולי 2013 at 20:58

      כן. אטלנטיק סיטי לגמרי. אולי השיר הכי נהדר ביקום. וכן, היום יש לי שלוש עשיריות אחרות 🙂

  • שמעון  On 13 ביולי 2013 at 7:22

    בקושי,מתנצל על הסלנג, מכיר את מושא אהבתך. אהבתך אותו, עושה את זה לאחרים, לפחות לי. אי אפשר שלא להתאהב במישהו שאתה אוהב, ממש אובססיבית. לא חושב ,שאסע אחרי הילד\הקשיש שלך לרומא או למנהטן. אבל אשמע אותו כאן…בשל אהבתך. האם אתה אוהב כך גם אנשים שבסביבתך המידית. למשל אותה שמתעוררת לידך בכול בוקר,כמעט ,בתל אביב…או איכן שאתה מתעורר? כאשר תוציא את קובץ הנובלות שלך. אשמח. איכשהו סיפורי ההמתנה שלך למי שוויתר על כרטיסו…עשר שעות. אלוהים. הן הנובלות שאקרא.

    • tsoof  On 13 ביולי 2013 at 21:00

      שמעון: כן, ככה אני אוהב את האנשים בקרבתי.

      וקובץ נובלות לא יהיה בקרוב, אבל הרומן כבר קרוב לסיום.

  • firebladejunky  On 13 ביולי 2013 at 11:14

    אתה איש יפה.
    איפה אפשר למצוא את הספר?

  • ברק  On 13 ביולי 2013 at 20:42

    Top 10? מאיפה מתחילים?
    אצלי זה מסווג אחרת.
    השיר שאני הכי אוהב לשמוע כשאני שמח, השיר שאני הכי אוהב לשמוע כשאני עצוב, השיר שאני הכי אוהב לשמוע כשאני עם החברה שלי, וכו'.
    לדוגמא, לדעתי השיר "Land of Hope & Dreams" הוא התרופה הטובה ביותר לדכאון.

  • אסף  On 14 ביולי 2013 at 20:45

    פוסט מרגש. הנה רשימה אחת, ואני מצטער אבל עם יותר מעשרה:
    Thunder Road
    Racing in the streets
    Darkness
    Independence Day
    Point Blank
    Walk Like a Man
    The Ghost of Tom Joad
    Trouble in Paradise
    Sad Eyes
    Nothing Man
    You're Missing
    My City of Ruin (מסכים לקביעה)
    Girls in their Summer Clothes
    Terry's Song
    Backstreets
    Sandy

    וחוץ מזה אם מותר כאן, אז הנה תרגומים שעשיתי לכמה שירים שלו מ-Wrecking Ball
    http://abareket.wordpress.com/2012/06/04/%d7%aa%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%9d-%d7%9c%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9e%d7%95-%d7%94%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%a1-%d7%a1%d7%a4/

    תודה על הפוסט

    • tsoof  On 14 ביולי 2013 at 22:51

      רשימה נהדרת 🙂

    • tsoof  On 14 ביולי 2013 at 22:54

      תשמע, התרגומים מצוינים. ריספקט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: