אריק שלי

יימח שמן של כל המילים כולן, איך הן מסתתרות עכשיו. איך הן מאבדות את נשמתן ומתפוגגות, מתאבכות לאין. זוכרים את הפואמה של אודן מארבע חתונות ולוויה אחת? יונתן גפן תרגם את זה פעם:

עצרו את כל השעונים, נתקו את הטלפון,

שתקו כלבים נובחים שלופי לשון,

השקיטו פסנתר ותופים, תנו לדממה כבוד,

הביאו את ארון הקבורה והרשו-נא לאבל לבוא.

קראו למטוסים לעוף מעל לראשינו,

ולצייר בשמיים שתי מילים: הוא איננו.

ככה.

וכל האבל הלאומי הזה שמתרגש עלינו, מה לו ולי? מה לו ולכם? כי הרי אריק הוא לא של המדינה. אריק הוא של כל אחד מאתנו. אריק הוא פסקול חיינו. הוא הוא התגשמותה של ארץ ישראל הישנה והטובה, ובואו נודה על העניין הזה: ארץ ישראל הישנה והטובה אף פעם לא היתה טובה כמו אריק.

לפיכך אתן למחנק בגרון להמשיך ולהחניק, לעיניים להוסיף ולדמוע, ליגון המוחלט הזה של "איפה ישנם" לשוב ולשקוע, ואכתוב על אריק שלי. מה אכפת לי מכולנו? אריק שלי מת. וכן, אני יודע. גם שלכם.

אריק הוא דוגית נוסעת שאבא שלי ממלמל מעל למיטתי. אבא שנולד קטוע שמיעה מוזיקלית, ובכל זאת ניסה וחרך את האוויר מעל המיטה. "אם לא יעורו," היה שר אבי ומשתנק.

אריק הוא אמי בת ה-12 שמפוצצת את כל תקציב הבילויים השנתי של המשפחה כדי לנסוע לנתניה ולישון עם אמה על הרצפה בדירה של המשק, כדי לראות את הזמר שהיא הכי אוהבת.

אריק הוא הנסיעות הארוכות-ארוכות מהקיבוץ לערד, מהקיבוץ לבאר שבע, מהקיבוץ לעומר. מהקיבוץ לכל אחד מבתיהם של הורי. אריק הוא יוחאי של אלתרמן שפוסע באפילה המוחלטת של הדרך הנגבית. הוא יושב על הגדר וחמוש במשקפיים ושביר. אריק שלי הוא "פניה דקות והעיר מצלצלת". אריק שר את תל אביב של אלתרמן כאילו ישב בתוך ראשו של המשורר. וככה, אלתרמן ואריק ציירו לי את תל אביב מהנסיעות הליליות בנגב.

עד היום אני פוסע כאן ושומע אותם, זה חורץ בעטו וזה שר את כל הטוב הזה.

אריק הוא אני ואתה ובדרך לגימנסיה. הוא נעורי על הדשא של אביגדור. אריק עם מיקי גבריאלוב ואריק עם שלום. אריק של למה לי לקחת ללב ואבשלום. אריק של החלונות הגבוהים, של שלישיית גשר הירקון. אריק הוא כל אהבותי, קצרות וארוכות, ראשונות ואחרונות. בכל אחת הניח לי משהו ממנו. כל אחת מהן אינה היא בלעדיו.

אריק שלי הוא התנועה והנח"ל. שלי. הוא סע לאט ובני פורמן ועטור מצחך. אריק ושם טוב, אריק ויוני, אריק ופוליקר, אריק ואלתרמן, אריק ונעמי שמר. אריק שלי יושב בסן פרנציסקו על המים ומתגעגע. אריק שר על הסתיו עם הענן בגיל 20 בקושי. אריק הוא געגועים של סבא ושל בן ושל נכד. געגועים לכל החלומות שלנו.

אריק הוא שירים לילדי, עוף גוזל ומה חולמות האיילות ששרו גם לי. אריק הוא אדון שוקו ובתוך התפוז ילד ישן. הוא ילד ישן בתוך תפוז. כל התמימות שלא היתה כאן מעולם. אריק הוא הדי אן איי שלי ושל השבט שלי. של הליברליזם וההומניזם והכדורגל והאולימפיאדה. אבל הוא הרבה יותר מזה. מי כמוהו ידע לחצות ולאחד שבטים ולהיות של כולם. לא רק שלי. לא רק משלנו.

כל כך הרבה תחנות ותמונות יש בחייו של אדם, והממזר הארוך והמצחיק הזה, שהיה מופת באמת יחיד ומיוחד של תבונה ורגישות והומור עצמי, הממזר הזה מופיע בכולן. בקול ובתמונה. עם אורי זוהר, עם שיסל, עם מוני מושונוב. וכל פעם שאתה חושב על הסלון של אריק, אתה חושב על הסלון של סבא. כל כך של כולם וכל כך כל כך פרטי. ישצ'ה פשצ'ה ואינעאל דין באבור אלי ג'בהום וים אדוני ואסיים בחודורוב. כל כך מצחיק וכל כך לא ציני. כל כך ישראלי, אבל כל כך מעודן.

אריק שלי הוא ביאליק והיא יושבה לחלון. כל פעם שאני חושב את השיר הזה אני דומע מחדש. אפילו עכשיו, אני יכול לזהות את הדמעות הספציפיות של "אוי מר לי מר, לבי היום עלי רע." אבל עכשיו, עוד פעם אחת קטנה, אני גם קצת יתום. לא קולקטיבי. יתום פרטי. מאבא, מסבא, מחבר, מבית. הכי בית בעולם.

לך לשלום אריק אהובי. אנו ניפגש, גם אם יפרידו מרחקים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ayelet  On 27 בנובמבר 2013 at 1:53

    דמעות חונקות את גרוני. גרונך. גרוננו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 27 בנובמבר 2013 at 7:04

    מנחם קצת שבפעם הזו של כאב עצום ויגון ענק אני יודעת שכולם יודעים בדיוק מה אני מרגישה ושותפים לתחושת האובדן

  • עידית  On 27 בנובמבר 2013 at 7:24

    זהו גם אריק שלי. בוכה עליו. איתך.

  • שמעון  On 27 בנובמבר 2013 at 12:08

    אתה נוגע, כמו תמיד, הפעם נגעת באריק של כולנו. אבלים? לא כולם. אנחנו שניטלה מאיתנו עוד פיסה של הארץ ,שהייתה פעם שלנו. עכשיו יש להם משורר לאומי משלהם. לנו ,כבר לא נותרו משלנו. בוכה עליו,עם עידית ואתך.

  • דורית וינשטין  On 27 בנובמבר 2013 at 13:55

    "אריק שלי" מחזיר אותי לאבי זל.בשנות השבעים ושמונים נהג אבי לשבת בקפה "כסית" בתל אביב שם ראה את אריק, היה מדבר על האיש המיוחד. הוא מאד אהב אותו.כמה חבל שעזב אותנו כך פתאום.

  • yuvalerel  On 27 בנובמבר 2013 at 17:20

    על לכתו של אריק איינשטיין, הבלוג של יובל אראל. http://wp.me/p11t7S-4qJ

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 27 בנובמבר 2013 at 17:35

    רוצה לשמוע את השיר "לי ולך" מהסרט ,"
    הוא הלך בשדות"

  • שלמה מורד  On 28 בנובמבר 2013 at 17:51

    בזמן שאני מאזין לו , שר אץ שיריו נשמתי וישותי מרחפות במקומות עלומים ואיני יודע היכן מלא אהבה ותחשה שאין אני יודע להגדיר , כאילו עולמי וחיי משתלבים בשיר ובמשמעות המלים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: