אבא מכין עוף ליונתן

אמא שלי היתה אומרת שהכי כיף לבשל לי, כי אני באמת אוהב לאכול ולהגיד תודה אחר כך. הייתי צריך שיונתן ייוולד כדי להבין אותה. ילד שאומר לך שהשניצל שלך הוא הכי טעים בעולם זה בדיוק הילד שאתם רוצים. ויש טעם גם ללמוד ממנו. הנה, למשל, בשנה שעברה, על הר בכרתים, אחרי שבועיים של סופלקי, זקנה אחת עשתה לי ממולאים. אז הלכתי למטבח ונישקתי לה את היד. אסור להשאיר ידיים כאלה לא מנושקות. מצטערים על זה אחר כך חיים שלמים.

ולמה אני מספר את כל זה, כדי להסביר איך להכין ארוחה ליונתן. הוא בן 13, הילד הזה. כמה ילדים בני 13 אוכלים? לא ברור, אבל עדיף להרחיק מהם את הגפיים כשהם אומרים שמתחשק להם משהו לנשנש. והכי הוא אוהב, הילד הזה, הכי הוא אוהב עוף אדום. "עוד פעם אתה והעוף האדום שלך", מסננת חברה שלי, אבל זה לא אני. זה הוא. וכשיונתן אוהב לאכול משהו, אז באמת הכי נעים להכין אותו.

אז ככה עושים את זה: קודם כל, מטגנים בצל. למה? כי זו דרך טובה להתחיל. ולא רק לבשל. נגיד, אם אתם רוצים להתחיל לקרוא ספר? טגנו בצל קודם. ואם צריך להביא את דודה שלכם משדה התעופה? קודם כל עדיף לטגן בצל. למה? כי זה נעים. זה עושה כססס וריח של בצל מטוגן. ובחייאת, לא עם שמן זית מפונפן. שמן תירס פקקטה מהמכולת הכי טוב. ולהשתמש בהכי הרבה שמן שאתם יכולים בלי שהאישה תצעק.

בפנים אני זורק תבלינים אדומים. פפריקה שמזכירה לי את המבטא ההונגרי של סבתא ותערובות תבלינים. אחת זו תערובת של שקשוקה, שרק אלוהים יודע מה שמו בפנים, אבל זה מלוח ואדום וטיפונת חריף, ואפילו יותר חשוב מזה זאת התערובת שקוראים לה פילדלפיה, אבל היא לא באמת משמה. וכל כך חשוב שהיא לא תהיה מפילדלפיה, שעדיף לקנות אותה מערבים. אלה, אין מה לעשות, ארבעים שנה בקבר אסור לסמוך עליהם, אז אם הם כותבים על תערובת תבלינים "פילדלפיה", אז באמת אין מצב שהיא באה מפילדלפיה.

לתוך זה מוסיפים כרעיים של עוף. אתם בטח שואלים את עצמכם עכשיו איך בוחרים כרעיים, ואם אתם לא שואלים את עצמכם אז חבל, כי זו שאלה מהותית. כרעיים בוחרים לפי אלה שרצו הכי רחוק אחרי ששחטו את התנרגולת. למה? כי כרעיים של תנרגולת ששחטו אותה הן עצובות, ואלה שרצו הכי רחוק הן לא רק הכי טובות, הן גם הכי עצובות. תחשבו כמה תקווה צריכה להיות לרגל של התנרגולת כדי שהיא תרוץ הכי רחוק אחרי ששחטו לה את הלמעלה. אז לוקחים את הכרעיים הכי עצובות והכי חזקות שרצו הכי רחוק, ומכניסים אותן לתוך הבצל עם התבלינים האדומים.

 כדי לשמח אותן.

כמה כרעיים? כמספר האנשים במשפחה כפול ארבע. ככה כל אחד מקבל את הכרע, שזה פולקע פלוס משולש אחד, ואת היתר יונתן מפרק בזמן שעורכים את השולחן. מסכן הילד, גדל 14 סנטים ביום. צריך לאכול. ומניסיון אני אומר לכם שילדים בני 13 שמפרקים איזה עשר-שתים עשרה כרעיים אחר הצהריים, הכל הולך להם ישר לכפות הרגליים. וככה לא רק שהוא גדל 14 סנטים לגובה, גם הבהונות שלו מתרחקות מהעקב באותו קצב. בגיל 14, הילד יהיה מטר תשעים גם כשהוא עומד וגם כשהוא שוכב. איך אני יודע? זה קרה גם לי.

אחורי שזרקתם פנימה את העופות שיעשו כססס ביחד עם הבצל והתבלינים, תזרקו פנימה שום. כמה שום? כמה שיותר. אבל אם יש לכם רק 6-7 ראשים בבית, תסתפקו בזה. אפשר לקלף אותם אחד אחד, ואפשר פשוט לחתוך כל ראש באמצע, לזכר התנרגולות.

פעם היכרתי תזונאית שאמרה לי שהגוף שלנו בכלל לא מעכל שום. עשתה לי דיאטה מפורטת כזאת של מה לאכול כל יום בשבוע, וחודש וחצי עשיתי בדיוק מה שהיא אמרה. ירדתי עשרה קילו. שמונה קילו שמחת חיים ושני קילו שביעות רצון. ואז היא סיפרה לי על השום. ישר התגרשתי ממנה. באמת. לא תמיד אתה חייב להתחתן עם אישה כדי להתגרש ממנה.

מעל השום חותכים פנימה עגבניות. גס גס. גם כן שש-שבע מספיק. אם רוצים רוטב סמיך יותר אפשר להוסיף גם רסק עגבניות. כמה שיותר תעשייתי, ככה יותר טוב. בשביל הצמיגיות של הרוטב. ככה החלה אוהבת אותו.

וזהו. זה הכל. נותנים לזה לרתוח, זורקים פנימה עוד קצת תבלינים. קצת פלפל וצ'ילי. לא צריך מלח. העוף, מסכן, יהודי. מרוב מלח הוא לא רואה בעיניים. המליחות כבר בפנים מקדמת פולקע. אחרי שרותח מורידים את האש ונותנים לו להתבשל איזה שעה. אפשר גם להכניס את הדרעק הזה לתנור ב-130-140 מעלות לשעה-שעתיים. ככה תצאו מתוחכמים, ולעוגה שתכינו אחורי זה תהיה ארומה של שום.

ארומה של שום זה טוב לכל דבר. כמו לטגן בצל.

זה הכל. כשמוכן תקראו ליונתן, תגידו לו שיעשה פו, וצאו מהמטבח. בן אדם צריך ללעוס בקול רם בלי שהציבור יפריע לו. אחרי רבע שעה אפשר לחזור. הילד ינשק לכם את היד, יגיד שאתם הטבחים הכי טובים בעולם וישאל מה יש למנה עיקרית.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלי  On 13 במרץ 2014 at 19:57

    יש יתרון בללמוד היסטוריה – פילדלפיה היה השם של רבת עמון בתקופת הרומאים …אחלה מתכון

    בהזדמנות תציץ באתר החדש שלנו – מקווה שהספר שלך ישפר לנו את המסרים http://www.form-wizard.co.il/

    • tsoof  On 13 במרץ 2014 at 20:25

      אוי, נהדר לדעת. תודה רבה.

  • danyamorgoren  On 13 במרץ 2014 at 20:02

    תוסיף לסיר הזה 2 כוסות אורז פלוס מים (4 כוסות) וזה יסדר גם את יונתן שלך לאיזה שעתיים.

  • idit2013  On 13 במרץ 2014 at 20:51

    איך זה שרק אצל אחרים ילדים אוכלים ככה?! אצלנו אפילו אחד הדברים היחידים שיש קונצנזוס לגביה– עוף במלח- לא נגמר במלואו בארוחת יום ששי ומדובר בשבעה מבוגרים. (הטבחית צמחוניה)

    • tsoof  On 13 במרץ 2014 at 20:59

      מה זה ככה? הבנות לא נוגעות. אחרי זה אני מכין חביתות. 🙂

  • ido2267  On 13 במרץ 2014 at 20:56

    שושי שטיינוביץ מעבירה סדנאות בישול דיאטטי. הפטנט הראשון שלה הוא לטגן בצל עם כפית אחת של שמן ואז להזליף מים בכמויות קטנות. כתוצאה מזה הבצל מתבשל בנוזלים של עצמו בעיקר ואתה יכול להשתמש בכפית שמן אחת כדי לטגן סיר שלם.

    • tsoof  On 13 במרץ 2014 at 20:59

      תראה מה זה עידו, רק מארס, וכבר זכית בפרס התגובה המדכאת של 2014.

      • ido2267  On 13 במרץ 2014 at 21:30

        אני אמסור לשושי

  • שירה  On 13 במרץ 2014 at 21:22

    שונאת עוף ובכל זאת בא לי עכשיו לטעום עוף אדום. תענוג

  • תמר  On 13 במרץ 2014 at 22:18

    סבתא הונגריה? פרשנות חדשה לפאפריקש , זה מה שבישלת

  • chellig  On 16 במרץ 2014 at 9:20

    נחת, זה מה שאני מרגישה אליך עכשיו, וצביטה בלחי גם. איזה כיף ליונתן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: