באוהל תורה

שוכבים מונשמים בטיפול הנמרץ
או סתם מוטלים בנגמ"ש המופצץ
פנינו הלבינו, אנחנו מתים
מזל שבבוקר הנחנו תפילין

בחלקה הצבאית פתחנו שורה
של חיים קצרצרים, שניתנו במשורה
ופגו בטיל, בפצמ"ר (קצת מקרי)
ממש כשסיימנו לומר שחרית

למות בעד ארץ זה טוב, כך אומרים
אז מה אם אנחנו עוד לא בני עשרים
מה טוב למסור נפש בעד זה האל
אפילו הפטרנו את שמע ישראל

לא עוד נהלך בשבילים שסבבנו
לא עוד ניזכר בנערות שאהבנו
אנחנו עוד שם בסיפור הנורא
צפוף כבר, צפוף באוהלה של תורה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: