סטטוסים למען סטטוס קוו

איך שנגמרו המלחמה והקיץ שבו מכונות המפעלים במשרד האוצר לעבוד במלוא הקיטור, וארובות העשן המיתמרות מעל קרית הממשלה בירושלים חזרו לפלוט ענני סטטוסים והגיגים של יאיר לפיד, בכל צבעי הקשת ובארומה של מוזיקת מעליות.

 

השרוצר, ספון במשרדו, מרוכז בעבודתו כחקלאי ההופך רגב רגב בטוריה טוריה, העלה היום לא פחות משני סטטוסים בחמש שעות, מה שמעלה את החשש שזמן לחיים פרטיים לא יישאר לו, לנוכח כל העבודה הברוכה הזו שהוא עושה למען המשק והאזרח הישראלי, ובפרט מעמד הביניים והשכבות החלשות. ואכן, מרוב עמל כבר אפשר לראות שנעשים דברים, ולנוכח ההצלחות חסרות התקדים של השרוצר הנוכחי וקודמיו, ספק אם אפשר להבחין בעין בלתי מזוינת בין מעמד הביניים לאותן שכבות חלשות.

 

צריך להצדיע לאיש אשר על ההגה ועל המלאכה. אחרי הכל, אלה הסטטוסים של כולנו.

 

הבה נתעכב רגע על המכמן הראשון שהגה היוצר אשר על הארנק הלאומי. יאיר כותב על "דילמת חיינו" (אני כמעט יכול לשרוק את זה עם לחן של רמי קלינשטיין): האם עלינו להשקיע ב-8200 או שמא בחינוך הדור הבא של 8200?

 

נדלג רגע על הבעיה המבנית בכתיבה של לפיד, ששמה את אותו ענק בטחוני עמום ככתר מפעל חיינו. אני מתעלם וממשיך לקרוא: מה עושים? שואל שומר הסף המהגג, האם שומרים על גירעון נמוך ומעלים מסים (והוא גם עונה: לא!) או שמא מרחיבים את הגירעון (ופוסק: כן! בעצם הוא מתכוון "מגדילים את המינוס ושהשרוצר הבא יתמודד")

 

עזבו אתכם בעצם ממה נכון ומה לא נכון בוויכוח שלפיד מציג בינו לבין נגידת הבנק המרכזי. יותר משהוא מעיד על אידאולוגיה, הוא מעיד על קיבעון מחשבתי, ועל הדמיון בין לפיד לנתניהו שאותו הוא רוצה לרשת. לפיד, בסופו של דבר, מעוניין בסטטוס קוו. השאלה אינה האם להגדיל את הגירעון או לגבות יותר מסים, אלא מה עושים עם הכסף. ובעניין הזה, ללפיד אין תשובות. בשלב הזה של חייו הפוליטיים, ספק אם השאלה הזו בכלל מעניינת אותו.

 

את מעמד הביניים ואת השכבות החלשות זה כן מעניין. כן מעניין אותנו למה אנחנו משלמים בסופר עשרות אחוזים יותר מאשר באירופה. כן מעניין אותנו למה עלות שירותי הבנקאות והחיסכון שמושתת עלינו גבוהה במאות ואלפי אחוזים לעומת העולם. כן מעניין אותנו מדוע היצע הדירות בישראל נמצא בפיגור עצום כל כך מול הביקוש. כן מעניין אותנו מדוע מערכת החינוך שלנו מפגרת אחרי העולם המערבי בשנים ארוכות.

 

בהתאם לכך מעניינות אותנו רפורמות. לא משנה איך תקראו לגופים שמעלים את מחיר השירותים והמוצרים בישראל: קרטלים עסקיים, מונופולים ממשלתיים, ועדים סחטניים, מגזר ממשלתי מעופש ולא מתפקד, מערכת בטחון רקובה – כל עוד הממשלה והאוצר בחוד החנית שלה לא מטפלים באלה, השאלות על הגירעון הלאומי ואיך בדיוק גובים מאיתנו מסים הן שאלות ריקות.

 

מהו קיצוץ רוחבי אם לא ביטול שירותים לציבור תמורת אותו מחיר מיסויי שאנחנו משלמים? אין הבדל בין העלאת מסים לבין קיצוץ רוחבי. באפשרות הראשונה אנחנו נשארים עם פחות כסף. באפשרות השנייה הכסף שלנו קונה פחות שירות ציבורי. בסופו של דבר, בשבילנו, זה אותו הדבר בדיוק.

 

את כל זה לפיד לא מספר לנו, למרות שיש לי חשד עמום שהוא כבר מבין את זה. כי, כאמור, הוא לא פה כדי להזיז הרים. הוא פה כדי להישאר. בשביל זה צריך סטטוס קוו. לפיד, כמו נתניהו, בסך הכל רוצה לא לטלטל את הספינה ועל הדרך לצאת גבר בעיני חצי מיליון ישראלים.

 

 

בסטטוס השני יוצא לפיד נגד הלאמת אדמות גוש עציון. אבל שוב, הוא לא יכול לטלטל את הספינה. אז קודם הוא מסביר שנכפו עלינו ארבע מערכות בשמונה שנים, מדבר על החרם האירופי (נטפל באירופים אחרי שנטפל בדעאש) ונזכר ברעיון הנפלא שלו לוועידה אזורית שתטפל באיסלאם הקיצוני. הוא כותב שהוא תומך בהתיישבות, ואז מספר על שהוא מתנגד להלאמת האדמות, אותה הוא מגדיר כמחטף שלא אושר בקבינט "וגורם נזק למדינת ישראל".

 

עזבו את הרפיסות, את חלקלקות הלשון, את המהירות שבה הוא שכח איך משכן (ועוד ימשיך וימשכן) את אשכיו לכל מתנחל כדי שיתמוך במע"מ אפס, בסוף הדברים יוצא לפיד נגד החלטה של ממשלת ישראל.

 

הנה רגע של אושר מוחלט עבורי: לפיד וסחבק, סחבק ולפיד, שר האוצר של מדינת ישראל ואנוכי, שנינו טוקבקיסטים. וגם הוא וגם אני, שנינו מטקבקים נגד הממשלה שלנו. זאת שהוא חבר בה.

 

 

שורש הכישלון של יאיר לפיד הוא לא הגירעון האיום שהותיר קודמו. הוא גם לא ברית הבריונים עם האחים היהודים והתמיכה דה פקטו בהרחבת ההתנחלויות. אפילו לא הבעיות המבניות במשק שהן שורש תהליך ההתרוששות של הישראלי הממוצע הן שעמדו ללפידנו לרועץ. מי שהכשילו אותו מלכתחילה ולא מפסיקים להפילו על ישבנו המרוצה הן לשונו הארוכה ומקלדתו הקולחת.

 

יאיר לפיד חייב לקיים את ההבטחות שלו לציבור. בעוד חצי שנה יעברו השנתיים עליהן דיבר פעם, שאחריהן יהיה יותר טוב. ההבטחה הזו אבודה. הוא כבר יודע שיהיה יותר גרוע. אז אולי המע"מ אפס יציל אותי, הוא חושב לעצמו, ויודע שאין סיכוי, אבל הוא כבר לא יכול לרדת מהגלגל שעליו הוא רץ. הרי הוא יאיר הגבר. מה יכתבו בעיתונים אם יוותר על הגביע הקדוש המזויף שלו? מה יגידו בבראסרי? מה יאמרו בחוצות הגנקי?

 

אז הוא ממשיך. ממשיך לכתוב סטטוסים, ממשיך להפריח "ממשיכים לעבוד", ממשיך לדחוף את המע"מ אפס. והכל פול גז בניוטראל. למרבה הצער, בכלכלה, ממש כמו במדיניות, אי עשייה היא מחדל. היא לא משאירה אותך באותו מקום, אלא מסיגה אותך לאחור.

 

ועוד יותר מצער, שלא רק שלפיד נסוג, הוא מסיג עמו את כולנו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: