אם למות כמו כלבה – אז לפחות שהמילקי יעלה 80 אגורות

דורון כהן, יהודי שניהל את משרד האוצר עד לא מזמן, צעק אתמול מעל דפי גלובס ש"לעודד הגירה לברלין זה הכי נמוך בעולם". למה קורא אותו דורון כהן עידוד הגירה? לחשבונות מהסופר ומהמכולת, החשבונות האלה שכל מי שמבקר לפעמים באירופה מכיר, ושמראים את הפער הבלתי נתפס בין יוקר המחיה בישראל לבין שלל מדינות מפגרות במערב אירופה וצפון אפריקה.

 וכמובן, אפרופו האייטמים בגלובס ואחר כך בטלוויזיה על אותם דפי חשבון אומללים, שאולי הודפסו על ידי רשת דיסקאונט או שיצאו מכתליה של מכולת שכונתית (למי אכפת?) קמו שורה של מנהיגים רמי דרג ועתירי זכויות, כמו בוז'י הרצוג, והציעו לישראלים להנהיג מהפכות, להישאר ולהטות שכם ובאופן כללי להמשיך להציל את המולדת.

 אבל האמת המצערת היא שלהישאר כאן בחמש השנים האחרונות הופך להיות קורבן קשה מדי. ומילא להקריב את עצמינו. להישאר כאן אומר גם להקריב את העתיד של ילדינו. מילא אנחנו, שגדלנו על אהבת הארץ ולנצח תאכל חרא, אבל מה עשו הילדים שלנו? ומה עשו הנכדים שעוד אין לנו, שמגיע להם כל זה?

 המילה הזאת, ירידה, היא חלק מתרגיל המיתוג הפנטסטי של ישראל. גם "ערכים", "אהבת הארץ", ו"אהבת המולדת", "אומת הסטרט אפ" ו"סיליקון ואדי" ו"הראש היהודי" מרכיבים את מעטפת המותג הישראלי. אבל אפילו האיכות הבלתי נתפסת של המותג מדינת ישראל לא מצליחה להסתיר את עליבותו של המוצר מדינת ישראל.

 ישראל של העשור האחרון היא גוף סטטוטורי אובדני. היא עסוקה בטרנספר יסודי של שכבת אוכלוסין שלמה, ובאופן משעשע, היא עושה את זה למגזר היצרני והאיכותי ביותר שלה. אם נישאר בתלוש של הסופר, הרי שאין בר דעת שלא בודק בשבע עיניים את הוצאות המזון שלו בסופר בשנים האחרונות. אתה צריך להיות או עשיר להפליא או טיפש להפליא כדי לא לבדוק את החשבון שלך בסופר.

 אתה גם צריך להיות או עשיר להפליא או טיפש להפליא כדי לא לחשוב על אפשרויות אחרות עבורך ועבור ילדיך. ומכיוון שרבים כל כך באותו מגזר איכותי ויצרני (מה שאנשים מכנים לפעמים מעמד הביניים) אינם טיפשים להפליא ואיש מהם אינו עשיר – רבים מהם מוצאים את עצמם בברלין.

 ובאמסטרדם, טורונטו, ניו ג'רזי, לונדון, סידני. איפה לא?

 ההגירה של האנשים האיכותיים ביותר שלנו, אלה שיש להם מה להציע מחוץ לגבולות הארץ, היא תוצר של מדיניות ממשלתית מכוונת. תאשימו את הטייקונים, תאשימו את הוועדים, תאשימו את השר המושחת או את הפקיד הסוטה או את עורך הדין המבחיל – בסופו של דבר מישהו מכוון את הספינה. מישהו שומר על הסטטוס קוו. מישהו מאפשר את המקורביזם והאינטרסיזם שהתוצרים שלו הם התלוש הקטן בסופר והמחיר הגדול של הנדל"ן, שמותיר דור שלם ללא עתיד. והמישהו הזה הוא הבוס.

 אז שיצעקו. שיצעקו "נפולת של נמושות". שיצעקו "מי שלא רוצה להישאר – לא צריך אותו". שיצעקו ש"ישראל היא המקום היחיד בעולם שבו לא קוראים לך יהודי מלוכלך" (אלא שמאלני מלוכלך).

 ביום שהציבור פה יבין מה עשו לו. באותו יום מר ונמהר שבו הציבור שמצביע לנתניהו והשיבוטים שלו, נפתלי ויאיר, יתפוס שהוא מכר את העתיד שלו בנזיד אח"י תנינים ותמורת קומץ מתנחלים מאושרים ושורת טייקונים שמנמנים שעד אז כבר יישבו בלונדון – באותו היום כבר לא יהיה למה לבצע רפורמות.

 כשרוב הישראלים יבינו מה קרה ויצעדו על ירושלים, הרפורמות כבר לא יעזרו לאף אחד, כי המגזר היצרני, המוח היהודי, הסטרט אפ ניישן, כמעט עד אחד, כבר לא יהיו פה. הם יכתבו מברלין על מילקי בשמונים אגורות. ומאמסטרדם, טורונטו, ניו ג'רזי, לונדון, סידני. איפה לא?

 רק פה הם לא יהיו יותר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טליה  On 6 באוקטובר 2014 at 18:35

    מסכימה,בלב כואב,עם כל משפט.

  • יונתן  On 6 באוקטובר 2014 at 21:24

    ״האנשים האיכותיים ביותר שיש כאן״
    פראזה שחוזרת כמה וכמה פעמים בצורה כזו או אחרת.
    אם יורשה לי לברר אצלך:
    איכותיים במה?

    • tsoof  On 6 באוקטובר 2014 at 22:03

      מדע, תרבות, יזמות. לאט לאט. בסוף נהיה אומה מפוארת שחונכה על ערכי אופיר אקוניס ואוניברסיטת אריאל.

    • איציק הימן  On 8 באוקטובר 2014 at 21:19

      ערכים, כי אנשים שמאמינים בחרויות הפרט וזכויות האדם – אפילו ימנים [כן, היו פעם כאלו] – מחפשים בית אמיתי שבו ערכים אלו נחשבים ראוים למלחמה עליהם.

  • דודי  On 7 באוקטובר 2014 at 14:41

    אתה חושב שיש עלייה בכמות המהגרים מישראל בחמש השנים האחרונות?

    • tsoof  On 7 באוקטובר 2014 at 15:14

      אין לי סטטיסטיקה. וכאמור, זה לא רק כמה עוזבים, זה גם מי עוזב. אני יודע שבסביבה שלי יש עלייה תלולה במספר המהגרים.

  • איציק הימן  On 8 באוקטובר 2014 at 21:15

    שני דברים שונים בתכלית, אחד הוא המעשי והשני הוא הערכי:
    * מעשי – סיפורי יוקר המחיה לא כל כך פשוטים, ואדם *ריאלי* שמהגר יודע היטב שהוא נוטל על עצמו סיכון עצום עם תג מחיר. כל זמן שקצת קשה יותר פה מאשר בלונדון, אבל "רק קצת", רובנו נבלע את הגלולה המרה ונשלים עם המצב. אם רוצים להשוות היטב, בצד ההוצאות רק מחיר הדיור נחשב באמת, אבל ללא צד ההכנסות – פוטנציאל ההשתכרות – אין הערכה ריאלית להשוואה. בשורה התחתונה, ברגע שיש לחץ הגירה, מי שיש לו פוטנציאל השתכרות כזה עוזב, ולכן אנחנו מאבדים עובדים יצרים פוטנציאליים. בנוסף, הרבה מיוקר המחיה כאן הוא מאולץ וכפוי – שתי דוגמאות בולטות, מחיר הדיור ומיסוי הרכב והדלק [על תחבורה ציבורית אין מה לדבר ממילא].
    * ערכי – כי השרדות לבדה אינה ערך, סיפורי האנטישמיות בגולה הדוויה לא יפחידו מי שרואה מה קורה *כאן* – כי מה אכפת לי אם האריות והצל יפרעו בי או גלוחי ראש ניאו נאצים? דווקא במדינות המערב הדמוקרטיות ארגיש גם מוגן יותר ע"י הרשויות וגם נלחם יותר על הבית האמיתי שהוא הערכים. וכך אנו מאבדים גם אנשים ערכיים וזה כבר מזמן לא "נפולת של נמושות".

  • mickyharel  On 11 באוקטובר 2014 at 17:16

    מן הסתם נשבר האמון, המילקי , נו טוב. חוסר השקעה מניבה נטישה…
    http://saloona.co.il/mickyharel/2014/10/then-we-take-berin/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: