הרהור קצר על שיר ארוך

האופרה מתחילה בדואט חרישי של כינור שאליו מצטרף פסנתר. בואו נגמור כאן ועכשיו את העניין של הנקודה הישראלית. הכנרית היא צרויה להב, הטכנאי הוא לואי להב. גמרנו עם זה, טוב?

מה הם מספרים, הכינור והפסנתר? אולי על ליל אמש ואולי על אחר צהריים שקט וחורש רעה. לריינג'רס היתה מסיבה אתמול, והגיבור שלנו, שמכונה "העכברוש הקסום", חוזר מהעיר הגדולה חזרה לג'רזי. זה רומיאו, העכברוש הקסום, או שאולי יש לקרוא לו חולדת הפלא?

כל כך הרבה עצב יש בכינור ובפסנתר האלה, שנדמה כאילו המערכה הראשונה מתחילה באקדח שמונח על השולחן. הוא מצויר בכל כך הרבה כאב וצער, שטוב לא ייצא מהשיר הזה.

את המערכה השנייה אני אוהב במיוחד. אפשר לתרגם אותה כ"נערה יחפה יושבת על מכסה המנוע של דודג', שותה בירה חמה בגשם הקיצי הרך", אבל האמת היא שעדיף שלא לתרגם אותה, כי המילים נופלות יפה כל כך זו בעקבות רעותה, שאסור לפרק את הקסם.

Barefoot girl sitting on the hood of a dodge
Drinking warm beer in the soft summer rain

וגם את המפגש של היוליה דה לה שמאטע הזו עם עכברוש הביבים עדיף שלא לתרגם, כי together they take a stab at romance and disappear down Flamingo Lane גם היא שורה שהקסם בה גדול בהרבה מסך מילותיה.

ספרינגסטין כתב כמה אופרות בשיר בודד. Jungleland היא כנראה האחרונה שבהן, ואולי האפית מכולן. תיכף יהיו עוד כמה מילים על המערכות הבאות, אבל הנה הערה על הכתיבה שלו: למרות הסינמטיות המושלמת – כל שורה, כל בית, הם תמונה ברורה משורטטת עד אחרון פרטיה – ספרינגסטין משאיר הרבה מהעלילה שלו לפרשנות. הוא כותב שורה של תמונות, ומשאיר לנו לחבר את הקווים ביניהן.

מה שהופך את האופרות האלו לאישיות לחלוטין. העלילה שבין תמונה לתמונה היא העלילה שחיבר כל אחד מאיתנו לעצמו. ובין האושר לדמעות, בין הדרמה לטרגדיה, כל אחד יכול לספר סיפור אחר לגמרי.
ה-Jungleland שאני מספר עליו כאן ועכשיו הוא אך ורק שלי. יכול להיות ששלכם אחר לגמרי.

בחזרה למערכה השנייה: השוטרים, שמכונים בשם הנפלא The Maximum Lawmen יוצאים למרדף אחרי רומיאו ויוליה. למה? איש איש ותשובתו. ברקע, השכונה החצי עירונית שקטה. היא נמתחת בין הכנסיות לבתי הכלא, ויש בה את כל השקט שבעולם. אלה הוראות הבמאי, ככה מתכוננים ללילה הנפלא והנורא מכל.

המערכה השלישית היא מפגש כנופיות בסגנון west side story, מלוכלך ואלים יותר, תחת שלט האקסון הענק שמאיר את העיר היפה. ספרינגסטין משתמש במותגים אמריקאים בצורה כל כך מושלמת, שאני חייב להמר שזה מקרי לגמרי. גם הדודג', גם האקסון, הם סמלים אמריקאים אפיים, כאילו נלקחו מסרט של ג'יימס דין בזמנים אחרים לגמרי.

וגם הנערות קלות הדעת שרוקדות לצלילי התקליטים, כמו העבריינים בשקל, כולם כאילו זחלו החוצה משיירת המכוניות של "מרד הנעורים". המרחק בין האהבה למלחמה מעולם לא היה קרב יותר, וסולו הגיטרה מסמן שזהו, תם זמן האהבהבים. הגיע זמן האימה.

במערכה הרביעית יש רק סקסופון. קול אחד שקט וצלול. של צער, של מוות, של כאב, של כל מה שהיה ואינו, של כל מה שיש ואין בו דבר. רק סקסופון, ארוך, טראגי, מייבב. סקסופון שמתחיל בטרגדיה וממשיך באבל ובחוסר תקוה. לו היה נכתב רק סולו סקסופון אחד אי פעם, לו היה מבצבץ הסקסופון רק לרגע אחד בכל חיינו, הרי שהיו אלה הסקסופון הזה, הרגע הזה, הסולו הזה.

במערכה החמישית נורות היריות ונאהבת האהבה כולה. עכשיו הנשיקות הן התגפפויות בחדר מיטות, והאלימות גולשת לנשק חם. איך ומי היה קודם, אין יודע, אבל לבסוף האמבולנס נוסע, והנערה קלת הדעת מתחילת האופרה מכבה את אורות החדר.

ובחוץ משתוללת מלחמה של ממש, "וחומות מוות בין בשר לדמיון. והמשוררים כאן לא כותבים דבר, הם רק עדים שנותנים לדברים לקרות". ולמרות שהם מנסים לרגע לעמוד על שלהם, "הם מסיימים פצועים, אפילו לא מתים, הלילה בארץ הג'ונגל."

הפרשנים יפרשו, למה בדיוק התכוון המשורר. בעיני זה אף פעם לא חשוב. מה שחשוב הוא מה שעובר דרך הלב ועמוד השדרה במשך עשר הדקות האלה. וזה, כתבתי כבר, נכון קצת אחרת לכל אדם ואדם.

אני מהאנשים המוזרים ששומעים את ספרינגסטין קצת יותר מדי, כבר מרוכז פחות ביצירה הקלאסית שלו, ושומע הרבה הרבה שוליים. זה נחמד, השוליים. זו המוזיקה שאני הכי אוהב בעולם. אבל אז, בבוקר בהיר אחד, מתנגן לי באוטו במקרה דואט חרישי לכינור ופסנתר, וההשתאות הפשוטה והמוחלטת שוטפת אותי. כמו בפעם הראשונה.

הבוקר בג'אנגלנד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: