נולד ב-1984

נולדתי כבר ב-71, אבל 1984 היתה הכי קרוב שהגעתי לסיקסטיז.

 

אולי זה בגלל הרדיו. בשנים ההן כולנו חזרנו הביתה בריצה כדי להספיק לשמוע את רשת גימל בשתיים בצהריים ואחר כך גם בשלוש ובארבע. אולי זה כי במוזיקה היה משהו. הפופ הוליד כל מיני יצורי כלאיים מעניינים באותה תקופה. אני עדיין מאוהב בפרינס.

 

אבל כנראה זה היה בעיקר בגלל הטלוויזיה. MTV הוקמה ב-1981 וצברה נפח במהירות. ב-1982 יצא התקליט ההוא של מייקל ג'קסון, עם הקליפ שנראה עכשיו קצת כמו דמדומים למפגרים (או שגם היום דמדומים זה למפגרים? זה מה שהבת שלי מספרת). עד 1984, MTV כבר הכתיבה לבני עשרה בכל העולם מה שומעים (דווקא היה בסדר), איך מתלבשים (כאן העסק מידרדר) ואיך מסתפרים (הו, האימה!)

 

במציאות הזו, כמה אנשים מצאו, אחד, ברוס ספרינגסטין, מתגלגל על הרצפה באיזה מחסן של קולומביה רקורדס, גילחו אותו בפעם הראשונה בחייו – והיתר היסטוריה.

 

 

יש רק תקליט אחד של ספרינגסטין שאני לא מחזיק בבית, וזה Born in the USA. הרתיעה שלי ממנו היא אינהרנטית לחלוטין. היא חלק מחוויית הספרינגסטין שלי. אני משוגע על התקליט הזה. אני מאוהב בהופעות שבהן הוא עושה את התקליט מההתחלה עד הסוף. אבל מהתקליט הזה – מסמל הנעורים הספק פיפטיזי ספק מסדרת הלו קיטי הזה – אני עדיין נרתע.

 

הקליפים של התקליט הזה רקועים על לוחות הברית של נעורי. Dancing in the dark, I'm on fire, Glory Days, ובכולם אותו בחור יפה מדי, שנראה כאילו הוא נתקל בקיר של פודרה, כמו קן של ברבי, רק עם גיטרה וקיבורות זרוע מוגזמות. אהבתי את המוזיקה, אבל הזיכרון הוא חזותי. האיש, צריך להודות, נראה כמו פרסומת לבושם.

 

אני לא אוהב פרסומות לבושם. ובכלל, בחורים יפים מדי מאיימים על תפיסת העולם שלי. או שהם היו מאיימים עליה, אם היתה לי תפיסת עולם.

 

הדימוי הנוסף של ספרינגסטין מ-84 הוא עם זיפים ובנדנה. בשיר הנושא הוא נראה כמו קריקטורה אחרת של עצמו, דחוס בתוך ז'קט ג'ינס שמנמיך אותו בעשרה סנטימטרים וצועק מילים שאולי אבין 15 שנה אחר כך.

 

אז כן, היו שבעה להיטים בתקליט הזה, שמגדירים מחדש מהם הלהיטים הלא נכונים. הרי שלושת השירים הכי טובים בתקליט, יסכים כל בר דעת, לא היו בין הלהיטים. לא עברה שעה ברדיו בלי ברוס, אבל החווייה הספרינגסטינית של 84, עבורי לפחות, היתה הרבה יותר ויזואלית מווקאלית.

 

ועכשיו תזרקו פנימה את We are the World ב-85, ותקבלו קריקטורה של ברוס ספרינגסטין.

 

 

 

עניין אחר שממשיך ללוות אותי גם שלושים שנה אחר כך, הוא הקליפ ההוא עם קורטני קוקס ותרבות הבחורה שעולה לבמה. ת'כלס, בנות, תחשבו על זה רגע: כל העניין הזה הוא פריבילגיה נשית כל כך גסה, שהיא כמעט שוד לאור יום. ולא תגידו שמדובר בשוד של דברים לא חשובים, כמו המדינה הפלסטינאית הוא זכויות אדם בסיסיות. לא לא, מדובר בשוד של עניינים חשובים באמת: שוד של ברוס ספרינגסטין.

 

הרי מילא ההדרה מחוויית העלייה לבמה. בינינו, עם אשתי אני לא רוקד, אז אני ארקוד עם ברוס ספרינגסטין? כל העניין רץ ברובד הרבה יותר עמוק: אנחנו הרי אוהבים אותו כמוכן. אולי אפילו יותר. מה אתן מכניסות לפה סקס עד שסוף סוף מצאנו לנו נקודה נוחה לחוות בה את המציאות? למה להידחף לעזאזל.

 

 

ככה עברתי את 84. ב-85 כבר הסבירו לי על הכיבוש וחזרתי לשחק כדורגל, אז הסיקסטיז נסוגו למקומן הטבעי. גמרתי את השנה כשאני יודע ארבעה או חמישה שירים של הבחור הזה בעל פה, ושמעתי גם את השיר ההוא, The River, שבאמת העיף לי את הקופסא, אבל הכי הכי אהבתי את When doves cry של פרינס. ואת כל Purple rain, שעד היום הוא בעיני אחד התקליטים הגדולים בהיסטוריה.

 

אבל עוד יותר מזה אהבתי את Summer of 69 ו-Heaven של בריאן אדאמס. הנה לכם אומן אמיתי ואותנטי! עם קול צרוד ושירים שבאמת נוגעים בנשמה. אחח אחח, Run to you עדיין מעביר בי צמרמורת. נכון, צמרמורת של מבוכה, אבל צמרמורת nevertheless. תמיד הייתי בחור שמבין במוזיקה. לא כמו הטרמפיסטים המוזרים האלה שממלמלים "הבוס" כאילו הם מבינים משהו מהחיים שלהם.

 

וככה, יעברו רק עוד עשרים שנה עד המפגש המאז'ורי הבא שלי עם ברוס.

 

(בהמשך השבוע: למה אני באמת אוהב את התקליט הזה)

 

(הפוסט הזה נכתב במסגרת שבוע Born in the usa בקבוצת חובבי ספרינגסטין בישראל, שהיא הסיבה העיקרית לכך שאני בפייסבוק, וגם המקום היחיד בעולם מחוץ לבית בשן, שבו אנשים אשכרה יודעים שהגיל המנטאלי שלי הוא 16.)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: