כשל"פ

בפעם הראשונה שהזדיינו היא צעקה לי "קאם אאוטסייד! קאם אאוטסייד!" כמה אהבתי אותה באותו רגע. כמה אכפתיות היתה לה, כמה אמפתיה, כמה קבלה. אולי היא אמרה "קאם אאוטסייד," אבל בעצם היא התכוונה "תיזהר לא להתבולל," השיקסע.

שנתיים היינו ביחד, בריז'נג'לינה ואני. בחודשים הראשונים היא העריצה את הרגליים היהודיות שלי, אבל כבר בפעם הראשונה שפספסתי את ההדלקה של נר רביעי כי בדיוק החלפתי קרבורטור ברנו 5 שלה הרגשתי איך אנחנו הולכים ומתרחקים. ראיתי את האכזבה בעיניים שלה.

וגם כן לא הצלחתי להחליף את הקרבורטור.

אחרי כמה חודשים, בשבועות אותה שנה, לא עליתי לכותל, והאכזבה בעיניים שלה הפכה לכאב, כשדרסתי אותה ביציאה מהחניה.

התאוששה.

וגם אנחנו התאוששנו. ואהבה גדולה היתה לנו. באמת גדולה. עשיתי בשבילה קידוש כל שבת ולפעמים גם בימי חמישי. והנחתי תפילין. ולא רק על היד ועל המצח. פעם הנחתי לה תפילין על החתול. ופעם גם על התחת.

ורק בשנה אחרי זה, כשהיא קלטה אותי יורד על בורקס בלחמניה בלאפה בשישי של חול המועד במחסן של השכנות הלסביות שלנו, ידעתי שזהו. הכל נגמר בינינו. שאיבדתי את הזהות שלי בעיניה. שבעיניה אני עגלה ריקה.

בלי קרבורטור.

למחרת אחמד מהחמוצים בסופר בא לקחת אותה. היא חיכתה לו במטבח, וירדה על פאקט מרלבורו לייטס עם שישיית גולדסטאר לפני שהוא מחרב לה את ההרגלים. כשהוא נכנס היא עשתה עם הסיגריה חור בבורקה מהלחץ של השאכטה האחרונה.

כיסיתי אותה בכאפיה ולא יכולתי יותר. נפרדתי ממנה במבט אחרון והלכתי לבכות בעמוד של ישראל כ"ץ.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יונתן  On 10 באפריל 2015 at 10:47

    צפריר,
    אומר זאת כך (או אחרת):
    חזרת לעצמך !
    ביג טיים (ארוך) !!.. 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: