יום האינדוקטרינציה והגבורה

הבעיה עם יום השואה היא שהוא לא באמת יום זיכרון. כלומר, יכול להיות שאתם חושבים שהוא יום זיכרון. יכול להיות שהוא עושה כאילו הוא יום זיכרון, אבל הוא לא באמת. אפילו אם שומעים את פוליקר.

יום השואה הוא הוא כלי שלטוני. אני נוטה להאשים את ביבי בעניין, אבל האמת היא שהאשמה מתחילה הרבה קודם. יום השואה תמיד היה כלי שלטוני. מאז בן גוריון. ביבי בסך הכל משתין מהמקפצה, אבל הוא לא זה שהמציא את השיטה.

והשיטה היא כזאת: השלטון משתמש ביום השואה כדי לקדם את המדיניות שלו. במקור כתבתי "לקדם את הערכים שלו", אבל אז קיבלתי התקפת צחוק. יש המון "לקחים" מהשואה. הלקחים שאתה בוחר להדגיש מעידים על האמונות שלך. יש אנשים שהלקח שלהם מהשואה הוא שלעולם אסור לפגוע במיעוטים, ומה שמתחיל כרדיפה פוליטית יכול להידרדר בקלות לרצח עם. ויש כאלה שחושבים שהלקח הוא שהבריאות הנפשית היחידה היא פרנויה, כי בלי פרנויה אז ערבים או פלסטינים או איראן או דעא"ש או אובמה או אחשוורוש. מישהו כבר יחסל אותנו.

וברגע שאתה בוחר צד ומקדם קונספציה ביום זיכרון, זה כבר לא יום זיכרון. ושוב, זו יכולה להיות קונספציה של אהבת אדם או של הסתגרות, של אדם לאדם זאב או של הקם להרגך השכם להרגו. זה בכלל לא משנה. אם היום הזה משמש קרדום לקידום קונספציה, הוא לא יום זיכרון, אלא יום ציני שעושה שימוש בזיכרון.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Eli Amar  On 15 באפריל 2015 at 20:27

    כמה שעצוב זה מדוייק

  • yuval rahamim  On 15 באפריל 2015 at 20:35

    ואיך זה שונה מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה? אותו הטקסט מתאים לשניהם

    • tsoof  On 15 באפריל 2015 at 21:22

      אני אחשוב עליו שבוע הבא, יובל 🙂

      • איציק הימן  On 16 באפריל 2015 at 8:03

        לא אותו דבר מבחינה הסטורית, גם אם כיום כבר הפך להיות אותו דבר בפועל: עם הקמת המדינה, השואה נתפסה כאסון מרוחק, מזעזע ככל שיהיה, הוא קרה "להם" ולא "לנו" – דרך טבעית להמנע מהטראומה היא להרחיק אותה. ניצולי השואה בארץ היו אפילו אז מתי מעט בציבור הישראלי, ונתפסו כזרים ["סבונים"]. הטראומה האמיתית בשורשה של המדינה היתה מלחמת העצמאות – המלחמה היחידה בה הקיום שלנו עצמו [זה שביבי אוהב לנופף בו] היה בסכנה אמיתית. מספר הרוגי מלחמת השחרור עמד על כאחוז מכלל האוכלוסיה – מספר דמיוני ומבעית למדינה ריבונית, בימינו שווה ערך למאה אלף הרוגים. לא לחינם יום השואה מראש צוין באופן סמלי ביותר בהשוואה ליום הזכרון לחללי מערכות ישראל.

  • עדנה  On 15 באפריל 2015 at 21:03

    עם ישראל צריך לזכור את כל מה שקרה בשואה וכן מותר לומר דברים ,גם אם הם לא מוצאים חן בעיניך, כי בידוע שהאויבים שלנו רוצים להשמידנו ועלינו לא להיות שאננים ולהישמר ככל יכולתנו
    זו לא פרנויה, לצערנו זו מציאות.
    ראה כמה נסיונות לפיגועים, שחלק לצערנו הצליחו, המנהרות שנבנו בעזה ועוד ועוד.
    אל תהיה תמים ואל תחשוב שאויבינו רוצים שלום.

    • tsoof  On 15 באפריל 2015 at 21:23

      ניסיתי לכתוב את זה כך שלא אצטרך להתווכח, אז הנה, אני לא מתווכח.

  • אמיר  On 15 באפריל 2015 at 22:21

    אז איך זוכרים בלי פוליטיקה? זה בכל זאת לא האבל הפרטי שלי ויש משמעות בכל שהקדשת הזמן הזו נעשית כקבוצה ולא כיחידים.

  • איציק הימן  On 16 באפריל 2015 at 8:05

    כמו שאמרה פעם פסיכולוגית שלי ברגע ציניות לא אופייני "הדכאוניים והפרנואידים בסך הכל מציאותיים, כל השאר הם אלו שחיים בסרט"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: