בוקר תל אביבי

הבוקר, סחבק הולך לים ככה בשש בבוקר, כמו בכל בוקר, כדי לרחוץ את תלאות היום מעלי וכל זה. למרות ששש בבוקר, ובינינו, תלאות היום הזה לא קמות לפני שבע וחצי, וגם אז הן לא מדברות עד הקפה השני, אבל לא משנה. הלכתי לים. לרחוץ תלאות, לעמוד על הראש, להתחיל עם קשישות.

כמו בכל יום.

כלומר, לא באמת כמו בכל יום. פעם אחרונה שהייתי בים בשש בבוקר היתה ב-89 ובדיוק הקאתי חצי בקבוק וודקה פטישים לפני שחזרתי הביתה לנתניה באוטובוס. בלי מכנסיים. רק אני והתחתונים. טרו סטורי.

אבל פור דה סייק אוף דה סטורי, לא אלאה אתכם כאן בעובדות. שש בבוקר, סחבק, ים, תלאות וכל זה. תזרמו איתי.

איך שאני עומד להיכנס למים, אני קולט שתי איראנים! כן כן, שתי איראנים!! (אי אפשר לספור איראנים בזכר. זה שתי איראנים, שלוש איראנים, ארבע איראנים. זה ככה זה. כמו עשר שקל. אפילו מאיר שלו לא יכול לכתוב "שני" לפני איראנים. ראיתי אותו מנסה.) והאיראנים, כן? שתיהם? שותים לנו מהים בקש את הגז של תשובה.

באמא שלי. שתיים איראנים עם קש גדול. את כל הגז! וככה, עד שש ועשרה לא נשאר כלום. אתה שומע את העצמאות האנרגטית שלנו עושה קולות של הסוף של הטרופית. אשכרה נשבר הלב.

וכל הספינות והצוללות הגרמניות של חיל הים היהודי, במקום להציל את את הגז של תשובה, הן בדיוק גוררות את המטשטשות בגבול הצפון או שהן מחכות שייגמר הכוננות עם שחר. כי בדיוק היום, 21 ביוני, זה יום הגאווה של הבט"שיות. באמא שלי. הן גאות שהן לא נגמ"שים מפלסטיק, וכולן נוסעות לסדנה באביבים ושותות סולר עד שהן מתעלפות.

בקיצר, אני שוחה ככה פנימה עד קצת אחורי השובר גלים כדי לראות את התהום של האיפה שהיה הגז הציוני של תשובה, ושמה, באמצע התהום, נשבע לכם באמא שלי, אני רואה אומנים שמאלנים תל אביבים יושבים עם אספרסו וקרואסון שקדים דל לקטוז, וקופצים את התחת.

שאלתי אותם, "אומנים, אומנים סמולנים בוגדניים! למה אתם לא מצילים את הגז של תשובה שלנו? מה, לא אכפת לכם מעצמאות אנרגטית?

הסתכלו עלי ככה עקום כאילו תפסתי להם את הכסית בכסא, ואמרו לי, לך יה בהמה אספסופית מזרחית, לך אתה והשרתרבות שלך והממשלה שלך לפריפריה שלך, ותחפשו שמה גז טבעי מתחת הכור בדימונה, פיזדץ.

שאלתי אותם מה זה פיזדץ, אבל הם לא ענו. רק קפצו את התחת עוד קצת ובסוף הלכו לאכול כבד קצוץ ולשתות בירה באלימלך ולקלל את גרלר ואת קוטבוז, שאף אחד אף פעם לא מבין את התפקיד שלהם בהמלט, כי החינוך בארץ הזה כבר מזמן הלך פייפן.

ואני? אני ניגבתי את התלאות. כי אני תפקידי לנגב לך את התלאות. והלכתי לחכות בכניסה של המיניסטריון של הלקטורה ולשמוע מה מותר לכתוב השבוע. שלא נעשה טעויות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יונתן  On 21 ביוני 2015 at 21:35

    חריף, מתלתל, מרעיד את עמות הסיפין, ככה בדיוק צריחה להיות כתובה סטירה לפנים.
    חזק ואל תתאמץ כל כך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: