לקראת שבת בבלוג: פרשת השבוע (חוקת)

 

בואו נשים את הדברים על השולחן. מתכונים לעוף, על באמת, יש רק שניים: או בסיר, או בתנור. כל היתר, חביבי, זה הכל אימפרוביזציות על הנושא. פרגיות, כנפיים, כרעיים. בולשיט. הכל אותם מתכונים עם משחקים של כמה זמן אתה שם את זה בתנור או בסיר, במה אתה משרה את זה או איזה ירקות אתה מוסיף.

חוץ מחזה עוף, שהוא או שניצל, או קוביות סיניות-תאילנדיות איכווייס נישט. או מגעיל.

אגב, המסקנה הזאת על כל העניין של העוף עולה בדיוק מדויק גם פרשת השבוע, שקוראים לה פרשת חקת, אבל בעצם מתגוונים חוקת בשורוק. או חקת בקובוץ. וגם שמה מדבר הקדוש ברוך הוא על מה שניסיתי להסביר לכם עכשיו, אבל הוא עושה את זה בלשון סגי נהור. הנה, בפירוש הוא כותב: קח לך פרה אדומה תמימה שאין בה מום. ומהי פרה שאין בה מו?

נכון. תנרגולת.

אבל יש עוד דברים ללמוד מפרשת השבוע, שהיא גם ארוכה, גם מייגעת, וגם הדביל שפירש אותה עשה את זה בארמית, ועכשיו אין תקוה לאף אחד מאיתנו. ככה למשל אפשר ללמוד, שאלוהים עושה נסיונות בבני אדם, וכשבני האדם לא מאמינים בו, הוא שולח את משה להכות בסלע וכל זה. וכשמשה לא מאמין בו ומת לאיזה קינלי דיאט, אלוהים מעניש אותו שהוא לא יבוא אל זאת הארץ. בינינו, כן? עונש בלאי. שבע פעמים אני מעדיף למות במקום אחר, ובתנאי שיתנו לי גם לחיות שמה כמו בן אדם.

אבל עזבו זה. הפרשה לא עלי, זה בכלל על משה, ובני ישראל והקדושם ברוך הגבר, ששולח נחשים בבני ישראל, ואלה הורגים את בני ישראל. ועמישראל, שיתביישו, הכולירות, מתבעסים בטירוף, עד שמשה בא ועושה קונץ ומפסיק את העניין הזה, ללמדך שככה זה בעמישראל מאז ומתמיד: קודם אלוהים מכניס לך עז הביתה, אחר כך העז מכישה אותך ואונסת לך את הילדים, אחר כך אלוהים מוציא את העז, ואז הוא מצפה שתגיד לו שהוא תותח. קצת כמו ביבי ושלדון ותשובה והרפובליקנים, רק עם רחמים וטאץ' מיסטי. ונחש.

ומה עוד יש בפרשה? יש כמובן את הרגע הדרמטי שבו אלוהים מפשיט את אהרון ומעלה אותו על הר גבוה ושם אהרון מת. מה אלוהים ואהרון עושים על ההר הגבוה בלי בגדים? לא כתוב. תדמיינו.

ואחרון חביב, אלוהים מעביר את עמישראל דרך הנחלה של האמורים, מה שלא מוצא חן בעיני האמורים, אז הקב"רוך התותח הורג את כל האמורים, כמו שנפתלוש לימד אותו, ונותן לנו את נחלתם, אנא עארף איפה זה. בטח בשייח מונס, אם לסמוך על החבר'ה של אם תרצו בפייסבוק. ואחורי זה, הולך משה ולוקח את עם ישראל והולך אצל עוג מלך הבשן ונכנס באם-אמא שלו והורג שמה את כל הבשנים כאילו הם ייזידים. ואחר כך אומרים לי שסתם אני מתבעס על מושון והקב"ה ושאני אוטו-אנטישמי. אתם מבינים?

בקיצור, הכי הכי חשוב, וזה לא כתוב בפרשה, אלא רק עולה מתוך תבונה קדומה הרבה יותר, זו של הבלוגריות אוכל באינטרנטים, להשרות את העוף בשמן זית ודבש וסויה ושום וקצת פלפל (ואני מוסיף גם טיפה רוטב אדום תוצרת בית). ככל שתשרו יותר זמן, העוף יהיה יותר רך. והמדקדקין גם מוסיפים טיפה לימון לפני שזורקים לתנור.

אה כן, ומה שאתם לא עושים, אל תעלו לבד עם אדושם לראש ההר בלי בגדים. וגם לא עם יואב אבן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ido2267  On 26 ביוני 2015 at 17:41

    תנרגולת?

  • טליה  On 26 ביוני 2015 at 19:51

    מ ע ו ל ה. צחקתי וגם כמעט,בכיתי,ובעיקר התענגתי על הידע,השנינות,התחכום והכשרון.עונג שבת. תודה.

  • יונתן  On 27 ביוני 2015 at 10:21

    מתחזק, אחי ?
    שבעים ושתיים פנים לתורה.

    • tsoof  On 30 ביוני 2015 at 22:57

      נו, הקב"ה אין עליו, גאון, גאון! בעצמו כתב ש-42 זה התשובה לחיים, ליקום ולאווילינו זיכרונם לברכה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: