התקוה 2015

נשאל ראה"מנו, הגאון, המורם
תגיד, בנימין, עד מתי כל הדם?
הלנצח נחשוש מפצצה, מסכין?
לתמיד אלימות ותוכנית של גרעין?
אמור לנו ביבי, היש לזה סוף?
האם הטרור גם הוא בן חלוף?

אז חשב רגע ביבי, וכחכח בגרון
ושתק עוד שתיקונת כדרכו, האדון
הביט הוא למעלה ומטה ושם
ושב וסקר את כולם באולם
ובסוף כל זה נשא הוא ידיים
ונשא את דברו מעפר אל שמיים:

הקשיבו היטב, נתינים נבערים
והטו אוזניכם אלי אלו דברים
החרב מעלינו, זו המתהפכת
לנצח תישאר, היא איננה הולכת.

נמר גדי יישך וכבש ייטרף
ונער קטון נפשו ייחרף
ושום אם עבריה לא תדע עוד שלווה
כי לעקוד ילדים זו חובה, זו מצווה!
רק חרב נדע, בשוכבנו, בקומנו
רק דם ושכול, הן זוהי דרכנו.

אז אקדח, ונונצ'אקו וגם גז מדמיע
אל תשיבו לבוידעם, זאת אומר במפגיע
זה אולי גל טרור, אך אחריו הנחשול
יבוא ועימו עוד מכאוב ועוד שכול.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טליה  On 27 באוקטובר 2015 at 19:10

    כתבת נפלא.שיתפתי בפייסבוק.תודה לך על מילים נחרצות.כואבות.

  • יונתן  On 27 באוקטובר 2015 at 22:35

    אני מאמין שנתניהו, כמו כל אדם שפוי (והוא שפוי!!!) היה רוצה לחיות בשלום, היה רוצה להביא שלום, לעשות שלום. אני באמת מאמין בכך. אני לא מלבה בתוכי שנאה, טינה, לעג , בוז, תיעוב שגורמים לי לחשוב שהאדם הזה מרצונו מחרחר מלחמה.
    אני מאמין שגורמים חזקים מאד משפיעים על הפלסטינאים בדרכים שונות לא להסכים לשום דבר מלבד המשך המאבק והשנאה. במילים אחרות רק חירחור מלחמה. (אבו מאזן אינו כזה , אך בשל סיבות שונות אינו חזק דיו)
    משפט אחד שאמר/ה מישהו/י מסכם די נכון את העתיד:
    אם ה׳ערבים׳ יניחו את נישקם -יהיה שלום
    אם הישראלים יניחו את נישקם – ייהיה פוגרום.
    זו הנחת היסוד והיא אינה מופרכת.
    אפשר וחשוב לנסות ולמצוא סדקי הזדמנויות בזמן ובמרחב,״להפוך כל אבן״ בחיפוש אחר שלום וצדק.
    אבל ישנן לפחות 22 הוכחות לכך שהתנאים לא בשלים להניח את הנשק.
    לעג, הומור סרקסטי, התנשאות, בוז – הם תחליף די שקוף לעובדה שטיעוני ה׳שלום עכשיו׳ לדורותיהם לא עומדים איתן מול המציאות.
    אז כן, צפריר היקר והמוכשר, לנצח ( לעתיד הנראה לעין לפחות) נאכל גם חרב.
    גם חומוס, גם קינואה, גם מאפרום, גם קובה, גם מגלובה, גם רטאטוי וכן, גם חרב (בעיר בגילאי 18-21 וגם קצת אחרי).
    עם כל זאת, אנו חיים באחד המקומות הטובים והבטוחים בעולם ובהיסטוריה – זו אמת, זו עובדה. וניתן להכחישה רק באמצעות מניפולציות רגשיות… אל תעשה זאת , לא לסביבתך ולא לעצמך. מאחל לך רק טוב.

    • tsoof  On 28 באוקטובר 2015 at 10:08

      מעניין, מה שאתה אומר. כלומר, אנחנו לא לוקחים אחריות על המצב. הוא לא תלוי בנו. זה לא מקובל עלי.

      חוץ מזה, אני מאמין שמנהיג, חוץ מלהנהיג (מה שחסר בימים אלה מאוד) גם צריך לתת כיוון, דרך. אולי, אפילו, לא עלינו, תקווה. בכל זאת, שנות אלפיים וכל זה.

      לי כל הדברים האלה חסרים מאוד. חסרים עד כדי ייאוש.

      • יונתן  On 28 באוקטובר 2015 at 15:48

        תקווה ולא אשליה.
        ותקווה יש ( זו האחריות שלך על תקוותך)
        תקווה במסגרת גבולות המציאות וההגיון.
        לא ניתן לקחת אחריות על האחר.
        ארהב עם כל כוחה ואמונתה ניסתה לקחת אחריות על עירק (לדוגמה) ו׳איך זה נגמר בסוף כולם יודעים׳
        קטונו מלשנות את אויבנו ושונאנו.
        אך, אין זה אומר שלמרות הכל לא ננסה להיטיב עם עצמנו, משפחתנו, סביבתנו הקרובה והרחוקה.
        ותחושת התקווה היא אחד הרגשות המיטיבים והיא בידינו (זה רגש, ראבאק, מה?אני אתן לביבי או למירי לשחק ברגשותיי??)
        ואני רואה המון תקווה אישית, משפחתית, חברתית…..
        ממליץ על קורס פרמקלצ׳ר ב׳חווה ואדם׳ ליד מודיעין. לחלק קטן מהאנשים זה מקום מצוין שממנו אפשר להמשיך.

      • tsoof  On 3 בנובמבר 2015 at 11:20

        סירייסלי? ליד מודיעין?

        לא למדת דבר בבלוג הזה, הא? 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: