מתי ואני

נו, קראתם כבר הכל. "שמעתי את זה בעריסה" (תוניסאים שומעים את זה באריסה), "הוא היה אהבתי הראשונה", "אני לא יכול לדמיין את חיי בלעדיו", "אולי התקליט ששמעתי יותר מכל אחד אחר". בלה בלה בלה.

אני בתקופה לא טקסטואלית במיוחד, אבל הבטחתי לחבר לכתוב את הטקסט הזה לקבוצה שלנו, אז הנה:

זה פשוט כי אני אוהב אותו.

ההופעה הראשונה שהלכתי אליה היתה של ארץ טרופית יפה. הנה לינק קטנטן:

 גם מתי היה שם וגם אני. על הדשא מול החדר אוכל. האמת היא שצריך להגיד "החדר האוכל" במבטא פורטוגזי, ואם הייתם שומעים אותי עכשיו אז הייתם יודעים שזה בדיוק מה שאני עושה. אבל זה בסך הכל טקסט. עוד טקסט על מוזיקאים שאנשים אוהבים.

היה מצחיק בקיבוץ שלי. אנשים לא עבדו יותר מדי, אבל ניגנו ושרו נהדר. והכי אני זוכר מאותו היום את ג'וליאן שגרן הפנטומימאי הולך ועושה עם הידיים קולות של תנרגולת, וכל הקטנים של המשק – ואני ביניהם! – הולכים אחריו כמו גוזלים אחרי אמא אווזה.

 ובקיבוץ היתה גם אמא שהיתה משוגעת על מוזיקה. רוב המוזיקה שלי הגיעה ממנה. ומתי, מתי היה האהבה של יום שישי בצהריים. מתי היה האיש של הספונג'ה הרבה הרבה לפני שהוא שר "ספונג'ה עושה לי טוב"; הוא היה המוזיקה של המשק והקיבוץ הרבה הרבה לפני "שביל באמצע, שביל בצד".

כי אי אפשר, פשוט אי אפשר היה לשטוף את הבית בלי "יום שישי חזר". אין, הניקיון לא בא בלי "סיכוי קרוב למצוא גן עדן ברחוב", והשקט לא היה חוזר הביתה בלי "אם אני דפוק ומיילל משמע אני קיים." ואני שרתי את המילים בקול גדול הרבה הרבה לפני שהבנתי אותן.

**

ב-88 או 89 הייתי בפסטיבל ערד. זה נשמע כמו איזה זיכרון ייחודי, אבל זה לא. כל שנה הייתי בפסטיבל ערד, אבל ב-88 או ב-89 היתה הופעה חינם של מתי באיזה אזור פתוח, ואני ישבתי שם, ליטראלי על הבמה.

וההופעות של מתי בשבילי הן קצת מצחיקות, כי בלב אני יודע לבד מה יהיה השיר הבא. אני שומע בבטן את "יום יום אני הולך למעונך" אפילו אם למתי לא גונב עוד דבר. אני פשוט יודע. אני יודע מתי יבוא "עוד תראי את כל הדרך" (בהתחלה) ומתי יגיע "לקחת את ידי בידך" (גם כן בהתחלה), והגוף מנחש לי את השיר הבא בעצמו. ומתי פשוט שר את מה שאני מצפה שהוא ישיר עכשיו. בהופעה ההיא ישבנו כל כך קרוב, שאולי אולי הוא הסתכל עלי פעם או פעמיים ושאל: "מה עכשיו?"

"מי יידע," צחקתי לו. "מי יידע?"

**

אני לא יכול להסביר כמה אני אוהב את מתי. כמה שירים של מתי אני אוהב וכמה תקליטים. אין לזה סוף. אני גם לא רוצה להתעכב על העניין של הגאונות המוזיקלית. זה כל כך מוכר וידוע ומובן מאליו. אני אוהב אותו כמו שאני אוהב את ברוס ואת פול סיימון ואת ג'ורג' הריסון וג'ון לנון. כמו אח גדול ואבא חלופי ומדריך חכם. אני אוהב אותו כמו שאני אוהב מוזיקה, ואם הוא לא היה, החיים האלה לא היו החיים האלה.

המוזיקה של מתי כל כך יפה וכל כך מעודנת וכל כך רומנטית, שהיא היתה מושלמת לצפריר הילד והנער. מישהי, לא חשוב מאיזה עדה, עשתה פה הקבלה בין מוזיקה לסקס. בקלות אני יכול להראות הקבלה בין מוזיקה לבתולין. בלי למצמץ. מהם שירים אם לא משהו להיאחז בו באין אומץ להיאחז במישהי? המוזיקה של מתי תמיד נתנה לי להביט בהן מצועף עיניים ותמים ואוהב ומרוחק ובתול כמו בלטה. כמו בלטה.

אפרופו זה, אני חושב שיש שיר כזה, כמו בלטה. גם כן שיר בתולים טוטאל. לא קשור למתי, אבל יפה נורא.

**

ב-1993 נכנסה לחיי ההיא שהפכה למיתולוגית. שם לדעתי כבר היה סקס – בכל זאת, אפילו גרנו ביחד – אבל אני לא בטוח לגמרי. אניוויי, גם היא נורא אהבה את מתי כספי. פולניה מבת ים שאוהבת את מתי כספי. היקום בטוח ניסה להגיד לי משהו, אבל לא הקשבתי. ובדיעבד אני אומר שגם אם הייתי מקשיב סביר להניח שלא הייתי מבין.

בקיצור, קראו לה איה. היה לנו הדיסק של גרייטסט היטס של מתי ואהוד מנור בחדר, והיא נורא אהבה את "מי כאן ראה את באני שלנו". אני יודע. תמיד היה לי טעם בעייתי בנשים. אבל היו לה ירכיים – למות כאן ועכשיו. ורגליים ארוכות ארוכות במיני ומגפונים וכל הציוד הנלווה שגורם לך לסלוח לנשים על רוב הדברים שיש להן להגיד.

מתי, אגב, עזב את הארץ ב-93. הלך לאמריקה. רחוק רחוק. עזב אותי ולא הופיע אפילו קצת. התגעגעתי הרבה. מזל שהיו הירכיים להשכיח את זה מעט.

אה, הנה שיר!

**

ב-95 נפרדנו. מה נפרדנו מה? הכלבה לקחה הפקלאות והלכה ללמוד עבודה סוציאלית בשדרות, או משהו. לקח לי שנים להתאושש. פעם נסעתי אליה באמצע הלילה באיזה רכב שלוויתי מחבר במילואים. כל הדרך מצומת המיקי מאוס בגוש עציון לפאקינג שדרות, בלילה שאפילו הירח לא העז להוציא בו את הראש.

הגעתי לשדרות ב-11 בלילה והתחלתי לחפש אותה. ככה, מסתובב ושואל איפה גרות הסטודנטיות ממכללת ספיר. בסוף מצאתי אותה. בדיוק היתה באמצע איזה מאבטח תוניסאי מקמ"ג שבא לבקר אותה. ככה זה כשיש לך תוניסאי על השולחן במערכה הראשונה. הסבירה לי שהוא לא חכם כמוני אבל יש לו המון פוטנציאל. כשנכנסתי חזרה לאוטו של החבר שלי, שבור לרסיסים, מאיר אריאל גיחך עם "מצאה לה צעיר ערבי משכיל". הפעם דווקא הבנתי מה היקום מנסה להגיד לי, אבל בכלל לא חשבתי שזה מצחיק.

**

בכל מקרה היו לנו עוד כמה רגעים של רומנטיקה ונוזלי גוף בשנתיים שלאחר מכן. בהתחלה חשבתי שהיא לא מסוגלת לעמוד בקסמי. אחר כך הבנתי שכל פעם שהיא צריכה 100 בסמינריון, אני מקבל שבוע של סקס.  זה לא היה דיל רע אם לא הייתי מאוהב בה כל כך. ואולי לא הייתי מאוהב בכלל. אולי סתם לא ידעתי לשחרר. מה זה משנה?

אז יום אחד הכרחתי אותה להבטיח שכשמתי יחזור נלך ביחד. והיא הבטיחה.

**

מתי חזר ב-97 להופעה ראשונה בבריכה בערד. קניתי שני כרטיסים ויצאתי לדרך. אולי התקשרתי, אולי נסעתי. Who gives a fuck? אה, התקשרתי. אולי פעם אחת, אולי שבעים.

בסוף היא ענתה ואמרה שזהו, ודי ולא. ושאני צריך להמשיך הלאה, ואני נשברתי לרסיסים בפעם האלף.

אבל להופעה הנפלאה-נפלאה ההיא בבריכה בערד נסעתי בסוף. בלעדיה. נסענו אחותי הנהדרת ואני. לקחנו את הפאג'רו של אבא. אז עוד היה אבא ועוד היה פאג'רו, ונסענו רחוק רחוק לערד. היה לי שיער בלונדיני עד התחת כמעט, והבנות האתיופיות במרכז המסחרי בערד עשו לי המון המון צמות קטנטנות, וככה נראיתי כמו האח האוקראיני של מוש בן ארי, סרגיי.

ואז מתי עלה לבמה, ואני אמרתי לו מה הוא הולך לשיר עכשיו. שוב ושוב ושוב. כמו מאז. כמו תמיד. וכמו שתמיד תמיד קורה לי בכל פעם שאני רואה אותו. עד היום.

**

רומנטיקה, לא רומנטיקה, בסוף דווקא כן התחתנתי עם מישהי. היתה מאוד נחמדה. באמת מעניין מה קורה איתה. בכניסה לחופה השמענו את מתי (וסילביניה) שר את סמבה לשניים.

**

אחרון אחרון חביב. טיפונת לינקים.

שיר שאני שר לגמרי לאשתי, כי אני טיפוס חרמן ("המגדים אשר בטנא, אין יפים מאלה!"):

 

שיר שאני עדיין שר לבני הבכור, גבר כלבבי:

(אגב, אחת ההופעות הנהדרות ביותר שהוקלטו בעברית. תראו איזה יופי מתי שר אוף ביט. כמה מוזיקליות! ואיזה יופי של שתי גיטרות, אללה איסטור.)

שיר שאני עדיין שר לעתים לבנות כשהן הולכות לישון:

והשיר שאני שר בכל פעם שאחי הקטן מוציא גיטרה ומנגן לי. זה שיר שנעים במיוחד לשיר. ובכלל, לא כל אחד יכול לשיר את מתי. לא בטוח שאני יכול, אבל נראה אתכם עוצרים אותי.

(בביצוע מההופעה ההיא בערד)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 9 בפברואר 2016 at 9:03

    אין פוסט התייחסות לשמועה על בואו של הבוס לארצנו הקיץ?

    • tsoof  On 9 בפברואר 2016 at 10:32

      אני אאמין לזה כשהוא יבטל.

  • elanagra  On 9 בפברואר 2016 at 10:35

    אוי זה ענק

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 9 בפברואר 2016 at 12:20

    איזה יופי.

  • Edit Amit  On 9 בפברואר 2016 at 19:57

    תענוג לקרוא, אבל מבאס לגלות כמה האהבה שלי למתי עלובה לעומת האהבה שלך

    • tsoof  On 9 בפברואר 2016 at 20:21

      שטויות, אני פשוט אומר את זה יפה.

  • ayelet  On 9 בפברואר 2016 at 21:44

    תענוג לקרוא, להאזין ולהזכר. תודות

  • טליה  On 10 בפברואר 2016 at 21:32

    תודה ענקית על אושר והנאה ענקיים שגרמה לי הקריאה וההאזנה.איזו אהבה נפלאה,מדבקת…תודה על כתיבתך המשובחת לעילא

  • יונתן  On 11 בפברואר 2016 at 18:04

    יפה, כן רגיש ומחוספס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: