ברוס ספרינגסטין בלוס אנג'לס, 17במרץ 2016

(אני מעלה לבלוג באיחור מה, יען כי זנוח הוא הבלוג ושכוח. אבל יש דברים שאני צריך פה. כדי לזכור)

1. כבר שבוע אני מתרגל בודהיזם. מתרגל את הלהיות בכאן ובעכשיו. ולא רק מתרגל, אלא גם אוכל לארנון את הראש עם העניין הזה. לדעתי, אם תגידו לו כאן ועכשיו, לא משנה איפה ומתי, הוא יברח ביללות, מדמם מהאוזניים.

מילים לחוד ומעשים, יו קנואו. לא הצליח לי. אוקיי עוד פעם הופעה. עוד פעם The river מההתחלה עד הסוף. הלו, אני כבר ראיתי את זה פעמיים. נכון, יש רגעים עצומים בלי סוף. כשברוס שר את השיר הכי מחורבן בתקליט וזה נשמע כמו השיר הכי טוב ביקום, אני מעיר לארנון שמשהו פשוט לא בסדר עם האיש הזה. זה כאילו יש חוקים ליקום ויש חוקים לברוס, אבל עדיין. The river. עוד פעם. זה הכל.

2. הצד הרביעי של התקליט, כרגיל, משנה הכל. The price you pay היה ונשאר אחד השירים שאני הכי אוהב בעולם, ואני מתייפח בפינה בעדינות. הדמעות הן מדד טוב, כי הן תולדה של רגש. אם אתה בוכה, משהו קורה לך שם בפנים.

3. אנחנו הכי הכי קרובים לבמה שאפשר. כשברוס נעמד מעלינו אני לא מצלם. לא רוצה וילון. כשהוא מתרחק אני מצלם, ולרגע חושב מה יקרה אם הוא יקפא עכשיו על הבמה כמו בצילום. מה אם עצרתי בעצמי את כל הדבר הבלתי נתפס הזה שהוא הופעה של ספרינגסטין, ככה בקליק. קיצר, הטלפון חזר לכיס.

4. בודהיזם זה על הכיפאק, אני חושב לעצמי, אבל לבודהיסטים יש בעיה איומה. אין להם חוש הומור. הם לוקחים את עצמם הרבה יותר מדי ברצינות. אני מצחיק את עצמי. כאן ועכשיו.

5. היקום זה עניין משעשע למדי. ביני לבין הבמה יש חובב ספרינגסטין שהביא את הבחורה שהוא יוצא איתה – דייט שלישי ומדד חרמנות בשמיים. היא לא ממש מכירה את ברוס, זו ההופעה הראשונה שלה והיא עם המרפקים על הבמה. יש אנשים שלא זוכים לזה גם אחרי עשר הופעות. אלוהים נותן אגוזים, אתם יודעים. חוץ מזה היא גרושה פלוס שניים, מקועקעת בכל הגוף. היא גם שיכורה לגמרי וחרמנית שאתם לא מבינים. אני קולט פתאום שמדד הדעות הקדומות והסטריאוטיפים שלי ריסק את תקרת האולם. סו מאץ' פור בודהיזם וחוסר שיפוטיות.

6. אני רוצה לדבר רגע על עצמי. תמיד אני מדבר עליו. אבל המחשבות הנהדרות האלה הן שלי. ועם כל הכבוד לכמה שברוס נהדר, גם אני די בסדר. הנה, תראו איך כתבתי יפה.

אלה הערות שאני משרבט לעצמי תוך כדי הופעה. ככה זה. לא תמיד אני מי יודע מה קוהרנטי.

7. כשהכל הסתדר סוף סוף והייתי בכאן ובעכשיו ובסולו סקסופון של the promised land וייללתי כמו קריקטורה של עצמי, ידעתי שזהו. הכל מושלם. ובאמת אין מה לזוז מכאן ועכשיו. כאן ועכשיו הכי טוב.

8. ואז התחיל Backstreets. יש אנשים שקוראים את הטקסט הזה ולא מכירים את ספרינגסטין. הם לא מבינים שזו ההופעה השמינית שלי והשיר שתמיד הכי הכי רציתי לשמוע. לקח שמונה הופעות. מה אני אגיד? היה שווה לחכות?

אני לא יכול להסביר. אי אפשר להסביר רגעים שהיקום מסתדר מסביבך, עם ספוט בצד על הגיבור שלך, ששר לך את השיר שאתה הכי אוהב. אי אפשר להסביר את זה.

9. אחר כך הכל היה מואר ונפלא. ב- thunder road ברוס נעמד מעלינו, וזה היה כאילו השמש זרחה ושם והולידה אותו עבורנו. והוא נראה צעיר כמו הבחור שכתב את יצירת המופת הזו. הוא גם חייך והיה מאושר לגמרי. כמונו.

10. סטן גולדסמית – או אולי גולדשטיין? – הוא עיתונאי שמסקר הופעות של ברוס עבור עיתון בניו ג'רזי. היתה לנו היתקלות פעם אחרי שצחקתי על אינדיאנים, או משהו. לפני ההופעה ביקשתי ממנו סליחה, לנקות את האווירה. הוא היה כבר ביותר הופעות של ספרינגסטין מספרינגסטין עצמו. היום, באיזה בדיחה אוניברסלית משעשעת, הוא עומד ממש לידי ושואל אותי מה ברוס אמר בדיוק, כדי לכתוב עוד דיווח לקוראיו הנאמנים.

כשברוס שר את Born to run, אפילו סטן יוצא מדעתו. לפעמים אני חושב שכולנו עכברים בניסוי של ברוס. לא אכפת לי. רק שימשיך ללחוץ ככה על הכפתור של העונג.

11. בסוף אתה יושב מרוח על הרצפה עם חיוך של ג'ריקן קרוע שאפילו בשפכטל אי אפשר למחוק לך מהפנים. ונזכר שפעם יצאת מהופעה ואמרת שזו היתה אגדה. שלא יכול להיות שכל זה קרה לך באמת.

והערב? היה כמו אז, רק יותר טוב.

התמונה היא שלי, עם אנשים שהאור הגדול שהם מפיצים נגע גם בי הערב. ותודה להם על זה.

20160317_234216

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • afishler  On 23 במאי 2016 at 11:53

    מצחיק…הגעתי לכאן בכלל מהפוסט שפירסמת ב"נולדנו לרוץ", וכשרן כתב לך תגובה על ספרינגסטין וכאלה אז התחלתי לרחרח. טוב אני לא עמוק בזה כמוך, רק אחד שפתאום אחרי הרבה שנים ניזכר כמה הוא אוהב ואיפה בכלל נעלמתי לו לכל כך הרבה שנים מאז שפגשתי אותו לראשונה באיזה פינה של קוטנר ב"זהו זה". אז הבטחתי לעצמי שהופעה אחת בחיים אני חייב לראות ושמח לקרוא כמה מרגש זה עדין, כי כשאתה רואה אותו ביו טיוב ומשווה קטעים של היום ולקטעים של "הרבה פעם", אתה רואה שכמה שהוא עדין ספרינגסטין הוא בכל זאת נראה כבר טיפה עייף. אבל רק טיפה. אז נתת לי תזכורת כמה התרגשתי כשהזמנתי את הכרטיסים וגם בעצם שנשאר כבר די מעט זמן עד שזה קורה.

    • tsoof  On 23 במאי 2016 at 14:20

      נפלא. איפה אתה הולך לראות אותו?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: