דחילק, מה זה פה, סבנטיז? אתה גם מעשן על הילדים בסוסיתא?

היום יום האב? אתמול יום האב? אין לי מושג. אני גבר, למה אפשר לצפות? מה, אנחנו יודעים תאריכים של ימי אב? איך נזכור אותם? אנחנו הרי גברים לא כל כך מבריקים.
 
האמת היא שאני דווקא כן זוכר תאריכים. וגם מספרי טלפון פה ושם, עדיין. ואת התאריכי לידה של הילדים. וגם את מספרי תעודות הזהות שלהם. לפחות את של שני הגדולים. יש לי מידה קטנה של קוגניציה, ואני משתמש בה טיפין טיפין כדי לשמר דברים שהם חשובים בעיני.
 
מה שאין לי כוח, זה לקרוא אבות צעירים (או צעירים פחות) שמספרים כמה הם לא טובים באבהות ואיזה מלכה בת הזוג שלהם. באלוהים, אני מודה שניסיתי לקרוא את הטקסט האחרון בעניין, אבל התעייפתי פונקט אחרי הפסקה הראשונה עם האשתי נסעה לחו"ל. כאילו, דחילק, מה זה פה, סבנטיז? אתה גם מעשן על הילדים בסוסיתא?
 
אולי היום יום האב. אין לי מושג. אני לא חוגג את יום האב. אני גם לא מתרגש מלהכין לילדים שלי סנדוויצ'ים. (כמעט) כל יום. או מלהכין להם ארוחת ערב או צהרים, או ליל סדר או עוגה ליום ההולדת שלהם. זה לא כי אני מי יודע מה מוצלח. אני בסך הכל לא מי יודע כמה מוגבל. וחוץ מזה אני אבא שלהם. זה התפקיד שלי.
 
אולי היום יום האב. אין לי מושג. אני יודע שהיום אין שיעורים כי נגמרו הלימודים של הגדולים. הקטנה צריכה ללמוד עד סוף יוני. אני יודע את זה כי היא אשכרה מעניינת אותי. אני לא "מתעניין בה" מתוקף תפקידי כאבא. אני פשוט קרוע עליה. היא הבת הקטנה שלי ואחד האנשים שאני הכי אוהב בעולם.
 
אולי היום יום האב. לא יודע. אני יודע שהיום צריך ללכת לצילום גב עם הילד ומחר לפיזיותרפיה, ושצריך לרשום את האמצעית לקיטנה וגם את הקטנה. היום התאריך האחרון! אני יודע שבשבוע הבא צריך לקחת את הבנות לשיננית, ושחשוב להקפיד שהם יצחצחו שיניים, כי הם מתעצלים לפעמים, אני יודע שצריך לשבת עם הגדול על ההחלטה לאיזה מגמה הוא הולך, ולהזכיר לאמצעית שהיא צריכה להיות יותר רצינית בלימודים בשנה הבאה. אני יודע שצריך לקחת את הקטנה ללונה פארק בשבת. אני זוכר שהבטחתי.
 
אני לא עוזר לזוגתי לגדל את הילדים שלנו. לא יותר מכפי שהיא עוזרת לי. אנחנו מתחלקים בעניין הזה של לגדל את הילדים שלנו, שבחרנו להביא לעולם. כל אחד עושה ככל יכולתו. בדרך כלל היא עובדת קשה. היא לא כותבת על זה שהיא מצליחה לעבוד נורא נורא קשה למרות שהיא טיפה מפגרת. אם היא היתה מתחזה למפגרת, אף אחד לא היה צוחק. היא אשת מקצוע ואמא. גם אני לא כותב על זה שאני לא מצליח לטפל בילדים כי זה מסובך. אני הרי כבר בן 44. אני חושב שלדרוך על בננה זה מצחיק, אבל לא מחזיק טקסט.
 
היום יום האב? וואלה לא יודע. מי בכלל חוגג את יום האב? גם את יום האם לא חוגגים פה מי יודע כמה. בכלל, אנשים שחוגגים את היותם הורים קצת מעייפים אותי. אם אני נשמע מרוצה מעצמי כי אני אבא מוצלח, אז אני מתנצל. אני לא עף על עצמי אפילו טיפה. כולה עושה את מה שאני צריך לעשות: כמו לאכול ארוחת בוקר, כמו ללכת לעבודה.
 
והייתי ממשיך לאכול את הראש, אבל תיכף יתחילו להיכנס לכאן ילדים. אז אולי עדיף להפסיק עכשיו, כי מה שהם צריכים זה את המבוגרים שדואגים להם ועוזרים להם בחיים.
 
לא ליצנים עם מקלדת.
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: