ארכיון קטגוריה: משעשע במידה

התגלות

הפוסט הקצר הזה שלהלן, אם אכן יהיה קצר – הוא ואני טרם הגענו להחלטות באשר לאורכו, אבל עוד אני כותב אותו וכבר הוא מתארך מעל ומעבר לקמעא ולמתי מעט המילים שרציתי לחלוק – אין בו תוכן של ממש. כלומר, אין בו ממשות סיפורית או איזה תוכן בעלי ערך, למעט כמובן המילים היפות שהוא מתגולל בהן (או שמא הן שמתגוללות בו?), אבל לכו תדעו, אולי עוד יפתיע. בכל אופן, לא על הפוסט באתי לדבר ולא על המילים שאני מבקש לחלוק אתכם, אם בכלל מילותי הן ויש לי רשות לחלוק אותן ולא, נאמר, רכוש, או איזשהו מצאי אחר שאינו בר ממשות, ושבוודאי אינו שלי ולפיכך מי אני שאחלוק אותו? ועוד אתכם? לא, לא על אלה באתי לדבר.

בשלב הזה אתם בוודאי משתוקקים לדעת על מה בעצם באתי לדבר. ודאי מלאים אתם במתח והתרגשות וחשש וציפייה של הנה הנה, ואתם מחכים שאפליא בכם איזו אמת אמיתית וראשונית ובסיסית על שלום או ביטחון או צדק, ומבין אני לליבכם עד מאוד, שהרי מי מאיתנו אינו מחכה לאיזו אמת אחת – אמיתית מכולן – שתבצבץ מדף או עמוד או מסך ותכה אותו באור סנוורים או לום, ושאחרי שנגלתה לו באבחה, בהרף משכר של חסד, חייו לא יהיו כתמול שלשום? או לפחות לא כמו בשבוע שעבר, כשחתך אצבעו בעת שניסה להרכיב לעצמו סלט של בריאות שיבטיח אריכות ימים או לפחות יציאות טובות.

ובכן, יש לי חדשות טובות וחדשות רעות. אתחיל, ברשותכם, מהטובות: אכן יש לי אמת כזו. אמת יחידה וטובה ואמיתית וייחודית. אמת שלא היתה כמוה. אמת שחיכיתם לה כחכות רחל לדודה, או לפחות לאספרסו הראשון של יום ראשון בבוקר. אמת ש, איך אומר זאת, שתכה שורש בליבכם ותרעיד את אמות סיפיכם, שתביא מזור למכאובכם ואור לאפלתכם. לא סתם אמת: האמת! האחת, היחידה, שאין שניה לה. ולא דקה ולא שעה לה. לא לא, האחת היחידה, שעיניה כעיני האילה ורגליה כרגלי האנטילופה, שזקופה היא כהקשב מתוח ונאה היא כחמאת בוטנים. לא, לא חמאת בוטנים. נאה היא כמשהו נאה בטירוף.

החדשות הרעות הן שזין אני אספר לכם.

(וזו היתה הדרך שלי להגיד שאני קורא את אדוארדו מנדוסה, ולהזהיר נשמות רכות מהשפעתם הרעה של סופרים לטינים)

בוא אתי לתג מחיר

קח מקל, קח בן גביר
בוא אתי לתג מחיר
בוא ופתח נא ספריי טרי
נרסס מסגד ערבי

כי שוטרת שעוצרת שמאלני וחובטת בפועל
כי שוטרת, כן שוטרת
כי שוטרת כי שוטרת תוותר
כי שוטרת תוותר
ותביט למקום אחר
כן שוטרת תוותר

קח מקלע, ומחסנית
בוא אתי לתג מחיר
בוא נקרע עוד ערבוש
שיידעו פרס עד כוש

כי תקשורת מתעלמת מהרוגים בבילעין או אבו טור
כי תקשורת, כן תקשורת
לתקשורת לתקשורת אין סיפור
כי תקשורת, כן תקשורת
לתקשורת אין סיפור
(שידור חוזר של מה קשור)
לתקשורת אין סיפור

הך בגר, שרוף בציר
בוא אתי לתג מחיר
בוא נרצח רועה זקן
מחסנית בו נרוקן

כי העם אשר נזכר עכשיו ברבין – בכיכר, ברחובות
כי ישראל, כן ישראל
כי ישראל שכחה את המקורות
כי ישראל, כן ישראל
שכחה את המקורות
(מסתפקת בנרות)
שכחה את המקורות

קח כספים, טף, רכוש
בוא נברח מהייאוש
בוא נברח, ניתן קפיצה
לגלות, לכל תפוצה

כי השקט ששרף את המסגד ורצח את הרועה
כי השקט כן השקט
כי השקט הו השקט כה מטעה
כי השקט, כן השקט
שעשה אותך לגביר
(אז בוא אתי לתג מחיר!)
קטל ציון, רומם עמיר

אשתי ואני, אנו צמד יונים

אשתי ואני, אנו צמד יונים
אני לה צרה והיא לי כינים
אני ואשתי, תמיד אנו יחד
קורא לה למיטה, היא ננעלת במקלחת.

אשתי ואני כמו הוטו וטוטסי
אני קורא לה נשמה והיא קוראת לי מוצי
אני ואשתי יעקב ועשו
היא אומרת "תמות", אני לא נעלב.

אשתי ואני גרמניה וצרפת
היא קוראת לי בחום, אני יורד למקלט
אני ואשתי לא יכולים בנפרד
היא לי הפרעה ואני לה מטרד.

אשתי ואני זה מאז ולתמיד
לעתים בשוגג ולרוב במזיד
אני ואשתי זה בטוב וברע
היא לי יעל ואני לה סיסרא.

הבלדה על דוקטור איןלישקל

(יש לזמר לפי "אליפלט" לאלתרמן וארגוב, ולסלוח לי הקטון על דריסתי על אדמת הקודש הזו)

נזמר נא את שיר איןלישקל

ונגידה כולם "כמובן",

כאשר עוד קרא הוא מיץ פטל

לא היה לו אף גרוש על ישבן

חברים וקולגות ריכלו אז

ורטנו "זו פשוט מהומה!"

איןלישקל שכיר ללא אופק

אין לו אופק ואין לו תקומה

אם לוקחים מידיו את הצ'קים

אז שולף המטומטם מזומן

וקונה לו שני קילו של סטייקים

וביצה וגבינת פרמז'ן

וכולם בחנות, כך פתאום

מציעים לו אז משהו לטעום

בלי כל פנסיה, או השתלמות

קופת גמל, כרטיס חברות

ללא אופציה, דמי נסיעה

איזה אג"ח או תיק מניה

כי סביב כפסנתר ותופים

אז תזמורת של ג'ז מזייפת

לא נפריש לך, זה לא מתאים

איזה אפס אתה איןלישקל?

 —

בן 20 ומלא אידאלים

הוא השלים פסיכומטרי, בגרות

רפואה כאחד הסטודנטים

אז הלך הוא ללמוד (איזו שטות)

וכיוון שמלא בשליחות הוא

וחולים יש ודאי לתקן

התמחה איןלישקל באולקוס

ואבצס של עני וזקן

 —

וכשביקש לאכול פת של לחם

הוא גילה: ארנקו התרוקן

התרוקן הוא ואין בו לוּ שקל

לא מטבע, לא שטר, פרוטה אין

 —

ואמרו אזרחים זה מוזר

שהדוקטור כל כך ממורמר

בלי כל פנסיה, או השתלמות

קופת גמל, כרטיס חברות

ללא אופציה, דמי נסיעה

איזה אג"ח או תיק מניה

וסביב כפסנתר ותופים

אז תזמורת של ג'ז מזייפת

לא נשלם לך, אין כל תקציב

איזה אפס אתה איןלישקל?

אחרי זמן, הו הביטו זה פלא!

אט ניגש אליו ראש ממשלה

ופנה הוא למר איןלישקל

שנטש ושקל הגירה.

"אנא דוקטור" אמר לו אז ביבי

נא חזור אל חולה וגוסס

קח שני שקל ויאללה חביבי

גש רפא גם אולקוס גם אבצס


ואנחנו עומדים ללא הגה

מביטים ושותקים ותמהים

אם מלכות הרופא היא רומסת

מה עושה היא לסתם עניים?

אלמנה ויתום וגם גר

עובד זר ופליט מהגר

בלי כל פנסיה, או השתלמות

קופת גמל, כרטיס חברות

ללא אופציה, דמי נסיעה

איזה אג"ח או תיק מניה

כי סביב כפסנתר ותופים

אז תזמורת של ג'ז מזייפת

אם תמשיך לצעוק אולי נאמין

איזה אפס אתה איןלישקל?

והגבר הזה הוא אני

היום, אחרי שהורדתי את הקטנה בגן, ובעודי שב הביתה דרך רחוב דה-האז, היכתה בי ההכרה שאני עדיין חי בעולם של "והילד הזה הוא אני". אז שרבטתי לעצמי כמה שורות על העניין הזה.

שירות לקוחות
אני כבר לא מפחד ללכת לאיבוד
אני כבר יודע את הדרך הביתה, מנתניה, באר שבע – אפילו מלוד
ורק מקום אחד נשאר כמו איבוד של פעם (יותר או פחות) –
כשאני מתקשר לשירות לקוחות.
מין
כשאשתי אומרת שהיא רוצה מין
בהתחלה אני קצת לא מאמין
רק כשהיא יוצאת באופן בהול אני נזכר
שהיא בכלל שוכבת עם יששכר
שפתיים
כשהילדה צורחת "אבא אני רוצה סוכריה"
אני יודע שאני בבעיה
ובגלל זה לפני שיוצאים מהבית (בערך בשתיים)
אני מדביק לה את השפתיים
קקי
כשאני דורך על קקי ברחוב דה האז
אני חלילה לא נשבז
במקום זה אני רץ לרחוב שאול
כי שם תמיד אני דורך על שלשול.
בלונדינית
אם אני פוגש בלונדינית ולברדור
אז אני מגרד לו מאחורי האוזן בנחת
אבל בעצם אני מתכוון
ללטף לה את התחת.
(יש גם שיר אחד שבו מתחרזים חרוז חפוז ועכוז, אבל החלטתי להשאיר אותו לפעם אחרת.)

איך לא זכיתי בפרס נובל (הכאה על חטא ערב יום הכיפורים)

האמת שהשבדים התקשרו  והציעו לי את פרס נובל לפני שכטמן. אמרו לי או נובל או אייפון 5. ביקשתי אייפון. הרבה אנשים זוכים בנובל, אבל למי עוד יש אייפון 5?

חזרו אלי אחרי כמה שעות ואמרו שאין אייפון 5, אבל אני עדיין יכול לקבל פרס נובל. ביקשתי אייפד 3. לא היה להם. אמרתי "זין עליכם" וניתקתי.

נתנו לשכטמן.

למחרת הם התקשרו והציעו לי לבוא ביום שישי לקחת את פרס נובל לשלום. שאלתי כמה כסף זה. אמרו לי מיליון וחצי דולר.

דווקא משתלם, חשבתי, ואז נזכרתי שכבר קבעתי פילאטיס, אז שאלתי אם יש מצב לפרס נובל לספרות.

 שאלו אותי מה כתבתי, אז סיפרתי להם שיש בלוג וששלחתי פעם משהו לצרצרפיס. דווקא התעניינו. שאלו כמה לייקים קיבלתי, וכאלה, וגם אם יש בזה כסף ואם יש מצב שאני מקורב לשופטים במפעל הפיס. ואיך שהם מדברים אתי – בשבדית, כן? – ככה אני מתמלא פתאום בחרטה על כל הפעמים שפגעתי בג'ודי מוזס וביאיר לפיד, ועל זה שלפעמים אני קצת מרמה בספירה של הסטים בפילאטיס ועל זה שלא באמת השקעתי יותר בללמוד שבדית.

והכי הצטערתי על זה שלפעמים אני מסתיר את העצוב במצחיק ואת העדין בבוטה ואת הרגיש באדיש. הצטערתי על הבדיחות הטובות והרעות שהתחבאתי מאחוריהן כדי לא לומר את האמת.

 אז סליחה, אני מתנצל על כל אלה.

ואם בעוד איזה ארבעים שנה אתם רואים פרס נובל באזור פנקס, תרימו טלפון. למה הוא בליינד מחפש אותי.

הצצה ראשונה ובלעדית לטור החדש של שלמה ארצי בידיעות אחרונות

לא נגיע, אמרתי לעצמי לאחור, בעודי מפזם שיר מתוק של זמר עמוק, לא נגיע. הבטתי מבעד לזגוגית אל החוץ הישראלי, אל היש, אל האין, אל התוך. לא נגיע, אמרה לי גם היא, רוכסת גזרי שמלתה לאחור, מפזרת גורי חתולים בלחישה. לא נגיע, הסכמנו רוב הזמן. לא נגיע.

כותב אני בעיתון, על אחת בת מאה, רוקדת שוכחת בתכלת הרדיו המעודן, זורקת מבט מצועף (לאחור) ואומרת לי עוד תוריד את הירח עם הטוקסידו בשבילם. לאחור. אני מביט בה ומחייך, "תראה!" היא צורחת בלחישה מלטפת, "ערפל מכסה את הכביש".

איך אני אראה, יה מטומטמת? ערפל מכסה את הכביש.

(הטור המלא, בראש השנה בידיעות אחרונות)

זמר סוף המהפכה

זהו שיר למהפכה שלי ושלך
זמריר לתחריר שעזב את העיר
המנון לאסון המתקרב בששון
מזמור לצינור שנכנס מאחור
שירה לתקוה שהיתה ועזבה.

זהו זמר ישן, לעלה, לשושן
שעלו ופרחו וקמלו וצנחו
זה חרוז לששון הגמוז, החפוז
שעלץ ועלז
שמוזמז ובוזבז
שהיה וכעת הוא גנוז.

זהו שיר על תקוה שנותרה עזובה
על מעמד של ביניים שפס מן העין
זו המיה לאוכלוסיה, זהו רון להמון
שחזרו לביתם, שהניפו דגלון
של כניעה, של שיתוק של אפסיים
של חוטבי עץ ושל שואבי מים.

זה פיוט של יושבי הסלון
זהו זמר ליום זיכרון
ונותרו רק דכדוך וצקצוק
ותלונה ויפחה ופיהוק
וחתיכה של עוף מהשוק
ועוד ארוחה של חג.
ופוק.

מאסטר-שף מחאה (מערכון אופטימי)

מיכל אנסקי: ברוכים הבאים לגמר הגדול של מאסטר-שף! שני המתמודדים שלנו היום הם אנשים ברוכי כשרונות, מבריקים ומנוסים! המתמודד הראשון שלנו נהנה מקסם דרון אנריקאי בלתי נדלה, חוש הומור חינני ויחסי אנוש מעולים. חוץ מזה, הוא היה ראש המועצה הלאומית לכלכלה ומבשל להנאתו כפרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, קבלו את מנו טרכטנ.. טרכטנ.. טרכטנ..

מנו: טרכנטברג.

אנסקי: תודה. המתמודד השני שלנו הוא הייטקיסט בַרֵד. אבל למרות שיש לו סקס אפיל של פורד פוקוס, הוא ניהל בהצלחה את אחת מענקיות ההיי-טק הישראליות, נייס מערכות, וגם שימש כמנכ"ל האוצר עד שנשבר לו הזין מהפילוסוף בשקל שמתחזה שם לשר. מאז, הוא מבלה את זמנו בקריאת טורים של יאיר לפיד ובתמלול פורנו מהסבנטיז. קבלו את חיים שני!

ובכן, מנו, המטלה שלך היתה להקים ועדה שנהל משא ומתן עם אנשי מחאת האוהלים ותמליץ לממשלה איך לפתור את המשבר. הפרודוקטים שקיבלת הם אהדה ציבורית, צוותי מומחים, שעות שידור מרובות ומבטא ארגנטינאי מלבב. עם זאת, אתה צריך לעשות את כל זה בלי לגעת בתקציב. מה הכנת לנו מנו?

מנו: ובכן, קודם כל. איך שאני מתחיל לבשל התקשרתי לאמא שלי ובכיתי לה שפרודוקטים פה בישראל חרא. אבל אמא שלי אמרה לי מה שהיא אומרת לי מאז שהייתי קטן ומכוער בקורדובה.

אנסקי: מה היא אומרת לך?

מנו: קודם תשחוט פרה, אחר כך תעשן משהו ואחר כך נחשוב מה נעשה.

אנסקי: נו, ומה עשית?

מנו: לא יודע, אני עוד בשלב של הלעשן. אבל בינתיים הכנתי פה תבשיל ביניים: את החוק חינוך חובה מרחתי על פרוסה של משרד הביטחון עם טאץ' קטן של יוקר מחיה בניחוח של חרא. אה, סליחה, בניחוח של תחרותיות במשק. תגידו לי אתם איך יצא.

(שופטים טועמים)

איל שני: מנו, אתה גאון. גאון. לחוק חינוך חובה שלך יש טעם של גבינה מסריחה שיושנה בחוק ההסדרים ותבוטל בעוד שנתיים. הפרוסה של המשרד ביטחון נראית כמו קיצוץ, אבל היא רק נראית כמו קיצוץ, כי ברור שתיכף יבוא לכאן איזה גנרל עם גרעין סורי קטן שעושה צל גדול, ואז הפרוסה שלך תשוב ותתנפח. אין מה להגיד, מנו, הראת ניצוץ אלוהי עם הרכיב הזה.

אני אוהב במיוחד את מה שעשית עם יוקר המחיה והנדל"ן. אני תמיד אוהב תבשילים שעומדים ביציבות ומטפסים ככל שעובר הזמן, כמו קיסוס שחונק את העץ עליו הוא צומח, כך יוקר המחיה הנפלא שלך יהרוג את המעמד הבינוני. והכי אהבתי את החרא, מנו, כי בעצם השתמשת כאן בחרא הישן והטוב שאנחנו אוכלים מאז ומתמיד, אבל נתת לו איזו זווית אישית כובשת, בלי לוותר על הריח שלו. אני מאוד אוהב את מה שעשית כאן, מנו!

אנסקי: חיים שני, אתה היית אמור להגיש המלצות לשיפור התחרותיות במשק. כבר קברו לך את הוועדה, אבל ביבי שב ונזכר בה ככה פתאום לפני חודשיים, נכון? מאז גם הספקת להתפטר ממשרד האוצר ולמלמל "איני יכול עוד". מה הכנת לנו חיים?

חיים שני: טוב, מה שמעניין עם המנה שלי הוא שמדובר כאמור במשהו שהתחלנו לעשות לפני כמעט שנה, אז קודם כל כל הפרודוקטים היו מקולקלים לגמרי. אבל כשביבי קרא לי עוד פעם לא נתתי לזה להפריע לי. אז מה שעשיתי זה ייצרתי חיץ לכאורה בין ריאלי לפיננסי – מנה שיש לטעום בעוד שלוש שנים ולראות אם היא בוצעה, וחוץ מזה יש לי כאן טורט נו-נו-נו לטייקונים וסלט נזיפה לפירמידות העסקיות.

(שופטים טועמים)

איל שני: אני בהלם חיים, פשוט בהלם. הרמה שלך היא פשוט חסרת תקדים. אני כל כך אוהב את המבנה של מנת ההפרדה בין ריאלי לפיננסי. באמת, חבל שאי אפשר לטעום, אני הולך לרייר עליה שלוש שנים עכשיו. לא באמת, חיים, תראה איזה יופי של מנה! הזיפים שלי עושים לי צלילים שמזכירים לי מין אנאלי עם עגבניה כשאני מסתכל על המנה הזאת!

אני רוצה להגיד מילה גם על הטארט נו-נו-נו וסלט הנזיפה, חיים: אלה פשוט מוניומנטים של אסתטיקה. ממש יצירות אומנות. אנדרטאות לטמטום של הציבור. איך לקחת את כל מה שמסריח ומקולקל ופופוליסטי וריק מתוכן – ויצרת ממנו מלאכת מחשבת של כלום. אין, חיים, אין דברים כאלה! אתה שומע את הפרוסטטה שלי מנגנת שוברט מההתלהבות חיים? שומע? תקשיב!

אנסקי: קהל נכבד, קיבלנו את ההצבעות שלכם, ושוב הפתעתם אותנו! למרות הגאונות של שני הפיינליסטים שלנו, אתם סימסתם דווקא למתחרה השלישי שלנו, ונתתם את פרס מאסטר שף בפעם האנא-עארף כמה, לשף הגאון בנימין נתניהו, ששוב בישל לכם מנה של כלום בריח של ביוב, עם נגיעות של איום קיומי ובעסיס של אסון לאומי. תודה רבה לכם, ולהתראות בעונה הבאה של מאסטר-שף!

הפתרון של כוחי למחאה החברתית (דיאלוג מחבק)

היי ביבי, זאת ויוי מאיי.זי.בי

היי ויוי.

היי ביבי.

היי ויוי.

אז אתה שומע ביבי?

שומע ויוי.

כוחי אומר, שרק אהבה מביאה אהבה, ביבי. כוחי מציע לבזר את ההפצה של האהבה. בשביל זה הקמנו את איי.זי.בי אהבה. השקנו את הקמפיין "גם איי.זי.בי מביאה אהבה". נכון יפה ביבי?

יפה ויוי.

אפשר בלעדיות על השוק ביבי?

למה בלעדיות ויוי?

בשביל האיכותיות של האהבה, ביבי. אתה לא רוצה פושטקים שמפיצים אהבה מזויפת, לא ככה ביבי?

ככה ויוי.

יופי. תודה ביבי. שומע ביבי?

שומע ויוי.

כוחי אומר רק שמור אותי מאוהבי ומשונאי אשמר מעצמי. בשביל זה הקמנו את איי.זי.בי ביטחון. יש לנו כבר סלוגן: "האבטחה מתחילה בתוכי". נכון יפה ביבי?

יפה ויוי.

אפשר בלעדיות ביבי?

למה ויוי?

כדי שהייצור יישאר בישראל ביבי. אתה לא רוצה מאבטחים זרים, נכון? שאלי ישי לא יתעצבן. חוץ מזה אתה יודע איך זה ביבי, אתה לוקח מאבטח זר, ואחרי 20 שנה הוא שר החוץ שלך,חה חה חה, אם אתה מבין על מי אני מדברת ביבי.

חה חה חה, ויוי. הכנסת לי ויוי.

אני שמחה שאתה אוהב את זה ביבי. אתה חשוב לכוחי, ביבי.

גם לי כוחי חשוב, ויוי.

אז אתה שומע ביבי?

שומע ויוי.

לכוחי יש רעיון ביבי. כוחי יודע שהעם דורש צדק חברתי. גם כוחי בא לעבודה עם ג'ינס ונעליים של קאטרפילר וצועק מנו מנו תתפטר. לפעמים הוא אוהב שאני עושה לו נעים תוך כדי, אבל לא על זה אני רוצה לדבר, ביבי, אלא על המחאה. שומע?

שומע.

בקיצור, כוחי דורש צדק חברתי לעם, תנו לחיות בארץ הזאת וכאלה, והוא חשב, שמכיוון שהמדינה לא צריכה להתעסק בשלטון, אז הגיע הזמן להפריט את המחאה.

מעניין ויוי, מעניין.

בקיצור, כוחי מציע שאנחנו נוציא מאות אלפים לרחובות. ניתן להם שם מקורי מהמם. נגיד, איי.זי.בי מפגינים. מולם נעמיד כמה מאבטחים. כאלה שהצדק מתחיל בתוכם, אבל נגמר בכמה רגליים שבורות, חה חה חה, אם אתה יודע למה אני מתכוונת, ביבי.

חה חה חה. יודע ויוי.

נושיב אותם לדבר עם ועדה מופרטת, ביבי, נגיד, משהו בסגנון ועדת איי.זי.בי לעידוד התחרותיות והשוויון במדינת איי.זי.בי

מדינת ישראל ויוי.

חה חה חה, סליחה ביבי.

ובקיצור, ביבי, כוחי מציע להוריד להם קצת מחירים בסופר אבל לזיין אותם בביטוח, לעשות להם קצת נעים במחירים של הכרטיסים לחו"ל אבל לקרוע להם את הנשמה במחירי הנדל"ן, להוריד להם את המחירים בחיבור לאינטרנט אבל לתקוע להם צינור בסלולר. והכל באהבה, כי גם איי.זי.בי מביאה אהבה. איך זה ביבי?

שיגעון ויוי, שיגעון. איפה הייתם כל יולי ואוגוסט כשהייתי בלחץ?

פיתחנו את התחרות במשק, ביבי. כמו שכוחי אומר: "אלי, תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר, את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות, את החוכמה להבדיל בין השניים, את המותג למכור את השטויות האלה לציבור ותארוז לי שניים לדרך. ועוד דבר, אלי, תן לי הנחת ספקים או שאני מעיף אותך מהשוק". חה חה חה.

חה חה חה.

תודה ביבי, אתה גדול.

תודה ויוי, ד"ש!

ביי ביבי.

ביי ויוי.

ויוה ביבי.

ויוה ויוי. חה חה חה.

חה חה חה.

%d בלוגרים אהבו את זה: