אביר הגנת הציבור, עופר עיני, לא אוהב את טרכטנברג. עיני נגד הורדת מכסים, נגד פגיעה בעובדים, נגד קפיטליזם חזירי. נגד נגד נגד. ת'כלס, אולי הגיע הזמן להגיד את זה בקול רם: עיני נגד הציבור.
אתה לא יכול להיות בעד עובדי מונופולי החשמל והמים, שמחיריהם טיפסו לשמיים בשנים האחרונות – ועדיין להיות בעד לציבור.
אתה לא יכול לדאוג לעובדי הבנקים, שמוצצים את דמו של הציבור ונותרים עם שכר ממוצע של 27,600 שקל בחודש, ועדיין להיות בעד הציבור.
אתה לא יכול להתנגד להורדת מחירי הדלק ולהיות בעד הציבור.
אתה לא יכול לתמוך בעובדי הרכבת, המונופול עם השירות המזעזע ביותר בחצי הכדור הצפוני, ולהיות בעד הציבור.
אתה לא יכול לירוק בפניהם של העובדים הסוציאליים, שומרי הסף העניים והמנוצלים של הציבורים המוחלשים ביותר בישראל, ולהיות בעד הציבור.
אתה לא יכול להסתמך על הזיכרון הקצר וחוסר הידע של הציבור, ועדיין להיות בעד הציבור.
עיני והגוף שבראשו הוא עומד (אני קורא לזה "הנסתדר החדשה") היו האחרונים לעלות על רכבת המאבק הציבורי. ואחרי שגילה שאף אחד לא טיפש מספיק כדי לתת לו לפורר את המאבק, הוא נסוג לאחר, וקולו שוב לא נשמע כמעט בקיץ של המחאה.
ועכשיו הוא נגד טרכטנברג.
עיני וארגוני העובדים שעומדים מאחוריו הם חלק מהבעיה. הם חלק מהחזירות. הם חלק מהדורסנות. הם חלק מהיעדר התחרותיות. הם טייקונים. עובדי רשות שדות התעופה והנמלים, עובדי מונופולי החשמל והמים ואוליגופול הבנקאות – כולם חלק מהמנגנון, מקורבים לצלחת שהסתדרו ונהנים מהסדר הקיים.
הם חיים על חשבוננו, והם לא יתנו לשום טרכטנברג לשנות את הסטטוס קוו. כמו נוחי, כמו שרי, כמו תשובה, כמו תנובה.
שינוי במפת התחרותיות, הורדת חומות וביטול מכסים, הם שמות כלכליים יפים לגירוש העבריין שדורש פרוטקשן מכל העסקים בשכונה. עיני מתנגד לגירוש הזה. אתם בטח יכולים לנחש למה.
עיני הוא מקל בגלגלי הציבור, במסווה של אחד שדואג לנו. והתחפושת הזו שלו – של שליח ציבור עובדים – היא מהמסוכנות ביותר למאבקו של הציבור. צריך לבדוק מקרוב קרוב כל אמירה וכל טענה שלו, לדחות על הסף כל התערבות שלו – ולבדוק בשבע עיניים את כל מה שבו הוא תומך.
כי אנחנו לא יכולים לדרוש מטרכטנברג לפרק גם את ההסתדרות, אבל אנחנו כן מחויבים להתארגן בלעדיה. עיני והסוס העייף והמסואב שעליו הוא רוכב נפרדו מזמן מהעובד הישראלי. לבעוט להם בתחת אי אפשר, אבל כדאי מאוד להראות להם את הגב.