ארכיון תג: טויטר

סטטוסים וציוצים 6

בזמן האחרון אני מרגיש שכבר איני מצחיק כמו פעם. אגב, גם פעם לא הייתי מצחיק, אבל זה עניין לטור ארוך ומייגע, אז נדלג על זה כאן ועכשיו. בכל אופן, אני מכיר את הצורך של הציבור בסטטוסים וציוצים חדשים, אז אספתי כמה מהחודש האחרון.

במהלך איסוף המכמנים האלה הגעתי למסקנה שאני צודק, ואכן איני מצחיק כמו פעם. לא שפעם הייתי מצחיק במיוחד, מיינד יו. אז הנה כמה סטטוסים וציוצים. פחות מצחיקים בעליל, משומשים במצב סביר וראויים לשימוש לפי שיקול דעתי, הידוע בקלוקלותו.

– הילדה נבחרה ליו"ר ועדת קישוט בכיתה ג2. הבן יוביל את ועדת ההתנגדות בכיחה ה1.

 – לקראת סיום הקרבות למילוי הקלמרים של הילדים. בצידי הדרך מוטלים עטינו.

 – חינוך מיני לפולניות: הבנת התקרה.

 – ain't no sunshine when lishon

 – סופה טרופית תמיד יישמע לי כמו מאוורר שמשפריץ מיץ ענבים ממותק משקיות אלומיניום חלודות. #משקה_שובב.

 – מי האסטרטג הגאון שהחליט לאיים על הציבור בספטמבר אחרי יולי-אוגוסט?

 – תמיד הכי חשוך לפני שמזמינים חשמלאי.

 – מרגלית צנעני נשברה בחקירה ופתחה לחוקר את הפנים.

 – בוקר, ערב, צהריים – ישנה לה גבעתיים.

 – רק אהבה תביא סיגריות מהפיצוציה.

 – אבא שלי היה כזה תחמן שבתחבולות היה עושה לעצמו סנדוויץ'.

 – לכל קומסי יש קומסה, לכל בדידי יש בדידו, לכל לבאש יש קירי – ולכל תג יש מחירי.

 – כשאנחנו מסתובבים בפאריז ועוברים ליד הלובר, אני תמיד אומר לבן שלי את מה שאלתרמן אמר לשלונסקי כשהם עברו שם: תחרבן עכשיו, כי יש לנו עוד הרבה שעות מחוץ לבית.

 – להיות אבא טוב זה לזכור באיזה ארון נעלת כל ילד.

 – ליברמן מאיים בתגובה על החזרת השגריר המצרי: נחזיר את המרגלים שלנו.

 – אייפל לא משהו. החלטנו לחכות לאייפל 2.

 – בני אדם זה כמו קישואים. אני אוהב, אבל בדרך כלל מעדיף בלי.

 – המצרים גמרו עם מוברכ, הלובים גמרו עם קדאפי, הסורים תיכף גומרים עם אסד – ורק אנחנו עדיין תקועים עם ג. יפית.

 – אם ברק יקרא מהטלפרומפטר ויונית תהיה שרת הבטחון, סביר להניח שיקרו רק דברים טובים.

 – זיקנתו של ברק מביישת את נעורינו.

 – מערכות יחסים זה כמו רכבות הרים בדיסנילנד. לעולם לא אעלה על עוד אחת.

 – זוגיות טובה זה להסתכל לה בעיניים ולהתגעגע לתעסוקה מבצעית בחאן יונס.

 – ליגת העל בכדורגל זה בעצם קמפיין של דובק.

 – הדעות המוצגות בטוויטר שלי הן דעותי בלבד, ואינן מייצגות אף אחד אחר. אפילו אני לא מסכים עם השטויות האלו.

 – תקנו אותי אם אני מקולקל.

 – – ויאמר ה': אני אדוני אלוהיך.

     – ויען טוקבקיסט 1: ראשוןןןןן!!!.

      –  ויען טוקבקיסט 2: פחחח.

       – ויען טוקבקיסט 3: יה סמולני זבל.

          ויסגור אלוהים את הבלוג.

 – Ain't no sunshine when gashoom.

 – בניגוד לשמועות, לילדים מרוקאים שעולים לכיתה א' ל א צ ר י ך לומר תרבחו ותסעדו.

 – מערכת החינוך היא הכלי האולטימטיווי של השלטון להנצחת הבורות, הבערות, הגזענות והלאומנות.

 – הכי מרגש באחד בספטמבר: הידיעה שבאחת בצהריים אתה צריך להתחיל לנסות לתקן את הנזקים שהמערכת תצליח לעשות לילדים.

 – הזיכרון הראשון שלי מכיתה א' זה הדוּדה המטורפת לסיגריה באמצע שעה שנייה.

 – איזה נורא זה להיות בן בכור. שלחנו אותו פעם לגן אנטרופוסופי לחצי שנה. עד היום הוא נמלט בצרחות אימה כשמישהו מציע לו טופו.

 – כל פעם שמישהו מחליף "כותב" ב"רושם", פיית אקדמיה חיננית נמרחת על חלון של ג'יפ לקסוס היברידי.

 – תודה שהתקשרת להוט. אנו מעריכים את שיחתך. אנא המתן ותמות בהקדם.

 – מייסד ומנכ"ל זה המובטל החדש.

 – בצידי הדרך מוטלים שולינו.

 – אנה חזרה מהגן. לחברים החדשים קוראים שכוי, נול, מירפז, זלפק, נפרציצי ושרול.

 – אלימות זה לא פתרון. זה סתם נעים.

 – קחו למתווכי הנדל"ן את האפשרות להשתמש בסימן קריאה, ותוך דקות כל התעשייה הזאת מתמוטטת כמו מעמדנו הדיפלומטי.

 – הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך. תהיה נשמה ותעשה קפה.

 – הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך. בלי בגדים.

 – כשאוכלים קינואה, אם עוצמים עיניים חזק אפשר לדמיין ופל בלגי עם כדורי גלידה, קצפת וסירופ שוקולד מעל. והכל מעוטר בקיא של גמל. (ותודה להדס אסט על ההשראה)

 – מדינת ישראל היא קצת כמו טוקבק של טרול: היא בוטה, היא לא נעימה, היא מזיעה עליך – ויש מצב שעוד כמה דקות מישהו ימחק אותה.

 – היו אלה אמנון ותמר שיצאו למסע ההיסטורי שבסופו גילו את העריות.

 – ומין! מצאנו בתוך האוהלים שאריות של מין! #חולדאי.

 – התחזית: הקלה בעומס החום והכבדה בעומס הטמטום.

 – יש 3 בעיות עיקריות עם תוכן גולשים. אחת היא תוכן, השנייה היא גולשים והשלישית היא מנחם מקומה 5. מנחם הוא בעיה שחוזרת על עצמה גם בתחומים אחרים.

 – אז מה אני צריך את כל הציניות הזו / עם כל הסמליות שבין עוקב לנעקב? / כמה זמן יכול פלצן פשוט להתחזות? / אני חוזר לפייסבוק, לתגובות וללייק.

 – משרד החוץ באזהרת מסע חמורה: לא לנסוע ל-20 בספטמבר.

איך לא סגרתי את החשבון בפייסבוק

בסוף הדברים ובתחילתם נשאלת השאלה למה כל זה טוב? פייסבוק, טוויטר, הבלוג הזה. למה זה טוב? למה אדם צריך לאוורר את התודעה שלו על בסיס כל כמה ימים או שעות או דקות, וחמור מזה, למה לכל הרוחות הוא זקוק לתגובות? אם אתה רוצה לאוורר את התודעה, תאוורר אותה. אתה לא באמת צריך לקבל 30 לייקים כדי שתהיה לך תודעה מאווררת.

ומילא זה, לא יודע אם קיימת איפשהו אנרגיה יצירתית, אבל אם היא קיימת ומחולקת במנות מוגבלות, הרי שהבלוג הזה, ואחיו בפייסבוק בטוויטר, אין להם רחמים. הם חולבים את האנרגיה הזו ללא רחם, מבלי להתחשב במאגרים עתידיים. הכל כדי לאוורר את הפאקינג תודעה. או, חשוד מזה, הכל כדי לקבל קצת תשומת לב או אהבה או כבוד או פירגון, או תקראו לזה איך שאתם רוצים.

בימים האחרונים אני שוב רץ על השורה הנהדרת הזו מתוך "ההבטחה" של ספרינגסטין:

Thunder Road, Billy and me we'd always say

Thunder Road, we were gonna take it all and throw it all away

ולמה לא? למה לא לזרוק את כל זה לעזאזל? את כל החברים מפייסבוק והעוקבים בטוויטר והבלוג הזה, שהוא התשה לא קטנה בפני עצמו. לזרוק את הסיסמא ולהוריד את המים. יש לי נטייה להקשיב לספרינגסטין. כבר עשיתי את זה פעם.

למשל, בסוף ספטמבר 2007, יצא תקליט שלו בשם Magic, שאני מאוד מאוד אוהב. זה היה תקליט מחאה קשה וחריף. ובשיר הנושא של התקליט הוא שר:

Trust none of what you hear

And less of what you see

זה היה שיר על השקרים שמאחורי משטר בוש האפל, ועל הניווט התקשורתי המהוקצע שאיפשר את כל הרוע ההוא. כששמעתי את זה הייתי עדיין יחצ"ן. ויחצ"ן מוצלח למדי. היתה לי חברה של שישה אנשים עם קרוב לשלושים לקוחות ארגוניים. היינו חברת הבית של ההיי-טק הישראלי. כשטייקון היי-טק היה צריך משהו עם התקשורת בימים ההם, הוא היה שומע את המשפט "אתה צריך לדבר עם צפריר בשן".

שנאתי כל רגע, אבל עשיתי המון כסף וחיינו ברמה גבוהה להטריד. ואז שמעתי את השיר הזה, ולמחרת הלכתי למשרד, פיטרתי את כל העובדים וסגרתי את החברה. אני לא יכול להיות חלק ממשהו שאני שונא, וספרינגסטין הסביר לי את זה בדרכו הפשוטה והישירה.

ועכשיו עוד פעם השורה הזאת, של לזרוק את הכל לעזאזל. אפלו הפסקתי לכתוב בפייסבוק כמה ימים. יצא לי מכל החורים, הרעש הזה. עד שאישה חכמה אחת שאני מכיר אמרה לי הבוקר, אל תזרוק עוד פעם את כל מה שעשית. ואם יש אחת שיכולה לעמוד מול ספרינגסטין ואני עדיין  אקשיב לה ולא לו, זאת באמת הבחורה הזאת.

אז הנה, אני נשאר. גם כאן וגם ברשתות החברתיות, בגלל הבחורה הזאת שאני מספר עליה כל כך הרבה בדיחות. כי אם יש מקור לכל האנרגיה היצירתית הזאת, אז זאת כנראה היא. וכל עוד היא נשארת, אז גם האנרגיה עוד פה. לכו תדעו, אולי פעם ייצא מזה ספר.

(והשיר בשבילה. שלוש שנים היא גדלה בתור ילדה על המדשאות בפרינסטון, ניו ג'רזי, אז זה אפילו מתאים. כלומר, קצת מתאים, אבל היא אוהבת את השיר ואני אוהב אותה, אז נלך עם זה)

%d בלוגרים אהבו את זה: