Tag Archives: מחאה

הטייקון החרישי

אביר הגנת הציבור, עופר עיני, לא אוהב את טרכטנברג. עיני נגד הורדת מכסים, נגד פגיעה בעובדים, נגד קפיטליזם חזירי. נגד נגד נגד. ת'כלס, אולי הגיע הזמן להגיד את זה בקול רם: עיני נגד הציבור.

אתה לא יכול להיות בעד עובדי מונופולי החשמל והמים, שמחיריהם טיפסו לשמיים בשנים האחרונות – ועדיין להיות בעד לציבור.

אתה לא יכול לדאוג לעובדי הבנקים, שמוצצים את דמו של הציבור ונותרים עם שכר ממוצע של 27,600 שקל בחודש, ועדיין להיות בעד הציבור.

אתה לא יכול להתנגד להורדת מחירי הדלק ולהיות בעד הציבור.

אתה לא יכול לתמוך בעובדי הרכבת, המונופול עם השירות המזעזע ביותר בחצי הכדור הצפוני, ולהיות בעד הציבור.

אתה לא יכול לירוק בפניהם של העובדים הסוציאליים, שומרי הסף העניים והמנוצלים של הציבורים המוחלשים ביותר בישראל, ולהיות בעד הציבור.

אתה לא יכול להסתמך על הזיכרון הקצר וחוסר הידע של הציבור, ועדיין להיות בעד הציבור.

עיני והגוף שבראשו הוא עומד (אני קורא לזה "הנסתדר החדשה") היו האחרונים לעלות על רכבת המאבק הציבורי. ואחרי שגילה שאף אחד לא טיפש מספיק כדי לתת לו לפורר את המאבק, הוא נסוג לאחר, וקולו שוב לא נשמע כמעט בקיץ של המחאה.

ועכשיו הוא נגד טרכטנברג.

עיני וארגוני העובדים שעומדים מאחוריו הם חלק מהבעיה. הם חלק מהחזירות. הם חלק מהדורסנות. הם חלק מהיעדר התחרותיות. הם טייקונים. עובדי רשות שדות התעופה והנמלים, עובדי מונופולי החשמל והמים ואוליגופול הבנקאות – כולם חלק מהמנגנון, מקורבים לצלחת שהסתדרו ונהנים מהסדר הקיים.

הם חיים על חשבוננו, והם לא יתנו לשום טרכטנברג לשנות את הסטטוס קוו. כמו נוחי, כמו שרי, כמו תשובה, כמו תנובה.

שינוי במפת התחרותיות, הורדת חומות וביטול מכסים, הם שמות כלכליים יפים לגירוש העבריין שדורש פרוטקשן מכל העסקים בשכונה. עיני מתנגד לגירוש הזה. אתם בטח יכולים לנחש למה.

עיני הוא מקל בגלגלי הציבור, במסווה של אחד שדואג לנו. והתחפושת הזו שלו – של שליח ציבור עובדים   – היא מהמסוכנות ביותר למאבקו של הציבור. צריך לבדוק מקרוב קרוב כל אמירה וכל טענה שלו, לדחות על הסף כל התערבות שלו – ולבדוק בשבע עיניים את כל מה שבו הוא תומך.

כי אנחנו לא יכולים לדרוש מטרכטנברג לפרק גם את ההסתדרות, אבל אנחנו כן מחויבים להתארגן בלעדיה. עיני והסוס העייף והמסואב שעליו הוא רוכב נפרדו מזמן מהעובד הישראלי. לבעוט להם בתחת אי אפשר, אבל כדאי מאוד להראות להם את הגב.

שנה טובה לטייקון הנדיב

(הבלוג מתנצל עמוקות על פרץ היצירתיות הלא מוסבר של הימים האחרונים. תיכף זה ייפסק, ואם לא אז אשתי תירה בי במקום. שנה טובה)

עם פרוץ הסתיו ולזכר אביב
ולרגל ראש השנה (שהוא חג כה מגניב)
ובפתח העתיד הנפלא, המרהיב
זה הזמן להודות לטייקון הנדיב

תודה לעשיר שתורם לבית חולים
תודה למליאן משמח אומללים
תודה ליו"ר המביא איתו אור
תודה לפריץ ששקלים פה השפריץ
תודה לאדון, למנכ"ל ולגביר
על תרומה ונדבה, בכפר ובעיר

תודה לכם תשובה ונוחי, תודה לכן שרי, זהבית
על גמ"ח, על מתן בפרהסיה, על שי ועל דרור ותשורית
ותודה גם לעופרה ושרגא, וגזי ומוזי ונוני
על כל שקל וגרוש שנתתם, במלחמתכם הנחושה בעוני
הלוואי שבשנה שבדלת תתנו ותתרמו קצת פחות
הלוואי קצת פחות מהצער, ובמקום זה יבואו שמחות

רק הצעה קטנה לסדר, יש לי כאן מעברי פי הפחת
שבמקום שתמשיכו לתת, תוותרו הפעם על הלקחת
שתגבו השנה קצת פחות, שתורידו מעט המחיר
שתקצצו אך מעט השוליים, ותסתפקו רק ברווח סביר

הלוואי שבשנה הנפתחת ברון
תוותרו במקוריות על בצע ממון
הלוואי לו לרגע תראו ההמון
ותמחלו אך פעם על איזה מיליון
ובמקום לגרוף עוד ועוד עושר
תפיצו השנה מעט יושר.

מאסטר-שף מחאה (מערכון אופטימי)

מיכל אנסקי: ברוכים הבאים לגמר הגדול של מאסטר-שף! שני המתמודדים שלנו היום הם אנשים ברוכי כשרונות, מבריקים ומנוסים! המתמודד הראשון שלנו נהנה מקסם דרון אנריקאי בלתי נדלה, חוש הומור חינני ויחסי אנוש מעולים. חוץ מזה, הוא היה ראש המועצה הלאומית לכלכלה ומבשל להנאתו כפרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, קבלו את מנו טרכטנ.. טרכטנ.. טרכטנ..

מנו: טרכנטברג.

אנסקי: תודה. המתמודד השני שלנו הוא הייטקיסט בַרֵד. אבל למרות שיש לו סקס אפיל של פורד פוקוס, הוא ניהל בהצלחה את אחת מענקיות ההיי-טק הישראליות, נייס מערכות, וגם שימש כמנכ"ל האוצר עד שנשבר לו הזין מהפילוסוף בשקל שמתחזה שם לשר. מאז, הוא מבלה את זמנו בקריאת טורים של יאיר לפיד ובתמלול פורנו מהסבנטיז. קבלו את חיים שני!

ובכן, מנו, המטלה שלך היתה להקים ועדה שנהל משא ומתן עם אנשי מחאת האוהלים ותמליץ לממשלה איך לפתור את המשבר. הפרודוקטים שקיבלת הם אהדה ציבורית, צוותי מומחים, שעות שידור מרובות ומבטא ארגנטינאי מלבב. עם זאת, אתה צריך לעשות את כל זה בלי לגעת בתקציב. מה הכנת לנו מנו?

מנו: ובכן, קודם כל. איך שאני מתחיל לבשל התקשרתי לאמא שלי ובכיתי לה שפרודוקטים פה בישראל חרא. אבל אמא שלי אמרה לי מה שהיא אומרת לי מאז שהייתי קטן ומכוער בקורדובה.

אנסקי: מה היא אומרת לך?

מנו: קודם תשחוט פרה, אחר כך תעשן משהו ואחר כך נחשוב מה נעשה.

אנסקי: נו, ומה עשית?

מנו: לא יודע, אני עוד בשלב של הלעשן. אבל בינתיים הכנתי פה תבשיל ביניים: את החוק חינוך חובה מרחתי על פרוסה של משרד הביטחון עם טאץ' קטן של יוקר מחיה בניחוח של חרא. אה, סליחה, בניחוח של תחרותיות במשק. תגידו לי אתם איך יצא.

(שופטים טועמים)

איל שני: מנו, אתה גאון. גאון. לחוק חינוך חובה שלך יש טעם של גבינה מסריחה שיושנה בחוק ההסדרים ותבוטל בעוד שנתיים. הפרוסה של המשרד ביטחון נראית כמו קיצוץ, אבל היא רק נראית כמו קיצוץ, כי ברור שתיכף יבוא לכאן איזה גנרל עם גרעין סורי קטן שעושה צל גדול, ואז הפרוסה שלך תשוב ותתנפח. אין מה להגיד, מנו, הראת ניצוץ אלוהי עם הרכיב הזה.

אני אוהב במיוחד את מה שעשית עם יוקר המחיה והנדל"ן. אני תמיד אוהב תבשילים שעומדים ביציבות ומטפסים ככל שעובר הזמן, כמו קיסוס שחונק את העץ עליו הוא צומח, כך יוקר המחיה הנפלא שלך יהרוג את המעמד הבינוני. והכי אהבתי את החרא, מנו, כי בעצם השתמשת כאן בחרא הישן והטוב שאנחנו אוכלים מאז ומתמיד, אבל נתת לו איזו זווית אישית כובשת, בלי לוותר על הריח שלו. אני מאוד אוהב את מה שעשית כאן, מנו!

אנסקי: חיים שני, אתה היית אמור להגיש המלצות לשיפור התחרותיות במשק. כבר קברו לך את הוועדה, אבל ביבי שב ונזכר בה ככה פתאום לפני חודשיים, נכון? מאז גם הספקת להתפטר ממשרד האוצר ולמלמל "איני יכול עוד". מה הכנת לנו חיים?

חיים שני: טוב, מה שמעניין עם המנה שלי הוא שמדובר כאמור במשהו שהתחלנו לעשות לפני כמעט שנה, אז קודם כל כל הפרודוקטים היו מקולקלים לגמרי. אבל כשביבי קרא לי עוד פעם לא נתתי לזה להפריע לי. אז מה שעשיתי זה ייצרתי חיץ לכאורה בין ריאלי לפיננסי – מנה שיש לטעום בעוד שלוש שנים ולראות אם היא בוצעה, וחוץ מזה יש לי כאן טורט נו-נו-נו לטייקונים וסלט נזיפה לפירמידות העסקיות.

(שופטים טועמים)

איל שני: אני בהלם חיים, פשוט בהלם. הרמה שלך היא פשוט חסרת תקדים. אני כל כך אוהב את המבנה של מנת ההפרדה בין ריאלי לפיננסי. באמת, חבל שאי אפשר לטעום, אני הולך לרייר עליה שלוש שנים עכשיו. לא באמת, חיים, תראה איזה יופי של מנה! הזיפים שלי עושים לי צלילים שמזכירים לי מין אנאלי עם עגבניה כשאני מסתכל על המנה הזאת!

אני רוצה להגיד מילה גם על הטארט נו-נו-נו וסלט הנזיפה, חיים: אלה פשוט מוניומנטים של אסתטיקה. ממש יצירות אומנות. אנדרטאות לטמטום של הציבור. איך לקחת את כל מה שמסריח ומקולקל ופופוליסטי וריק מתוכן – ויצרת ממנו מלאכת מחשבת של כלום. אין, חיים, אין דברים כאלה! אתה שומע את הפרוסטטה שלי מנגנת שוברט מההתלהבות חיים? שומע? תקשיב!

אנסקי: קהל נכבד, קיבלנו את ההצבעות שלכם, ושוב הפתעתם אותנו! למרות הגאונות של שני הפיינליסטים שלנו, אתם סימסתם דווקא למתחרה השלישי שלנו, ונתתם את פרס מאסטר שף בפעם האנא-עארף כמה, לשף הגאון בנימין נתניהו, ששוב בישל לכם מנה של כלום בריח של ביוב, עם נגיעות של איום קיומי ובעסיס של אסון לאומי. תודה רבה לכם, ולהתראות בעונה הבאה של מאסטר-שף!

האחריות החברתית וה-DNA של נוחי

נמאס. נמאס שכל הזמן יורדים על הטייקונים. באמת, אנשים. תהיו חיוביים. בכלל, הבעיה של כל המחאה הזאת זה הפופוליזם, זה השנאה, זה השליליות. תחשבו חיובי יהיה חיובי. השינוי מתחיל בתוכנו, והמחאה יכולה להיגמר שם.

קחו למשל את נוחי דנקנר, בן אדם שכתבתי עליו לא מעט. בן אדם טוב. בן אדם יקר. הידעתם, למשל, שאחריות חברתית היא חלק מה-DNA של נוחי? לא, באמת. ממש בתוך התאים שלו יש אחריות חברתית! חכו, אני אסביר לכם: יש מיליוני תאים בגוף האדם, נכון? אז בגוף של נוחי יש כנראה מיליוני תאי נוחי, וכל אחד מהם מורכב גם מקצת אחריות חברתית!

נוחי כותב בעצמו, שהחברה הקטנה בשליטתו, קושרת בין רווחיות הקבוצה, ההחלטות העסקיות ודאגות האתיקה והקהילה. איזה בן אדם טוב, הא? ולא תגידו חברה קטנה. לחברה שלו קוראים IDB והיא חולשת על קבוצת עסקים קטנה ולוקאלית בהיקף זניח של 140 מיליארד שקל. תותח, הא? הביא 200 מיליון שקל הון עצמי, ובאמצעות 140 מיליארד שקל של הציבור דואג לקהילה. ולא תגידו בוחר לדאוג לקהילה. לא. זה ב-DNA שלו. יעני, אין לו ברירה. גם אם הוא לא היה רוצה להשקיע בקהילה הוא היה משקיע בקהילה! אבל בטוח שהוא גם רוצה. בן אדם טוב, אני אומר לכם.

אני לא ארד אתכם רזולוציה פה לכמה טוב הבן אדם עושה, אבל תסמכו עלי כשאני אומר, שאחריות חברתית היא אבן פינה באסטרטגיה התאגידית של IDB ושל נוחי. והרי לא המצאתי את זה. זה הכל ציטוט מהאתר של IDB.

קחו לדוגמא את שופרסל, ספינת הדגל של IDB (בכלל, נוחי הוא בעצמו סוג של ספינת דגל של הישראליות. מלח הארץ טהור עם טיפת פלפל) חולשת על כמעט מחצית ממכירות רשתות המזון בישראל, בהיקף של 12 מיליארד שקל. אם חושבים על זה, שופרסל זה לא חברה. שופרסל זה עסק שמטרתו לדאוג שנאכל. שלא נהיה רעבים! וזה לא ששופרסל בוחרת להיות כזאת. זה פשוט חלק מה-DNA שלה. הנה, למשל, תנסו לסיים קנייה בשופרסל בלי שנוחי יבקש מכם איזה תרומה לחיילים נכים או לתינוקות מגולני או לנפגעי ציפורן חודרנית. אין מצב. ואתם תתרמו, לא ככה? ואז נוחי יתרום בעצמו את התרומה שלכם. כי ככה זה אצל נוחי, זה ב-DNA שלו.

אבל עזבו אתכם מתרומות, TheMarker פרסם הבוקר שהמחירים בשופרסל בשדרות גבוהים ב-30% מאלה שבשופרסל בירושלים. מה זה 30%? זה אומר שסל קניות שעלה בירושלים 550 שקל, עלה בשדרות 770 שקל. יש כמה דוגמאות חינניות במיוחד לפערי המחיר: בקבוק ספרינג שעולה בירושלים שלושה שקלים, עולה בשדרות שישה שקלים. קולה? שישה שקלים בשדרות, 4.20 בירושלים. בקבוק יין סלקטד? 15 שקל בירושלים, 35.30 בשדרות.

הרשימה עוד ארוכה, אבל היא מלמדת שוב כמה הנתינה היא ב-DNA של נוחי. קודם כל זה ניכר בדאגה שלו לתושבי בירת ישראל לנצח נצחים אמן כן יהי רצון. מעבר לזה, ברור שנוחי מחנך את תושבי קו העימות. מה ששופרסל מנסה להגיד לתושבי שדרות זה, "חברים, אתם לא מתאמצים מספיק. התרגלתם למותרות – ולכן אתם צריכים לשלם טיפה יותר. זה חלק מהאחריות החברתית שלכם. בטח גם לכם יש איזשהי חתיכת DNA של אחריות חברתית, לא ככה, פרזיטים?"

עזבו אתכם רגע מאירוניה. אנשים אומרים לי שהתרגלנו למותרות ואנחנו מפונקים. אנשים אומרים לי מה אתה רוצה מחברות מסחריות? המטרה שלהן זה רק להרוויח. אנשים אומרים לי שכל המחאה הזו היא של שמאלנים שרוצים להפיל את ביבי.

ומה אני אומר? אני קורא בשמות לעובדה ששופרסל מרשה לעצמה לגבות כאלה מחירים בעיירת פיתוח בפריפריה, שמצויה עשר שנים תחת מתקפה, מהטעם הפשוט שאין כמעט תחרות על המחירים בעיר. איזה שמות?

ההתנהלות של שופרסל ומי שמנווט אותה היא מיצג של רוע לב, ניצול, אטימות, שוד, גזל, חוסר אמות מידה מוסריות בסיסיות ביותר. זוהי סדום. השאלה המתבקשת ל-DNA האחריות החברתית של נוחי, היא כמה קורבנות הפילה האחריות החברתית שלך אל מתחת לקו העוני בשדרות ובערי הפריפריה האחרות? מה לדעתך יותר כואב למשפחה ישראלית: זה שהפלסטינאים יורים עליה טילים, או זה ש"ראשי המשק" מכים אותם בשוטים ובעקרבים, שמכוונים בכזה דיוק אל האוכלוסיות הכי מוחלשות, הכי כואבות, הכי מדממות, הכי מושפלות, הכי נצרכות בישראל.

מכתב תשובה לנוחי דנקנר

פתחתי היום את טמקא (ynet), האתר של המדינה, ואורו עיני. תחת הלוגו "צרכנות נבונה" התפרסמה כתבה של כתב חדש בטמקא, "שופרסל דיל" שמו. הכותרת: לא גומרים את החודש.

"ניצחנו!" צהלתי. אם גם שופרסל דיל איתנו – הקמעונאית הגדולה בישראל עם מכירות של 12 מיליארד שקל! – אז ניצחנו. "כולם מסכימים איתנו שיוקר המחיה גבוה מדי! הצדק החברתי בדלת!" הפסקתי לקרוא והלכתי לפתוח. לא היה שם צדק. "בטח מתעכב טיפונת," חשבתי וחזרתי לקרוא.

שופרסל דיל כותבת ככה:

הפוקוס הוא כבר לא על המשפחות הנזקקות. הוא עבר לסבל של המשפחה הממוצעת מ"מעמד הביניים" המתארות את קושי מחייתם. אם ניגש למקרר של אותן משפחות נגלה שהוא עמוס לעייפה בשלל מוצרים. גם הבית לא ממש קטן, אולי אפילו רחב ומרווח. והסלון מסודר בקפידה ובטוב טעם – כורסאות נוחות ומפנקות מסך פלזמה רחב ומערכת סאונד איכותית.

 לכאורה, בחינת סעיפי ההוצאות של המשפחה, לא מותיר מקום לטענה – "הם מבזבזים", או "לאן הולך הכסף – הם בטוח מתנהלים לא נכון". כאמור, הזוג החביב מתאר לפרטי פרטים את ההוצאות כולל הסכומים והסעיפים, שעל פניו נשמעים מאוד הגיוניים ונדרשים.

ואולם, עם כל ההסברים ההגיוניים, האמת צריכה להיאמר. משפחה עם הכנסות של 20-30 אלף שקל בחודש ש"לא מצליחה לגמור את החודש" מעוררת סימן שאלה גדול – משהו כאן בעייתי מהייסוד. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ההכנסה הממוצעת למשפחה, עומדת על קצת יותר מ-12 אלף שקל בחודש. משפחה כזו, מרוויחה הרבה מעל הממוצע. לא נטעה אם נאמר כבר עכשיו כי משפחה כזו, גם אם תרוויח 40 אלף שקל – לא "תגמור את החודש".

 מדוע? התשובה לכך במשפט קצר, היא הסטנדרטים הלקויים שהמשפחה נשאבה אליהם וסדרי העדיפויות המוטעים. מעבר מדוקדק על שלל הסעיפים שהציגו אותם מרואיינים בתקשורת, מציג נסיון לרמת חיים גבוהה ופחות ניסיון להתאים את ההוצאות למציאות ההכנסות.

 לפני שמאשימים את המדינה, בואו נבדוק מה אנחנו עושים לעצמנו. בואו נבחן את הסטנדרטים שהורגלנו אליהם, אולי שלא בצדק, ונתאים אותם למציאות האמיתית שלנו.

"אה, כנראה משיח מתעכב," חשבתי בעצב. "מחכה שנחסוך קצת. אנחנו, מעמד הביניים הבוגדני והבזבזני."

בעצם, שופרסל דיל כותבת, מה אתם רוצים מהממשלה? הממשלה בסדר. שופרסל דיל לא כותבת חלילה "מה אתם רוצים מאיתנו?" מנהלי החברה לא הרהרו ולו לרגע בשאלה האם הם האשמים במצב, חלילה. לא לא. שופרסל דיל – החברה שגובה מאיתנו 12 מיליארד שקל בשנה, שזה כמעט 2000 שקל מכל ישראלי – מסבירה לנו שאנחנו אשמים.

חבר'ה, אתם שומעים את זה? תעצרו את המחאה. תגידו לחולדאי שהוא על הכיפאק. תשלחו אימייל התנצלות לביבי ושטייניץ ותארגנו משלחת שתדפוק מכות לדפני ליף ורגב קונטס האשכנזים השמאלנים שיתביישו להם. זה אנחנו אשמים. שופרסל דיל אמרה.

שופרסל דיל לא הסבירה למה היא יקרה כמעט כפליים מרשתות דומות לה בערים העשירות ביותר במדינות העשירות ביותר בעולם. שופרסל דיל לא הסבירה איך זה שהיא והשותפה שלה (סליחה, מתחרה), רשת מגה, חולשות על שלושה רבעים מכל הקניות שנעשות במרכולים בישראל. שופרסל דיל לא הסבירה למה קוטג' עולה בישראל פי שלושה מבגרמניה. למה גבינה צהובה עולה פי שניים. למה בירה עולה כפליים. למה הביצים יקרות יותר, החלב יקר יותר, האקונומיקה יקרה יותר, החיתולים יקרים יותר, הכל יקר יותר. בשופרסל דיל.

שופרסל דיל לא הסבירה איך הפכנו ממדינה קטנה מוקפת אויבים ערבים לאזרחים קטנים מוקפים אויבים קמעונאים. לא. שופרסל דיל רק אמרה שאנחנו אשמים. למה? ככה. אמרה. הצבעתם לביבי? בטח תאמינו גם לשטויות של שופרסל דיל.

אפשר להתייחס לטענות של נוחי דנקנר (שופרסל דיל זה שם נרדף לנוחי דנקנר. יש מי שמפעיל את הבובה הזאת. שופרסל דיל לא באמת מדברת בעצמה) אחת לאחת. על הפופוליזם שמרמז שאנחנו מזניחים את השכבות החלשות, על התיאור המתנשא של הסלון שלנו, על המשפט "כל ההסברים ההגיוניים" שלא מביא אחריו או לפניו אפילו הסבר הגיוני אחד ועוד ועוד ועוד. תסלחו לי, אבל אני לא ארד לרמה הזאת, מהטעם הבסיסי שאין ולו עיגון עובדתי אחד לקשקשת הדנקנרית, שמטרתה, כמאז ומתמיד, העברת האחריות ממנו אלינו.

נוחי דנקנר אחראי. אחראי ואשם. אחראי כי הוא יודע לגייס מאיתנו כסף ולפזר אותו בשכר מטורף בין המנהלים שלו. אחראי כי הוא יודע לכופף את הספקים שלו אבל לא להעביר אלינו את ההנחה הזאת. אחראי כי הוא יודע לגבות מאיתנו פרמיות מנופחות בביטוח ולזיין לנו את הצורה בגרירת רגליים ובכחש כשאנחנו תובעים אותו. אחראי כי יש לו עניין גדול בחברת המלט שמרוויחה עשרות אלפי שקלים על כל דירה חדשה שנמכרת כאן. אחראי בתיירות, אחראי באינטרנט, אחראי בסלולר. אחראי ליוקר המחיה בישראל כי הוא הגובה מספר אחד של כספי הציבור.

נכון, גם הממשלה אחראית. גם וגם, חברים, גם וגם.

אז אתה שומע נוחי, לפני שאתה מספר לי שאני מתנהל בצורה לא חסכונית, שאל את עצמך מה אתה עשית כדי לגרום לי להתנהל בצורה הזאת? כמה מהשלושים אלף שקל ברוטו האלה הולכים אליך? וכמה כל זה היה עולה לי אם היית קצת – אבל טיפ טיפונת – יותר צנוע. אתה. לא אני.

אתה, נוחי דנקנר, יצרת וביססת ושיפרת וצחצחת והשבחת את המנגנון המתוחכם ביותר במדינת ישראל להעברת עושר מרבים לבודדים. אנחנו לא האשמים, נוחי. אנחנו הקורבנות של המכונה הזו.

ומילה לטמקא, באמת, אני רק שאלה:

אולי הטענות במאמר שפרסמתם לגיטימיות. אולי. אולי אפילו הצדק המוחלט עם הכותב. אולי. ועדיין, תהייה: ממתי חברות חתומות על אייטמים באתר של המדינה?

האם בשבוע הבא חברת נובל אנרג'י תכתוב מאמר שמסביר לאזרחי ישראל האידיוטים למה לא מגיע להם חלק בתגליות הגז בישראל? האם גם כלל ביטוח תעלה כתבה שתסביר לאזרחי ישראל המטומטמים למה היא גובה פרמיות בכזו אדיקות ומתחמקת מתביעות באותה אדיקות ממש? האם גם ממשלת ישראל תחתום בשבוע הבא על מאמר שיסביר מדוע קרוב לחצי מיליון איש שיצאו לרחובות הם ערימה של בוגדים, סכינים בגב האומה?

אם שופרסל חותמת על מאמר במסגרת של תוכן שיווקי, מקובל לתת לעניין הזה איזשהו גילוי. ואם לא, אז מברוק, טמקא, הפכתם בזאת לפלא עולם ישראלי: אתם המקום הנמוך ביותר בעולם התוכן. ואלוהים יודע שלרדת יותר נמוך מכפי שירדתם אתמול, שלשום ובעשר השנים האחרונות – דורש כישורי זחילה וגמישות מוסרית מהרמה הגבוהה ביותר.

ברכות.

הפתרון של כוחי למחאה החברתית (דיאלוג מחבק)

היי ביבי, זאת ויוי מאיי.זי.בי

היי ויוי.

היי ביבי.

היי ויוי.

אז אתה שומע ביבי?

שומע ויוי.

כוחי אומר, שרק אהבה מביאה אהבה, ביבי. כוחי מציע לבזר את ההפצה של האהבה. בשביל זה הקמנו את איי.זי.בי אהבה. השקנו את הקמפיין "גם איי.זי.בי מביאה אהבה". נכון יפה ביבי?

יפה ויוי.

אפשר בלעדיות על השוק ביבי?

למה בלעדיות ויוי?

בשביל האיכותיות של האהבה, ביבי. אתה לא רוצה פושטקים שמפיצים אהבה מזויפת, לא ככה ביבי?

ככה ויוי.

יופי. תודה ביבי. שומע ביבי?

שומע ויוי.

כוחי אומר רק שמור אותי מאוהבי ומשונאי אשמר מעצמי. בשביל זה הקמנו את איי.זי.בי ביטחון. יש לנו כבר סלוגן: "האבטחה מתחילה בתוכי". נכון יפה ביבי?

יפה ויוי.

אפשר בלעדיות ביבי?

למה ויוי?

כדי שהייצור יישאר בישראל ביבי. אתה לא רוצה מאבטחים זרים, נכון? שאלי ישי לא יתעצבן. חוץ מזה אתה יודע איך זה ביבי, אתה לוקח מאבטח זר, ואחרי 20 שנה הוא שר החוץ שלך,חה חה חה, אם אתה מבין על מי אני מדברת ביבי.

חה חה חה, ויוי. הכנסת לי ויוי.

אני שמחה שאתה אוהב את זה ביבי. אתה חשוב לכוחי, ביבי.

גם לי כוחי חשוב, ויוי.

אז אתה שומע ביבי?

שומע ויוי.

לכוחי יש רעיון ביבי. כוחי יודע שהעם דורש צדק חברתי. גם כוחי בא לעבודה עם ג'ינס ונעליים של קאטרפילר וצועק מנו מנו תתפטר. לפעמים הוא אוהב שאני עושה לו נעים תוך כדי, אבל לא על זה אני רוצה לדבר, ביבי, אלא על המחאה. שומע?

שומע.

בקיצור, כוחי דורש צדק חברתי לעם, תנו לחיות בארץ הזאת וכאלה, והוא חשב, שמכיוון שהמדינה לא צריכה להתעסק בשלטון, אז הגיע הזמן להפריט את המחאה.

מעניין ויוי, מעניין.

בקיצור, כוחי מציע שאנחנו נוציא מאות אלפים לרחובות. ניתן להם שם מקורי מהמם. נגיד, איי.זי.בי מפגינים. מולם נעמיד כמה מאבטחים. כאלה שהצדק מתחיל בתוכם, אבל נגמר בכמה רגליים שבורות, חה חה חה, אם אתה יודע למה אני מתכוונת, ביבי.

חה חה חה. יודע ויוי.

נושיב אותם לדבר עם ועדה מופרטת, ביבי, נגיד, משהו בסגנון ועדת איי.זי.בי לעידוד התחרותיות והשוויון במדינת איי.זי.בי

מדינת ישראל ויוי.

חה חה חה, סליחה ביבי.

ובקיצור, ביבי, כוחי מציע להוריד להם קצת מחירים בסופר אבל לזיין אותם בביטוח, לעשות להם קצת נעים במחירים של הכרטיסים לחו"ל אבל לקרוע להם את הנשמה במחירי הנדל"ן, להוריד להם את המחירים בחיבור לאינטרנט אבל לתקוע להם צינור בסלולר. והכל באהבה, כי גם איי.זי.בי מביאה אהבה. איך זה ביבי?

שיגעון ויוי, שיגעון. איפה הייתם כל יולי ואוגוסט כשהייתי בלחץ?

פיתחנו את התחרות במשק, ביבי. כמו שכוחי אומר: "אלי, תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר, את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות, את החוכמה להבדיל בין השניים, את המותג למכור את השטויות האלה לציבור ותארוז לי שניים לדרך. ועוד דבר, אלי, תן לי הנחת ספקים או שאני מעיף אותך מהשוק". חה חה חה.

חה חה חה.

תודה ביבי, אתה גדול.

תודה ויוי, ד"ש!

ביי ביבי.

ביי ויוי.

ויוה ביבי.

ויוה ויוי. חה חה חה.

חה חה חה.

מכתב לדודי וייסמן (תודה שסבסדת)

שלום לך דודי וייסמן. היית מאמין שאנשים במדינה הזו לא שמעו עליך ועל הדוד שלך, שרגא בירן? כן, ככה זה בחיים. לדומיננטיות התקשורתית של נוחי יש גם פירות: כולם מאשימים אותו בהיעדר התחרות, בפירמידות העסקיות, בניצול ציני של הציבור. ואותך שוכחים. בדרך כלל אתה ודאי שונא ששוכחים אותך, אבל במקרה הזה? נו מילא.

אז זהו דודי, שלא שכחנו. נזכרתי בך השבוע כשהתיישבתי בערב שבת מול הטלוויזיה. התברר לי, ככה כשיישבתי עייף בסלון אחרי שבוע עבודה וגידול של שלושה ילדים קטנים, שלפי הקמפיין שלך, יש איזה זוג אנשים נחמדים בחיפה שעובדים בשתי משרות ולא גומרים את החודש, ואתה מסבסד אותם! ויש אפילו סל מסובסד של מגה, שאתה מאוד מאוד גאה בו.

אנשים לא מכירים אותך, דודי, בגלל הצל של נוחי, אז אני אזכיר להם. אתה בעל השליטה בקבוצה שמכונה "אלון אחזקות ריבוע כחול". בין היתר, הקבוצה שולטת ברשת מגה (כולל מגה בעיר, מגה שלי, מגה שלך, מגה בול? איזה בלבול), כמו גם בתועבה העסקית העירונית הבלתי מסבסדת בעליל המכונה AM:PM וברשתות קמעונאות אחרות. תיכף אזכיר כמה מהן. בעצם, אם מוסיפים לזה את השליטה שלך בקבוצת הדלק דור-אלון ורשת חנויות הנוחות שלה, אלונית, אתה הקמעונאי הגדול בארץ, הבסטיונר עם הכי הרבה בסטות.

ריספקט דודי.

אגב, זה אתה שחשבת על המונח הזה, רשתות נוחות? כי בינינו, לא כל כך נוח לי כשאונסים לי את הארנק על הדרך לאנשהו. אולי אלה חנויות נוחות על שם נוחי?

עכשיו, כל הביזנס הנחמד הזה של הסופרמרקטים עובד אצלך בסדר. מכניס כמעט שבעה מיליארד שקל בשנה, נכון דודי? וזה כולל כאמור כל מיני רשתות לא זולות מדי, כמו מגה בעיר, ועוד רשתות שהשתלטת עליהן כדי למנוע תחרות ולהעלות מחירים, כמו עדן טבע מרקט ו-AM:PM, נכון דודי? בהזדמנות, תבדוק פעם מה הציבור בתל-אביב חושב על אמפמ שלך. הרבה אנשים יספרו לך שחוץ מזה שלקופאי אין אקדח והוא לא משכיב אותך על הרצפה בתחתונים, הקנייה אצלך באמפמ היא הדבר הכי קרוב לשוד שאנחנו מכירים.

בינינו, דודי, הצעירים פה בתל אביב שמו לב שככה זה באמפמ, אבל השוד הכשר שאלון אחזקות ריבוע כחול מבצעת מדי יום בארנקיהם של מיליונים, נמשך גם במגה בעיר, בעדן טבע מרקט ובאלוניות. ולא רק בתל אביב, אלא גם בשלומי וירוחם ואופקים. וכן, אפילו ברשת ה"דיסקאונט" שלך, מגה בול. בעצם, דודי, ואפשר להגיד את זה בלחש, שהציבור של ערוץ 2 לא ישמע, אלה אנחנו שמסבסדים אותך, נכון?

בוא, דודי, בוא נגיד רגע את האמת, ביני לבינך, הרי אנחנו מסבסדים אותך כשאנחנו מוציאים את כרטיס המועדון/אשראי You, כשאנחנו קונים בכרטיס הקניות האלקטרוני רב קארד ובתווי הקנייה שלך, רב-תו. אנחנו מסבסדים אותך בכפר השעשועים, בהכל בדולר, בדוקטור בייבי, בנעמן, בורדינון, בששת, בתחנות הדלק, בקניון הדר בירושלים. איפה לא?

אז מה הפלא שאתה מסבסד אותנו קצת עכשיו, דודי? ואם אתה יכול להוריד עשרים אחוז מהמחירים ברשת הכי זולה שלך (שיקרה בשלושים, ארבעים, חמישים ושמונים אחוז מהרשתות היקרות ביותר בערים היקרות ביותר באירופה), ולשפוך על זה מיליוני דולרים בפרסום, אז מה בעצם אתה עושה לנו ביתר הרשתות שלך? ומה אתה עושה לנו ברשת הזולה כשאין סבסוד? איך אתה קורא לזה?

אנשים יגידו לי שאתה לא אשם. אתה איש עסקים. אתה בסך הכל רוצה להרוויח. בהכל אשמה הממשלה והריכוזיות במשק. אולי, אבל מצאתי ציטוט שלך (איש חכם, אין שאלה) מהזמן האחרון בוועדת הריכוזיות. "תנובה מחזיקה ב-80% מנתח השוק של הקוטג' – זה כשל של המדינה. התפקיד של שטראוס ותנובה זה למכור הכי יקר – התפקיד של המדינה זה לגרום לכך שזה לא יקרה".

אל תתפלא כשהמדינה תכריח אותה להתפרק מנכסיך. ממש בקרוב, דודי. אל תתפלא. זה הרי התפקיד של המדינה. אתה אומר את זה בעצמך. אולי תסבסד את הקונים כשיפרקו לך את האימפריה האלימה והממותגת כל כך שלך. ואחרי זה, כשיהיו לך עוד שלושה מתחרים שמחזיקים בסופרמרקטים שהיו שלך – אז אתה תסבסד אותי. כי כדי להישאר שחקן בשוק, אתה תהיה חייב להוריד מחירים ולשפר את השירות. אחרת, מה שיישאר מהאימפריה שלך ימות.

מספרים לי, דודי, שיש לך עסקי תרומה לקהילה, שבמסגרתם אתם מכניסים מערכי שיעור על "צרכנות נבונה" לכיתות לימודים במערכת החינוך. האמת היא שכששמעתי את זה בפעם הראשונה הייתי בטוח שמישהו מספר לי קטע של ג'ורג' אורוול, אבל לא: אתה באמת מלמד אותנו לצרוך בתבונה, ולסבסד אותך בתבונה. אותך ואת קבוצת המונופולים והאוליגפולים ברשיון שלך (כן דודי, אנחנו זוכרים גם את כביש 6. ולא דודי, אנחנו לא משוכנעים שיש תחרות בכביש 6).

אז תודה על הסבסוד במגה, דודי. אני מבטיח לא לדרוך אצלך בסופר אלא אם כלו כל הקיצין. אתה יכול לשמור את הסובסידיה שלך לעוד מטוס פרטי, אבל אל תשכח: במקום סובסידיה אנחנו מתכוונים לקחת את מקומנו ליד שולחן מקבלי ההחלטות, לגרש את הלוביסטים היוקרתיים שלך – ולהחליט את ההחלטות ההוגנות שאתה סירבת לקבל בעצמך.

וכשתצרח בקרוב ש"שודדים אותי מנכסי", וש"למדינה אין זכות לעשות את זה" ו"זכות הקניין!!" ו"אי אפשר לעשות עסקים במדינה הזאת" ו"אני עוזב את הארץ", תנסה להיזכר בנו. בשבעת המיליונים שחלבת ורוקנת ואחר כך חינכת ל"צרכנות נבונה".

תודה דודי. התחנכנו. בקרוב אצלך. ממש בקרוב.

מינהלי: 150 פוסטים! מה אתם יודעים..

במקום שבו הכל מותר

במקום שבו הכל פרוץ והכל מותר, יגבו מכם בסופרמרקט עמלה בגין פריסת הגבינה הצהובה שלכם, שמחירה בפיקוח.

במקום שבו הכל מותר, רשתות השיווק יכולות להוריד מחירים בעשרים אחוזים, אבל רמי לוי יכול להמשיך ולישון בשקט ולהצהיר שיגבה עשרים אחוזים פחות מהרשתות. במילים אחרות, המרווחים המינימליים שמאפשרים את כל ההנחות האלו מתקרבים לחמישים אחוזים. ואלה המרווחים של הרשתות בלבד! אל תשכחו שגם המפיצים מרוויחים, וגם הספקים של הרשתות (השטראוסים והאוסמים והתנובות). מה הפלא שהחשבון שלנו בסופר גבוה פי שניים מביקרות שבמדינות אירופה?

במקום שבו הכל מותר, משקיעים מוסדיים ממשיכים להשקיע באגרות חוב של תשובה ובן דוב ולב לבייב ובני שטיינמץ, גם אחרי שאלה איימו לירוק או ירקו בפועל בפרצופו של הציבור. במקום שבו הכל מותר, המוסדיים לא חוששים מהציבור שימשוך את כספו אם הם ימעלו באמון וימשיכו לתמוך בטייקונים מחד, ומאידך לקרוע את הציבור בדמי הניהול. במקום שבו הכל מותר, לציבור אין חלופות – כי כל המוסדיים הגדולים מתנהגים ככה.

במקום שבו הכל מותר, הבנקים ירוויחו עוד מיליארד ועוד מיליארד, כי במקום שבו הכל מותר לא מספיק הרווח הבנקאי האחד והעיקרי מאז ומעולם – שהוא פער הריביות בין המלווה ללווה. במקום שבו הכל מותר ירוויחו הבנקים גם מפער הריביות המוגזם והמנופח, וגם יקרעו למשפחת כהן את הצורה בעמלות במאות ואלפי שקלים בשנה.

במקום שבו הכל מותר, חברות הביטוח יגבו מכם פרמיה חודשית בדיוק מופתי, אבל הפוליסה שלכם אף פעם לא תכסה את התאונה, הפנצ'ר, ההפסד או הנזק שלכם. תמיד תמיד תמצאו את עצמכם בצד ה"מוחרג" של הפרמיה. למה? כי שמונים אחוזים מכם יוותרו על הפיצוי ולא יילחמו בחברת הביטוח עד לקבלתו – וככה, החברות הללו גם חולבות אתכם בפרמיות וגם מפנות את גבן כשאתם צריכים לקבל תמורה על הפרמיות הללו.

במקום שבו הכל מותר, יצעדו שלוחיהם של הטייקונים האלה בראש חוצות במסדרונות הכנסת והממשלה, יישבו ספונים בחדרי השלטון או יזמינו שועים ושרים אליהם לקוקטייל, ויסגרו איזה דיל על החוק הבא: בכרטיסי אשראי, בפנסיה, במרכולים, בסלולר, באינטרנט, ביבוא הרכב, בגידול הבקר, בחקלאות, ביבוא העבדים, בכל פינה שתדמיינו. והאם הם ידאגו לציבור במקום שבו הכל מותר, או לתשובה ולדנקנר ולבן דוב ולאולמרט ולברק ולנתניהו וללנדאו?

במקום שבו הכל מותר הכל מותר, כי אין רשות שופטת. כלומר, יש רשות שופטת, אבל בדיוק חסרים בה 700 שופטים. ומי נפגע אם חסרים שופטים? נוחי? תשובה? עוזי לנדאו? ספק רב. האזרח שנסחט ונשחט במגה ובשופרסל ובקניון ובצהרון ובפנסיה ובביטוח, נפגע פעם אחת על ידי נותני השירותים שלו – ופעם נוספת על ידי המדינה, שלא מוכנה למנות שופטים שיתנו לו סעד.

במקום שבו הכל מותר, שר התשתיות הלאומיות שלכם, עוזי לנדאו, יילחם על זכותן של חברות הדלק לגבות מרווחים יותר גדולים מהצרכנים. חברות הדלק הן הרי אלה שבחרו בו. במקום שבו הכל מותר שר החקלאות ידאג לחקלאים ושר השיכון ידאג לקבלנים.

במקום שבו הכל מותר, לציבור אין שר.

צאו להפגין בשבת.

השליט האדיש והשליט החסר

טוב עשו מנהיגי המחאה שצירפו את משפחת שליט. מעולם לא היו שתי מחאות שונות כל כך ודומות כל כך. מעולם לא נשמעו שני קולות משותפים וצודקים כל כך.

גלעד שליט הוא דוגמא חיה לאדישות של כולנו. לקהות החושים שלנו. "מה אתה רוצה?" אומרים לי בזמן האחרון, "לדאוג לצדק זה לא תפקיד של אנשים וחברות. זה תפקיד של הממשלה". זה שהממשלה כאן לא מבצעת את תפקידה כל ילד בישראל יודע. אבל העובדה שכולנו הפנינו עורף וחיכינו שהממשלה תעשה מעשה היא אשמתנו – ואשמתנו בלבד.

גלעד שליט הוא עוד דוגמא לצדק שאינו נעשה. הוא עוד דוגמא לאוזלת היד של השלטון בישראל, שיודע להעביר רפורמות במינהל מקרקעי ישראל ובנמלים ובקופות הפנסיה – כאלה שמועילות למקורבים לצלחת – אבל לא יודע לעשות דבר עבור האזרח הישראלי. אפילו כשהאזרח הישראלי הוא לוחם לבוש מדים, שבוי בארץ אויב. כן, את גלעד שליט אי אפשר להדגים באותות ובמופתים ובמספרים ובגרפים. לעזאזל, הוא רק בחור בן 20 עם עיניים עצובות.

כלומר, בתמונות הוא בן 20. היום הוא כבר בן 25, ואני מנחש שהעיניים שלו לא הרבה יותר שמחות מאז.

אם תרצו, ביבי נתניהו יושב בכסאו, מהרהר בגלעד שליט ובמחאה החברתית, מפטיר ש"כוחות השוק יעשו את שלהם", ומיטיב את אגודלו בעמקי ישבנו.

אבל דומה שהעם בישראל יצא מקפאונו, ואכן נטל את הקורה מבין עיניו. מה שהיה לא יהיה עוד. הרטיבות על ראשנו היא לא גשם. והסיבה שגלעד לא כאן אינה רוע ליבם של הערבים. עם ישראל עני כי השלטון שלו מחלק את פירותיו למקורבים, וגלעד שליט שבוי כי השלטון בישראל, זה ששלח אותו לגבול עזה, חי בשלום עם המצב הזה, ואינו מוכן לשלם את המחיר כדי להחזיר אותו.

"אין תקציב", רק במילים אחרות.

אם לחייל השבוי היו קוראים יאיר נתניהו או אלעד תשובה, היה תקציב. ואפשר היה להחזיר רוצחים לעזה. משפחת שליט פשוט אינה קרובה מספיק לצלחת.

אז כן, העם דורש צדק חברתי, וצדק חברתי הוא גם – התראת קלישאה – ההסכם הלא כתוב ההוא בין מדינת ישראל לחייליה, שלא משאירים פצועים בשטח, וששבויים מחזירים. בכל מחיר.

ולכן צדק חברתי הוא גלעד שליט בבית. הוא דיור בר השגה ומחירים נמוכים ומשק תחרותי וחינוך חינם ובריאות ורווחה לכל. וגלעד שליט בבית. והמחאה הזו צריכה לחבק את משפחת שליט, ולהביא את גלעד הביתה.

כי אף אחד אחר לא יעשה את זה.

מזל טוב, גלעד. הלוואי שזה יום ההולדת האחרון שלך בשבי.

תנו לצה"ל לנצח

זהו זה, כבו את האורות, נתקו את הרמקולים, קפלו את השלטים, גלגלו את האוהלים, תכננו תוכניות חדשות למוצאי שבת. זה היה חשוב, זה היה משמעותי, זה היה מחזק ומקרב ומעצים, אבל אנחנו לא צריכים את זה יותר, כי עכשיו יורים. עכשיו כל ישראל אחים.

עכשיו אחינו שוכבים ירויים, ודמם מזהם את ידי הערלים, הרשעים, בני המוות. עת להחריש עכשיו, עת לצחצח חרבות, לעצום עין לא מכוונת, לאטום אוזניים ולסתום את האף. עת לצאת למתקפה עכשיו, אז קפלו את האוהלים וגלגלו את השלטים. השליכו את הסושי וארזו את הנרגילות, נקמה, אחים! נקמה!

עכשיו הפרמדיקים והאחים והרופאים בשכר בדיחה ינקו את דם הפצועים ויחסמו עורקים וישלפו קליעים ויתפרו חתכים. עכשיו עובדים סוציאליים בשכר מתחת למינימום יבקרו משפחות שכולות, יתומים ואלמנות. עכשיו פיזיותרפיסטים ופסיכולוגים בשירות הציבורי, עם עשר שנות הכשרה ועשרים שקל לשעה, יהיו למשענת להלומים וישקמו פצועים. עכשיו שוטרים בהלוואות חוץ בנקאיות ויד פשוטה לנדבה יגנו עלינו במרכז הערים, שלא נדע עוד צער.

עכשיו תותחים במיליונים ופגזים באלפים רועמים, עכשיו טנקים בעשרות מיליונים ומרגמות בעשרות אלפים משטחים תאי שטח, עכשיו מטוסים במאות מיליונים ופצצות במיליונים שורקים בשמי עזה ומאירים את אדמות רפיח וחאן יונס באדום וכתום וצהוב. כעת יש לבטן בונקרים במיליונים, ולרכוש כיפות ברזל ופלדה וטיטניום, ולמלא את הימ"חים ולקנות עוד טייסת נגד הפרחחים בדיר אל-בלאח, שהרי אלה כבר אינם אחמד ועבדאללה המחבלים. עכשיו הם כבר ג'יהאד עולמי. ויש להם גרעין איראני.

ונגד גרעין איראני צריך עוד תקציב ביטחון, ועוד קיצוץ רוחבי: בשכר הרופאים והאחים והפרמדיקים ונהגי האמבולנסים, והעובדים הסוציאלים והפסיכולוגים והפיזיותרפיסטים והשוטרים. כולם כולם צריכים לתת כתף ולהפסיק להיות מפונקים. גרעין איראני, אחים, גרעין איראני ברחובות דיר אל בלאח וחאן יונס וג'נין ורמאללה.

אז קפלו את האוהלים, חבורה של נהנתנים תל אביבים. קפלו את האוהלים וארזו את הנרגילות. תנו כתף, כי כולנו יודעים שהעורף חזק. העורף מחבק את לוחמינו האמיצים ואת כוחות הביטחון, ונוחי קורא לכם לתרום ח"י שקלים לבחורינו המצוינים. אפשר בכרטיס אשראי בשורפסל, או בסמס בסלקום, כי סלקום זה הבית של כולנו.

קפלו, קפלו את האוהלים. לא צריך אותם יותר.

%d בלוגרים אהבו את זה: