Tag Archives: מחאת הקוטג'

הקוטג' ואני

קחו לאדם את האתוסים שלו, ויאבד לו גם המדרך לרגליו. אזרחי ישראל מכירים היטב את תרבות האתוסים, ולמרבה הצער הם למדו כבר פעם או פעמיים את טעמה של ההתפכחות. התפכחות כואבת אחת היתה המלחמה ההיא ב-1973. דומה שגם יתר המלחמות שאירעו מאז היו כרוכות בהאנג אובר כזה או אחר.

יש לנו גם אתוסים כלכליים: על הראש היהודי הממציא לנו פטנטים, על יפי הבלורית ומפתחי הקונץ. האתוסים הללו מתבססים במידה רבה על האמונה ביהודי החכם, והתולדה שלהם היא "הנס הכלכלי" של ישראל. הבועה הזו התפוצצה בעשורים האחרונים פעם אחר פעם, אבל דומה שפקיעתה סביב משבר הקוטג' מהדהדת מתמיד.

ישראל – קוראות כותרות העיתונים – היא מעצמה כלכלית: ישראל הפסיקה להיות מדינה לווה והפכה למדינה מלווה. ישראל היא גן עדן כלכלי. תל אביב היא אחת הערים העשירות בעולם. ישראל חברה באיגודי המדינות החזקות, המפותחות והעשירות בעולם. ישראל היא מעצמת היי-טק. ישראל נמצאת בחזית הטכנולוגית. התאגידים החזקים והמתקדמים בעולם באים לישראל כדי לרכוש חברות טכנולוגיות שימשיכו לשמור על מעמדם. ישראל היא גם נסיכות חדשה של גז טבעי, ואם ירצה השם במהרה בימינו – אולם גם נפט נמצא כאן.

למרבה הצער, הנס הכלכלי של מדינת ישראל, והכותרות הנפלאות האלה הקושרות למדינת ישראל אינספור כתרים, אין להם ולאזרח הישראלי מן השורה דבר וחצי דבר. ישראל אולי חזקה עד מאוד, אבל האזרח הישראלי מעולם לא היה חלש כל כך. דבר מכל מה שנקשר אל המדינה ולחבלי הארץ – לא זלג אלינו במעמד הבינוני.

יש לכך הרבה מאוד סיבות, ודומה שכותבים עליהן בימים אלה ללא הרף. במדינה שלנו יש זכויות לבעלי ההון ולמרכזי הכוח, אבל כוחו של הפרט זעום מאי פעם מול הרשויות ומול התאגידים. עלות המחיה של הפרט עולה במידה לא סבירה, ובה בעת התאגידים ובעליהם צוברים מיליארדים. המדינה צומחת וצומחת, אבל אזרחיה נובלים. נטל המס (ישיר ועקיף כאחד) על המעמד הבינוני גבוה עד כדי איבוד התמריץ לעבוד קשה יותר ולהרוויח יותר, ובה בעת השירותים לאזרח והתמיכה בגמלאי מצויים על סף תהום.

אפילו במקום שכבר יש איגוד מקצועי, הרי שהאיגודים נלחמים עבור העשרים והשבעים. הם מעדיפים לנהל מאבקים על הסטייק של עובד הנמל, ולזנוח לאנחות את העובד הסוציאלי הנלחם על פת לחמו.

בעוד שנה או שנתיים נשוב ונלך לקלפי. ואז שוב נשמע על ההצטרפות של ישראל ל-OECD, על מדינת הסטרט-אפ, על העיר הפופולרית ביותר בעולם, על החופש הכלכלי שלנו, על השקל החזק ועל שוק ההון המרקיע שחקים. רגע לפני שאתם נושמים את ההבל הזה לריאות הציוניות שלכם, עצרו והרהרו במצבכם הפרטי: האם הוטב או הורע? שאלו את עצמכם לא רק מה עשיתם בשביל המדינה, אלא – לפחות פעם בארבע שנים – מה המדינה עשתה בשבילכם.

 (את הקטע הזה כתבתי עבור האתר מוטקה, וחשבתי שהוא מתאים גם לכאן)

דיאלוג מקרי (וקצר)

זוג לפני פגישה עם הורי החבר (וגם שיר אלוהי)

הוא: שומעת בובה, יש דברים שלא סיפרתי לך על ההורים שלי.

היא: למשל?

הוא: אבא שלי. יש אתו בעיה קטנה.

היא: מה?

הוא: הוא מקלל כל הזמן. משהו מטורף.

היא: הא, תסמונת טורט. שמעתי על זה.

הוא: לא. הוא סתם חרא של בן אדם.


היא. הא.

הוא: ואמא שלי

היא: מה איתה?

הוא: היא מיכל קוטג'.

היא: מה?

הוא: כן. והיא בת 54, אז את מתארת לך את הריח. וגם העיצוב חרא.

היא: אוי אלוהים. רגע, אז איך הם עשו אותך?

הוא: כן. זה די מגעיל.

היא: ואיך היא ילדה אותך?

הוא: מותק, לא לדבר על זה. אני משתדל לא לחשוב על זה

היא: בגלל זה אתה לא אוכל מוצרי חלב?

הוא: כן, מאז הסיפור עם שמעון אחי, שהיה אקטימל קטן במקרר. עד היום קשה לי לחיות עם עצמי.

היא: הו, מותק!

הוא: (שותק בעצב)

היא: מותק?

הוא: כן.

היא: תגיד, אול יש מצב שגם אתה תתחיל לדבר אתי מלוכלך לפעמים?

%d בלוגרים אהבו את זה: