Tag Archives: נוחי

המתנגד הטוב

עכשיו, כשטרכטנברג כבר פה ומומלץ והופך לאט לאט מוועדה למיתווה מדיניות, מתגלים אבירי הדאגה לציבור בשלמותיהם המרשרשות, מצביעים נגד ונגד סעיף וסעיף – וחושפים את ישבנם השעיר לעיני הציבור.

כן חברת הכנסת מירי רגב, גם את. וגם ישבנך השעיר.

אני דווקא לא מדבר על דפני ליף ואנשי המחאה או על ארגוני הסטודנטים שהפנו את גבם לטרכטנברג. אני נוטה להסכים ולא להסכים עם אלה גם עם אלה (כן, אני יודע שזה נשמע טיפה אמביוולנטי. אני כתבתי את זה). מה זה מסכים ולא מסכים? מחד אני חושב שטרכטנברג וחיים שני זה לא מספיק וצריך עוד. מאידך אני סבור שצריך לקחת את ההישגים של כאן ועכשיו, ולהמשיך את המחאה תיכף, כדי להשיג את ההישגים הבאים. אבל לא על זה אני רוצה לכתוב.

אני רוצה לכתוב על כל האנשים הטובים שמנסים "להגן" על הציבור מטרכטנברג. אני רוצה להזכיר את כל שליחי הציבור המצוינים שלנו, שצועקים עכשיו חמאס מעל הבמות שאנחנו סיפקנו להם. האנשים שלכאורה מנסים להגן עלינו מטרכטנברג, אבל בעצם, בשקט בשקט, מנסים לשמר את הסדר הקיים עד יעבור זעם, עד תתמוסס מחאה, עד שישקטו הככרות ויקופלו האוהלים.

אני מדבר למשל על החבר הנאמן של כולנו, אביגדור ליברמן, אביר בטחון ישראל הדואג לחלש, ליתום, לאלמנה ולגר. ליברמן ראש המפלגה מנמיכת התורכים, המזהיר מהסתות והמחוקק הדגול. ליברמן עומד בראש עדת מחוקקים שמחרימה את תורכיה, שמתנגדת להעברת מים שפירים לפלסטינאים, שמעלה את מחירי הדלק, שמתנגדת לדו"ח ששינסקי, שמספרת לנו שזו מחאה של מפונקים.

ליברמן וצאן מרעיתו, הרעה החולה שהביאו על עצמם ועל עצמנו מאות אלפי יוצאי ברה"מ, אולי האיש המסוכן ביותר לעתיד העם היהודי מאז אוסטרי משופם אחד, בא ואומר עכשיו שטרכטנברג זה רע. "שלא נתנו לנו זמן ללמוד". ליברמן הוא ממסמס במקצועו. הוא אלוף ישראל בלחכות שהדו"ח יישכח או שהפריץ ימות או שהכיכר תתרוקן. והוא זה שתמיד יצביע עם הטייקון ולא עם הציבור. הוא הוכיח את זה פעם אחר פעם: בששינסקי, בפערי השיווק של חברות הדלק. רמז לציבור הנאור: אם ליברמן נגד זה – אז אתם בעד.

אני מדבר למשל על ה"ה אלי ישי ויתר לוקקי עכוזו של הבור ועם הארצות הגזען הגאון יוסף עובדיה. הש"סניקים לובשי המחלצות ומטמטמי החרדים והספרדים כאחד, שכבר קרוב לשלושה עשורים עמלים יום יום, שנה שנה, על הקניית בורות ובהמתיות לציבורים גדולים והולכים של עם ישראל. האנשים הטובים שבמו ידיהם יעשו הכל כדי להנמיך את המונמכים ולהחליש את המוחלשים, רק כדי להאשים אחר כך מישהו אחר ולגרוף קולות בציניות חסרת בושה.

"אין התייחסות לשכבות החלשות", זועם ישי וזורה עוד ועוד חול בעיני הציבור האומלל שלו, וקורא למרעיו לצום עוד איזה צום ולהתפלל עוד איזה תפילה. ובאמת, מוטב שיתפללו, כי שליח הציבור שלהם לא ינקוף עבורם אצבע. לא הוא ולא יריביו האשכנזים (משה גפני וחבורתו) שמנסים למשוך אליהם את ההמלצות, ולמסמס אותן בוועדה, כמו שבן גוריון לימד אותם.

אני מדבר על מירי רגב. חברת הכנסת מירי רגב, שמתפרצת תחת כל מצלמת אייפון תועה ומיקרופון שיצא מסינק, כדי לצעוק ש"אין בשורה". מירי רגב אכן מייצגת משהו מאוד ישראלי: היא מייצגת בהמתיות סרת טעם ונטולת תוכן, שכוחה בריאותיה וזעקותיה ובסתימת הפיות ובצקצוק בור ונבוב. גם מירי רגב מתנגדת.

וכל הליברמנים והאלי ישיים והמירי רגבים האלה, הם לא מדברים בשם עצמם. הם אולי רצים ומצווחים בפני כל כתב פטפטן ומגיש קשקשן, אבל הם בעצם שלוחים של מישהו. אפילו אם הם לא יודעים של מי.

הם ודומיהם הם שלוחי ההון. ההון שכבר ידאג להם אחר כך: באיזה תרומונת או בתמיכונת או צילום משותף או הזמנה לדירקטוריון אחרי הקריירה. ולהון אין פנים. ההון הוא לא חיים או יוסי או משה, אלא המושכים בחוטים, המשפחות, השש, העשר, הארבע עשרה. אתם יודעים איך קוראים להון.

וההון לא מזמין אליו את איווט ואלי או מירי. הם יודעים לבד מה ההון רוצה. ממש כמו שהכתב הכלכלי במעריב יודע לבד מה נוחי רוצה, והכלבלב זב החוטם של פישמן יודע לבד מה בעל הבית רוצה.

וההון מתנגד, אז שלוחיו מתנגדים.

קטנה לסיום: טרכטנברג לא מספיק ודו"ח הריכוזיות לא מספיק. הדרך עוד ארוכה. ועדיין, ההמלצות של הוועדות הללו הן ראשי גשר. ואני מדבר על ראש גשר של תהליך חברתי. ראש הגשר הוא רק אמצעי ההבקעה: הבקעה של האטימות והאדישות של ההון והשלטון לסבלו של ההמון.

ההון והשלטון נלחמים את מלחמות האתמול בכלים של אתמול. בינתיים, אנחנו צריכים להמשיך ולהבקיע. וכמו שנתבקעו אתמול לראשונה חומות קטנות בדמות מחיריהם של מוצרי החלב ומשרותיה של יושבת ראש מכובדת אחת של שני תאגידי ענק, כך יימשך המאבק באמצעות ראשי גשר חדשים, שיבקיעו ויבקעו עוד ועוד חומות של אדישות, אטימות, לזות שפתיים ורוע לב.

ואחרי הנפילה הראשונה במשק החלב יבואו עוד ירידות מחירים. גם במשק החלב וגם בסקטורים אחרים. אחר כך יבוטלו עמלות וקומיסיונים בבנקים, ודמי מנוי וחבילות גזל בסלולר ובכבלים ובלוויין ובלו בדלק ומיסי קנייה ברכב. עוד ועוד חומות כאלה יתבקעו ויבוקעו, בקצב הולך וגובר. וטרכטנברג והריכוזיות הם כלים בהבקעה של חומות כאלה. בגלל זה הם טובים ובגלל זה אני בעדם.

קודם נדפוק את התורכי הזה. אחר כך את הבא. לכו תדעו, אולי בזה ליברמן יכול לתמוך.

שנה טובה לטייקון הנדיב

(הבלוג מתנצל עמוקות על פרץ היצירתיות הלא מוסבר של הימים האחרונים. תיכף זה ייפסק, ואם לא אז אשתי תירה בי במקום. שנה טובה)

עם פרוץ הסתיו ולזכר אביב
ולרגל ראש השנה (שהוא חג כה מגניב)
ובפתח העתיד הנפלא, המרהיב
זה הזמן להודות לטייקון הנדיב

תודה לעשיר שתורם לבית חולים
תודה למליאן משמח אומללים
תודה ליו"ר המביא איתו אור
תודה לפריץ ששקלים פה השפריץ
תודה לאדון, למנכ"ל ולגביר
על תרומה ונדבה, בכפר ובעיר

תודה לכם תשובה ונוחי, תודה לכן שרי, זהבית
על גמ"ח, על מתן בפרהסיה, על שי ועל דרור ותשורית
ותודה גם לעופרה ושרגא, וגזי ומוזי ונוני
על כל שקל וגרוש שנתתם, במלחמתכם הנחושה בעוני
הלוואי שבשנה שבדלת תתנו ותתרמו קצת פחות
הלוואי קצת פחות מהצער, ובמקום זה יבואו שמחות

רק הצעה קטנה לסדר, יש לי כאן מעברי פי הפחת
שבמקום שתמשיכו לתת, תוותרו הפעם על הלקחת
שתגבו השנה קצת פחות, שתורידו מעט המחיר
שתקצצו אך מעט השוליים, ותסתפקו רק ברווח סביר

הלוואי שבשנה הנפתחת ברון
תוותרו במקוריות על בצע ממון
הלוואי לו לרגע תראו ההמון
ותמחלו אך פעם על איזה מיליון
ובמקום לגרוף עוד ועוד עושר
תפיצו השנה מעט יושר.

האחריות החברתית וה-DNA של נוחי

נמאס. נמאס שכל הזמן יורדים על הטייקונים. באמת, אנשים. תהיו חיוביים. בכלל, הבעיה של כל המחאה הזאת זה הפופוליזם, זה השנאה, זה השליליות. תחשבו חיובי יהיה חיובי. השינוי מתחיל בתוכנו, והמחאה יכולה להיגמר שם.

קחו למשל את נוחי דנקנר, בן אדם שכתבתי עליו לא מעט. בן אדם טוב. בן אדם יקר. הידעתם, למשל, שאחריות חברתית היא חלק מה-DNA של נוחי? לא, באמת. ממש בתוך התאים שלו יש אחריות חברתית! חכו, אני אסביר לכם: יש מיליוני תאים בגוף האדם, נכון? אז בגוף של נוחי יש כנראה מיליוני תאי נוחי, וכל אחד מהם מורכב גם מקצת אחריות חברתית!

נוחי כותב בעצמו, שהחברה הקטנה בשליטתו, קושרת בין רווחיות הקבוצה, ההחלטות העסקיות ודאגות האתיקה והקהילה. איזה בן אדם טוב, הא? ולא תגידו חברה קטנה. לחברה שלו קוראים IDB והיא חולשת על קבוצת עסקים קטנה ולוקאלית בהיקף זניח של 140 מיליארד שקל. תותח, הא? הביא 200 מיליון שקל הון עצמי, ובאמצעות 140 מיליארד שקל של הציבור דואג לקהילה. ולא תגידו בוחר לדאוג לקהילה. לא. זה ב-DNA שלו. יעני, אין לו ברירה. גם אם הוא לא היה רוצה להשקיע בקהילה הוא היה משקיע בקהילה! אבל בטוח שהוא גם רוצה. בן אדם טוב, אני אומר לכם.

אני לא ארד אתכם רזולוציה פה לכמה טוב הבן אדם עושה, אבל תסמכו עלי כשאני אומר, שאחריות חברתית היא אבן פינה באסטרטגיה התאגידית של IDB ושל נוחי. והרי לא המצאתי את זה. זה הכל ציטוט מהאתר של IDB.

קחו לדוגמא את שופרסל, ספינת הדגל של IDB (בכלל, נוחי הוא בעצמו סוג של ספינת דגל של הישראליות. מלח הארץ טהור עם טיפת פלפל) חולשת על כמעט מחצית ממכירות רשתות המזון בישראל, בהיקף של 12 מיליארד שקל. אם חושבים על זה, שופרסל זה לא חברה. שופרסל זה עסק שמטרתו לדאוג שנאכל. שלא נהיה רעבים! וזה לא ששופרסל בוחרת להיות כזאת. זה פשוט חלק מה-DNA שלה. הנה, למשל, תנסו לסיים קנייה בשופרסל בלי שנוחי יבקש מכם איזה תרומה לחיילים נכים או לתינוקות מגולני או לנפגעי ציפורן חודרנית. אין מצב. ואתם תתרמו, לא ככה? ואז נוחי יתרום בעצמו את התרומה שלכם. כי ככה זה אצל נוחי, זה ב-DNA שלו.

אבל עזבו אתכם מתרומות, TheMarker פרסם הבוקר שהמחירים בשופרסל בשדרות גבוהים ב-30% מאלה שבשופרסל בירושלים. מה זה 30%? זה אומר שסל קניות שעלה בירושלים 550 שקל, עלה בשדרות 770 שקל. יש כמה דוגמאות חינניות במיוחד לפערי המחיר: בקבוק ספרינג שעולה בירושלים שלושה שקלים, עולה בשדרות שישה שקלים. קולה? שישה שקלים בשדרות, 4.20 בירושלים. בקבוק יין סלקטד? 15 שקל בירושלים, 35.30 בשדרות.

הרשימה עוד ארוכה, אבל היא מלמדת שוב כמה הנתינה היא ב-DNA של נוחי. קודם כל זה ניכר בדאגה שלו לתושבי בירת ישראל לנצח נצחים אמן כן יהי רצון. מעבר לזה, ברור שנוחי מחנך את תושבי קו העימות. מה ששופרסל מנסה להגיד לתושבי שדרות זה, "חברים, אתם לא מתאמצים מספיק. התרגלתם למותרות – ולכן אתם צריכים לשלם טיפה יותר. זה חלק מהאחריות החברתית שלכם. בטח גם לכם יש איזשהי חתיכת DNA של אחריות חברתית, לא ככה, פרזיטים?"

עזבו אתכם רגע מאירוניה. אנשים אומרים לי שהתרגלנו למותרות ואנחנו מפונקים. אנשים אומרים לי מה אתה רוצה מחברות מסחריות? המטרה שלהן זה רק להרוויח. אנשים אומרים לי שכל המחאה הזו היא של שמאלנים שרוצים להפיל את ביבי.

ומה אני אומר? אני קורא בשמות לעובדה ששופרסל מרשה לעצמה לגבות כאלה מחירים בעיירת פיתוח בפריפריה, שמצויה עשר שנים תחת מתקפה, מהטעם הפשוט שאין כמעט תחרות על המחירים בעיר. איזה שמות?

ההתנהלות של שופרסל ומי שמנווט אותה היא מיצג של רוע לב, ניצול, אטימות, שוד, גזל, חוסר אמות מידה מוסריות בסיסיות ביותר. זוהי סדום. השאלה המתבקשת ל-DNA האחריות החברתית של נוחי, היא כמה קורבנות הפילה האחריות החברתית שלך אל מתחת לקו העוני בשדרות ובערי הפריפריה האחרות? מה לדעתך יותר כואב למשפחה ישראלית: זה שהפלסטינאים יורים עליה טילים, או זה ש"ראשי המשק" מכים אותם בשוטים ובעקרבים, שמכוונים בכזה דיוק אל האוכלוסיות הכי מוחלשות, הכי כואבות, הכי מדממות, הכי מושפלות, הכי נצרכות בישראל.

מכתב תשובה לנוחי דנקנר

פתחתי היום את טמקא (ynet), האתר של המדינה, ואורו עיני. תחת הלוגו "צרכנות נבונה" התפרסמה כתבה של כתב חדש בטמקא, "שופרסל דיל" שמו. הכותרת: לא גומרים את החודש.

"ניצחנו!" צהלתי. אם גם שופרסל דיל איתנו – הקמעונאית הגדולה בישראל עם מכירות של 12 מיליארד שקל! – אז ניצחנו. "כולם מסכימים איתנו שיוקר המחיה גבוה מדי! הצדק החברתי בדלת!" הפסקתי לקרוא והלכתי לפתוח. לא היה שם צדק. "בטח מתעכב טיפונת," חשבתי וחזרתי לקרוא.

שופרסל דיל כותבת ככה:

הפוקוס הוא כבר לא על המשפחות הנזקקות. הוא עבר לסבל של המשפחה הממוצעת מ"מעמד הביניים" המתארות את קושי מחייתם. אם ניגש למקרר של אותן משפחות נגלה שהוא עמוס לעייפה בשלל מוצרים. גם הבית לא ממש קטן, אולי אפילו רחב ומרווח. והסלון מסודר בקפידה ובטוב טעם – כורסאות נוחות ומפנקות מסך פלזמה רחב ומערכת סאונד איכותית.

 לכאורה, בחינת סעיפי ההוצאות של המשפחה, לא מותיר מקום לטענה – "הם מבזבזים", או "לאן הולך הכסף – הם בטוח מתנהלים לא נכון". כאמור, הזוג החביב מתאר לפרטי פרטים את ההוצאות כולל הסכומים והסעיפים, שעל פניו נשמעים מאוד הגיוניים ונדרשים.

ואולם, עם כל ההסברים ההגיוניים, האמת צריכה להיאמר. משפחה עם הכנסות של 20-30 אלף שקל בחודש ש"לא מצליחה לגמור את החודש" מעוררת סימן שאלה גדול – משהו כאן בעייתי מהייסוד. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ההכנסה הממוצעת למשפחה, עומדת על קצת יותר מ-12 אלף שקל בחודש. משפחה כזו, מרוויחה הרבה מעל הממוצע. לא נטעה אם נאמר כבר עכשיו כי משפחה כזו, גם אם תרוויח 40 אלף שקל – לא "תגמור את החודש".

 מדוע? התשובה לכך במשפט קצר, היא הסטנדרטים הלקויים שהמשפחה נשאבה אליהם וסדרי העדיפויות המוטעים. מעבר מדוקדק על שלל הסעיפים שהציגו אותם מרואיינים בתקשורת, מציג נסיון לרמת חיים גבוהה ופחות ניסיון להתאים את ההוצאות למציאות ההכנסות.

 לפני שמאשימים את המדינה, בואו נבדוק מה אנחנו עושים לעצמנו. בואו נבחן את הסטנדרטים שהורגלנו אליהם, אולי שלא בצדק, ונתאים אותם למציאות האמיתית שלנו.

"אה, כנראה משיח מתעכב," חשבתי בעצב. "מחכה שנחסוך קצת. אנחנו, מעמד הביניים הבוגדני והבזבזני."

בעצם, שופרסל דיל כותבת, מה אתם רוצים מהממשלה? הממשלה בסדר. שופרסל דיל לא כותבת חלילה "מה אתם רוצים מאיתנו?" מנהלי החברה לא הרהרו ולו לרגע בשאלה האם הם האשמים במצב, חלילה. לא לא. שופרסל דיל – החברה שגובה מאיתנו 12 מיליארד שקל בשנה, שזה כמעט 2000 שקל מכל ישראלי – מסבירה לנו שאנחנו אשמים.

חבר'ה, אתם שומעים את זה? תעצרו את המחאה. תגידו לחולדאי שהוא על הכיפאק. תשלחו אימייל התנצלות לביבי ושטייניץ ותארגנו משלחת שתדפוק מכות לדפני ליף ורגב קונטס האשכנזים השמאלנים שיתביישו להם. זה אנחנו אשמים. שופרסל דיל אמרה.

שופרסל דיל לא הסבירה למה היא יקרה כמעט כפליים מרשתות דומות לה בערים העשירות ביותר במדינות העשירות ביותר בעולם. שופרסל דיל לא הסבירה איך זה שהיא והשותפה שלה (סליחה, מתחרה), רשת מגה, חולשות על שלושה רבעים מכל הקניות שנעשות במרכולים בישראל. שופרסל דיל לא הסבירה למה קוטג' עולה בישראל פי שלושה מבגרמניה. למה גבינה צהובה עולה פי שניים. למה בירה עולה כפליים. למה הביצים יקרות יותר, החלב יקר יותר, האקונומיקה יקרה יותר, החיתולים יקרים יותר, הכל יקר יותר. בשופרסל דיל.

שופרסל דיל לא הסבירה איך הפכנו ממדינה קטנה מוקפת אויבים ערבים לאזרחים קטנים מוקפים אויבים קמעונאים. לא. שופרסל דיל רק אמרה שאנחנו אשמים. למה? ככה. אמרה. הצבעתם לביבי? בטח תאמינו גם לשטויות של שופרסל דיל.

אפשר להתייחס לטענות של נוחי דנקנר (שופרסל דיל זה שם נרדף לנוחי דנקנר. יש מי שמפעיל את הבובה הזאת. שופרסל דיל לא באמת מדברת בעצמה) אחת לאחת. על הפופוליזם שמרמז שאנחנו מזניחים את השכבות החלשות, על התיאור המתנשא של הסלון שלנו, על המשפט "כל ההסברים ההגיוניים" שלא מביא אחריו או לפניו אפילו הסבר הגיוני אחד ועוד ועוד ועוד. תסלחו לי, אבל אני לא ארד לרמה הזאת, מהטעם הבסיסי שאין ולו עיגון עובדתי אחד לקשקשת הדנקנרית, שמטרתה, כמאז ומתמיד, העברת האחריות ממנו אלינו.

נוחי דנקנר אחראי. אחראי ואשם. אחראי כי הוא יודע לגייס מאיתנו כסף ולפזר אותו בשכר מטורף בין המנהלים שלו. אחראי כי הוא יודע לכופף את הספקים שלו אבל לא להעביר אלינו את ההנחה הזאת. אחראי כי הוא יודע לגבות מאיתנו פרמיות מנופחות בביטוח ולזיין לנו את הצורה בגרירת רגליים ובכחש כשאנחנו תובעים אותו. אחראי כי יש לו עניין גדול בחברת המלט שמרוויחה עשרות אלפי שקלים על כל דירה חדשה שנמכרת כאן. אחראי בתיירות, אחראי באינטרנט, אחראי בסלולר. אחראי ליוקר המחיה בישראל כי הוא הגובה מספר אחד של כספי הציבור.

נכון, גם הממשלה אחראית. גם וגם, חברים, גם וגם.

אז אתה שומע נוחי, לפני שאתה מספר לי שאני מתנהל בצורה לא חסכונית, שאל את עצמך מה אתה עשית כדי לגרום לי להתנהל בצורה הזאת? כמה מהשלושים אלף שקל ברוטו האלה הולכים אליך? וכמה כל זה היה עולה לי אם היית קצת – אבל טיפ טיפונת – יותר צנוע. אתה. לא אני.

אתה, נוחי דנקנר, יצרת וביססת ושיפרת וצחצחת והשבחת את המנגנון המתוחכם ביותר במדינת ישראל להעברת עושר מרבים לבודדים. אנחנו לא האשמים, נוחי. אנחנו הקורבנות של המכונה הזו.

ומילה לטמקא, באמת, אני רק שאלה:

אולי הטענות במאמר שפרסמתם לגיטימיות. אולי. אולי אפילו הצדק המוחלט עם הכותב. אולי. ועדיין, תהייה: ממתי חברות חתומות על אייטמים באתר של המדינה?

האם בשבוע הבא חברת נובל אנרג'י תכתוב מאמר שמסביר לאזרחי ישראל האידיוטים למה לא מגיע להם חלק בתגליות הגז בישראל? האם גם כלל ביטוח תעלה כתבה שתסביר לאזרחי ישראל המטומטמים למה היא גובה פרמיות בכזו אדיקות ומתחמקת מתביעות באותה אדיקות ממש? האם גם ממשלת ישראל תחתום בשבוע הבא על מאמר שיסביר מדוע קרוב לחצי מיליון איש שיצאו לרחובות הם ערימה של בוגדים, סכינים בגב האומה?

אם שופרסל חותמת על מאמר במסגרת של תוכן שיווקי, מקובל לתת לעניין הזה איזשהו גילוי. ואם לא, אז מברוק, טמקא, הפכתם בזאת לפלא עולם ישראלי: אתם המקום הנמוך ביותר בעולם התוכן. ואלוהים יודע שלרדת יותר נמוך מכפי שירדתם אתמול, שלשום ובעשר השנים האחרונות – דורש כישורי זחילה וגמישות מוסרית מהרמה הגבוהה ביותר.

ברכות.

טייקונים וגיליוטינות

שלום לכם נו דן וחי קנר, שלום לכם יצ בה ותחו שק, שלום לכם דו סמן ודי וייס. שלום לכם, כל הטייקונים הקטנים שנמצאים בתוך הטייקונים הגדולים שלנו. שלום לכם שה מון ואריס שר. שלום לכם, חצאי טייקונים ציונים דגולים.

כבר עשרות שנים שאתם ישנים בשקט בתוך נוחי ודודי ויצחק ושרי ודורי ושרגא, עטופים לכם בתוך טייקונים, כמו החלקים הקטנים של משפחות מוזס ופישמן והמבורגר ושחר-קז (מצטער יענקל'ה, אפילו האהבה הנצחית שלי למכבי חיפה לא תעזור פה) ושמלצר ופדרמן. כבר עשרות שנים שאתם מסבים ביחד לשולחן, ואוכלים את בשרנו.

אנחנו מבינים, חלקי טייקונים קטנים, שאין לכם שום ברירה. קראנו את המשל על העקרב והצפרדע. אנחנו יודעים שאתם לא יודעים להתנהג אחרת. אנחנו לא כועסים עליכם. בסך הכל נתנו לכם, אז לקחתם. הרשו לכם, אז המשכתם.

ואולי גם הייתם ממשיכים, אבל אתם יודעים איך זה עם ארוחות: בסוף האוכל נגמר. כבר שנים ארוכות שאתם יושבים ולועסים וסובאים וגדלים ומשמינים, אבל, ראו זה פלא: נגמר האוכל! כי ככה זה. כשאתם נוגסים בבשרו החי של טרפכם, הוא רץ בהתחלה מהר יותר, ואחר כך לאט יותר, ואז הוא מועד ונופל ומפרפר ומתעוות – וזהו. נדם הטרף. אין יותר מעמד בינוני. אזלנו. נגמרנו.

ולמה בעצם אני מדבר אל נו דן וחי קנר? אל יצ בה ותחו שק? הרי הם לא באמת קיימים. הרי המצאתי אותם!

אסביר לכם, ידידי יצחק ונוחי, למה אני מדבר אל חצאיכם. אני מדבר אל חצאיכם, כי אתא יום, ומאפרו של המעמד הבינוני עלינו אנחנו, והחלטנו לחתוך אתכם לשניים. וגם את החברים שלכם שמחלקים אתכם את המשק: את שמלצר ואת אילן בן דוב ואת נוני מוזס ואת חיים סבן ושרי אריסון ועידן עופר ועפרה שטראוס. את כל אחד ואחד מכם החלטנו לחתוך לשניים. או יותר. וחרבותינו נוצצות בשמש אוגוסט הישראלית החמה.

מפחיד הא? הפרולטריון עולה מהרחובות אל ארמונותיכם המעטירים. וקוצץ!

אל דאגה, חברים. אנחנו לא באמת הולכים לחתוך אתכם לשניים. רק את האחזקות הפיננסיות והריאליות שלכם. רק את העסקים שלכם.

חצי אתם יכולים לשמור לעצמכם. את החצי השני תמכרו בבקשה. עד סוף 2012. ומי אנחנו בכלל שנגיד לכם את זה? ובכן, אנחנו הריבון. אנחנו העם. אנחנו האנשים שממנים פה את נבחרי הציבור. אנחנו השרידים של המעמד הבינוני והנמוך, שמבשרו אתם ניזונים כבר כל כך הרבה זמן.

האמת היא שזה לא יהיה כל כך נורא. בסך הכל נוחי ימכור חצי סלקום לעופרה וחצי כלל לתשובה וחצי שופרסל ליענקל'ה, ודודי וייסמן ימכור חצי ריבוע כחול ליאיר המבורגר וחצי דור-אלון לנוני, ועופרה תמכור חצי משטראוס וזהבית תמכור חצי מתנובה ואילן ימכור חצי מפרטנר, ואולי גם יהיה לו איך להחזיר לנו חצי מהחוב.

וככה, פתאום, יהיו פה שש רשתות מרכולים, שבעה ספקי סלולר, ארבע חברות טלוויזיה רב ערוצית, עשרה בנקים, 12 חברות ביטוח, שמונה חברות דלק ועוד ועוד ועוד. והן יתחרו זו בזו. כלומר, הן יורידו מחירים, לא עלינו וישכרו עובדים כדי לשפר את השירות. ונכון, הן ירוויחו טיפה פחות, כי הן ישלמו לנו מעט יותר ויגבו מאיתנו קצת פחות.

ואנחנו נקום מהעפר, כמו עוף החול. אנחנו, מעמד הביניים שאתם אוכלים כבר כל כך הרבה שנים. והפעם גם נשמור על הזכות שלנו, למנות כנסות ממשלות ולקבוע את סדר היום החברתי הכלכלי במדינה הזו. ובמיסים שנשלם למדינה בזכות הפעילות הכלכלית המתגברת נדרוש חינוך טוב יותר וזול יותר, ובריאות טובה יותר וזולה יותר ורווחה אמיתית וצדק אמיתי לכל, ולא רק לעשירים שיכולים לקנות צדק במיליונים.

אז שלום, נו דן וחי קנר ויצ בה ותחו שק. אנחנו יודעים שלא רציתם לבוא בעצמכם, ובגלל זה אנחנו מנופפים בחרבות הארוכות האלה, שיחלצו אתכם מנוחי דנקנר ומיצחק תשובה. ולא, אל תפחדו מאלימות. לא תהיה פה אלימות. אנחנו אף פעם לא היינו אלימים – ועכשיו גם נדאג לשים קץ לאלימות שלכם נגדנו.

%d בלוגרים אהבו את זה: