ארכיון תג: ספרינגסטין

יאנגסטאון – תרגום

(חלק רביעי בפרויקט התרגום)

הבוקר הרהרתי בכך שהאירועים המכוננים שלנו הם מלחמות, בעוד אצל האמריקאים הם דווקא אסונות כלכליים בדרך כלל. אולי הסיבה לכך היא הנאיביות שלנו והחינוך המוכוון של השלטון מאז שנות הארבעים. סביר להניח שאצל האמריקאים העניין נולד כענף של הפוריטניות, שהיא במידה רבה ה"אשכנזיות" האמריקאית.

המשפט הקודם טיפה מורכב בגלל ההקשר שאנחנו עושים לפוריטניות בדרך כלל, אז רק הסברון קטנטון: פוריטניות היא תנועה נוצרית שהתגבשה מנרדפי הכנסיה האנגליקנית. בלי להיכנס יותר מדי לאמונות של אנשי התנועה האלה לגבי סגנון חיים אפשר להעיר, שמתוך הסגפנות שלהם נולדה האמונה האמריקאית שכל אדם אחראי לעצמו וכל אחד ואחד יכול וזכאי להגשים את החלום האמריקאי כמו שאנחנו מכירים אותו היום.

ישראלי או אמריקאי, מי שפוקח את עיניו (הרבה פעמים זה בא עם הגיל) לא יכול שלא לראות את קשרי הגומלין ההדוקים בין משברים כלכליים למלחמות. לנו כישראלים נוח לא פעם להתעלם מהשלכות כלכלת המקרו על חיי היומיום שלנו (ועל המצב הבטחוני), כי "זה סינית", אבל זו הטמנת ראש בחול. הקשר בין אירועים כלכליים למלחמות מוכח לאורך כל ההיסטוריה האנושית.

השיר הרביעי ברוחו של טום ג'ואד, יאנגסטאון, מסופר מפיו של פועל בעיירה יאנגסטאון באוהיו. זה השיר הכי "ישראלי" בתקליט, כי הוא קשור בעבותות למלחמות האמריקאיות של המאה שעברה. הוא גם השיר הכי מלודי בתקליט, ובעיני רבים, הטוב ביותר.

לאוזן ישראלית-שמאלנית הוא נוח בגלל הטיפול שלו בחלל שנפער בין פטריוטיזם לבין דאגה לפרט, בין טנק לארוחה, בין פצצה לאיכות חיים. הוא שיר מחאה אנטי-מלחמתי ברור ונוח לעיכול. עם זאת, הוא גם טומן בחובו צד הרבה יותר אמריקאי, שנוגע – כמו בהרבה מאוד עבודות של ספרינגסטין – לבריחת המשרות שהחלה בשנות השבעים של המאה שעברה ולא נפסקה עד היום. יאנגסטאון היתה מרכז כלכלי הומה עד הסבנטיז, אבל מאז, שיעור האבטלה בעיר נע סביב 15-20%. אתם יכולים לקנות שם היום דירה ב-70 אלף דולר. זה מקום שנסה ופסה ממנו התקווה, וספרינגסטין, שאינו נצר לפוריטנים אלא קתולי דווקא, נוטל על הדובר את כל האשמה – כמו נוצרי טוב.

זה שיר נפלא, עצוב וציורי. השורות Them smokestacks reaching like the arms of god into a beautiful sky of soot and clay  הן מקסימות ומזעזעות. איכשהו, הן תמיד משאירות אותי בלי אוויר. העובדה שלשיר הזה יש את הלחן הכי חזק בתקליט הפכה אותו לסטנדרט בהופעות של ספרינגסטין עם הלהקה, והביצוע הרוק אנד רולי שלו הוא פשוט עוצר נשימה.

יאנגסטאון

כאן בקצה אוהיו
אי אז ב-1803
ג'יימס ודני היטון מצאו את המחצב בבטנת נקיק צהוב
הם בנו כבשן היתוך
כאן לאורך החוף
וייצרו פגזי תותח
שהכריעו את מלחמת האזרחים

כאן ביאנגסטאון
כאן ביאנגסטאון
מתוקה, אני שוקע
כאן ביאנגסטאון

אבי עבד בכבשנים
הותיר אותם חמים מהגהינום
חזרתי מוויטנאם וקודמתי לחותך
ג'וב לשטן עצמו
טקוניט, פחם ואבן גיר
האכילו את ילדי ושילמו את משכורתי
וארובות ארוכות כידי האל
מתנשאות לשמי פחם וחומר יפים

כאן ביאנגסטאון
כאן ביאנגסטאון
מתוקה, אני שוקע
כאן ביאנגסטאון

אבי הצטרף לקבוצת הבייסבול כשחזר ממלחמת העולם השנייה
אבל כעת המגרש הוא רק חצץ ופסולת
הוא אומר ש"הבחורים האלה הצליחו במה שהיטלר נכשל"
המפעלים הללו בנו את הטנקים והפצצות
שניצחו את מלחמות ארצנו
שלחנו את בנינו לקוריאה ולוייטנאם
כעת אנחנו תוהים לשם מה הם נפלו בכלל

כאן ביאנגסטאון
כאן ביאנגסטאון
מתוקה, אני שוקע
כאן ביאנגסטאון

מנהר המונוגלה
דרך רכס המסאבי, מקור הפלדה
ועד מכרות הפחם שבאפלאשים
הסיפור תמיד חוזר
700 טון פלדה ביום
ואתה מספר לי שהעולם השתנה
אחרי שהפכתי אותך לעשיר מספיק
עשיר מספיק כדי לשכוח את שמי

כאן ביאנגסטאון
כאן ביאנגסטאון
מתוקה, אני שוקע
כאן ביאנגסטאון

כשאמות איני רוצה גן עדן
לא אמצא שם ידי ורגלי
אני מתפלל שהשטן יבוא לקחת אותי
לעמוד בכבשני הגהינום הלוהטים

יושב בחוץ (Straight Time) – תרגום

(חלק שני בפרויקט התרגום הקצר שלי)

הרבה שירים עצובים יש ב-The ghost of Tom Joad. זה אחד המדכאים שבהם. תרגמתי Straight Time (ככה קוראים לשיר) ל"יושב בחוץ". הכוונה היא לבילוי מחוץ לכלא; חזרה למוטב.

השיר הזה מדבר אמנם על פושע שמשתחרר מהכלא (ממש כמו טום ג'ואד בענבי זעם), אבל, בעיני, גם נוגע לכלא הבורגני שמתואר יפה כל כך ב-Jackson Cage, שיר מוקדם הרבה יותר של ספרינגסטין (ובעיני אחד השירים הכי יפים בעולם). השיר הזה הוא דוגמא נפלאה ליכולת של ספרינגסטין לכתוב סיפור חיים בחמישה בתים פשוטים מאוד ולא ליניאריים, ומה שנשאר לי ממנו זה תמיד ריח הפלדה מהמפעל ומהקנה המנוסר, השמיים הכהים של לפני ארוחת הערב, תחושת אימה ומחנק, ויותר מהכל – חוסר תקווה. חיים שלמים שהם תחנה אחרונה.

 

 

 

יושב בחוץ

 

יצאתי מהכלא ב-86, ומצאתי אישה

חי ביושר ובצניעות

מנסה להישאר בחוץ ובחיים

מצאתי עבודה במפעל, לא אתעשר מזה

בחשיכה לפני ארוחת הערב

לפעמים אני מרגיש את הגירוד הזה

בעיניים פקוחות אני חוצה את הקו הדק, הנחוץ

נמאס לי כבר לשבת בחוץ

 

בארוחת הערב, הדוד שלי שמוכר מכוניות גנובות

מחליק לי ליד מאייה ואומר

"צ'ארלי, זכור מי החבר שלך"

בעיניים פקוחות אני חוצה את הקו הדק, הנחוץ

מפסיק עכשיו לשבת בחוץ

 

שמונה שנים בפנים, אתה מרגיש שתיכף תמות

אבל מתרגל לכל דבר

כך או כך אלה הם חייך

 

על רצפת המטבח, לעת ערב, זורק את התינוק גבוה באוויר

מארי מחייכת אך מביטה בי מזווית העין

נראה שלעולם לא אהיה חופשי לגמרי

אני יוצא אל המרפסת, נושם אוויר קר אל ריאותי

בעיניים פקוחות, אני מועד על הקו הדק, הנחוץ

נמאס לי כבר לשבת בחוץ

 

במרתף, רובה ציד ומסור מתכת

שלוק מהבירה ו-30 סנטימטר מהקנה נופלים לארץ

 

ובבוא הערב, אני לא יכול להיפטר מהריח

מניח ראש על הכרית

ומשוטט במחוזות זרים

רוחו של טום ג'ואד – תרגום

בשבועיים האחרונים אני מתקשה לכתוב, למעט אי אלו משפטים אוויליים בפייסבוק ובטוויטר. כל זה מצער את הבלוג שלי עד מאוד, ואותי אפילו יותר. אי לכך, החלטתי לתרגם טיפה, ולו רק כדי שהמקלדת שלי לא תמות מבדידות.

אני שומע בימים אלה The ghost of Tom Joad של ברוס ספרינגסטין. תקליט מינורי מאוד מאוד שיונק משורשי הפולק האמריקאי, שאיכשהו מאז ומתמיד היה קרוב ללבי. דילן, פול סיימון, דון מקלין וגם ספרינגסטין, שבכלל התחיל בתור "דילן הבא" מתנגנים אצלי קרוב לאוזן עוד מעט ארבעים שנה. גם את התקליט של ספרינגסטין עם ביצועים לשירים של פיט סיגר אני מאוד מאוד אוהב.

את התקליט הזה אני אוהב במיוחד, כי יש לו ריח של מדבר. אני ממש יכול להרגיש את הליטוף של הרוח במפרץ מקסיקו ובדרום קליפורניה. יש שירים אחרים שמחוברים למקומות אחרים לגמרי בארה"ב. גם אותם אני אוהב. זה תקליט שמגרד לך שכבה אחרי שכבה מהציניות, ומותיר אותך קצת משתומם מול העצב שלו. ויותר מהכל, התקליט הזה הוא מופת של סיפורים קצרים – חלק ניכר מהם טראגיים – שמסופרים בארבעה-חמישה בתים של כתיבה עדינה ומיוחדת.

לפיכך, החלטתי פשוט לתרגם אותו, מההתחלה ועד הסוף. השיר הראשון, רוחו של טום ג'ואד, מתייחס לגיבור של "ענבי זעם" של סטיינבק, ספר שלא צלחתי, אבל הגיע הזמן לנסות שוב.

זהו זה. מספיק לדבר. מהיום, וכל יום, שיר מהתקליט הנפלא הזה. אני מתרגם קרוב ככל האפשר למקור, בלי יותר מדי שינויים והתאמות, למעט כאשר העברית מתחננת.

רוחו של טום ג'ואד

אדם צועד לאורך פסי הרכבת

הולך למקום שממנו אין חזרה

מסוקי משטרה חגים בשמיים

מרק מתחמם על מדורה מתחת לגשר

גדרות בית מחסה מעבר לפינה

ברוך הבא לסדר העולמי החדש

משפחות ישנות ברכב בדרום המזרח

ללא בית ללא עבודה ללא שלווה ללא מנוחה

הדרך המהירה מלאה חיים

אך הכל יודעים לאן היא מובילה

אני יושב כאן לאור המדורה

ותר אחרי רוחו של טום ג'ואד

הוא מוציא ספר תפילה משק השינה

מטיף מדליק סיגריה ולוקח שאיפה

ממתין שהאחרון יהיה ראשון והראשון אחרון

בקופסת קרטון בירכתי המעבר התחתי

עם כרטיס בכיוון אחד לארץ המובטחת

עם חור בבטן ואקדח ביד

מניח ראשו על כרית אבן

רוחץ בתעלות הכרך הסואן

הדרך המהירה מלאה חיים

אך אן תוביל הכל יודעים

אני יושב כאן לאור המדורה

ומחכה לרוחו של טום ג'ואד

וטום אומר: "אמא, בכל מקום שבו שוטר מכה אדם

היכן שתינוק שזה עתה נולד בוכה מרעב

בכל מקום בו נלמים בדם ובשנאה שבאוויר

חפשי אותי שם, כי שם אמצא

בכל מקום שבו אדם נלחם על מקומו

או על משרה סבירה או מבקש עזרה

בכל מקום שבו אדם נאבק להיות חופשי

הביטי בעיניהם, אמא, ואותי תמצאי".

הדרך המהירה מלאה חיים

אך הכל יודעים לאן היא מובילה

אני יושב כאן לאור המדורה

ותר אחרי רוחו של טום ג'ואד הזקן.

%d בלוגרים אהבו את זה: