מכתב תשובה לנוחי דנקנר

פתחתי היום את טמקא (ynet), האתר של המדינה, ואורו עיני. תחת הלוגו "צרכנות נבונה" התפרסמה כתבה של כתב חדש בטמקא, "שופרסל דיל" שמו. הכותרת: לא גומרים את החודש.

"ניצחנו!" צהלתי. אם גם שופרסל דיל איתנו – הקמעונאית הגדולה בישראל עם מכירות של 12 מיליארד שקל! – אז ניצחנו. "כולם מסכימים איתנו שיוקר המחיה גבוה מדי! הצדק החברתי בדלת!" הפסקתי לקרוא והלכתי לפתוח. לא היה שם צדק. "בטח מתעכב טיפונת," חשבתי וחזרתי לקרוא.

שופרסל דיל כותבת ככה:

הפוקוס הוא כבר לא על המשפחות הנזקקות. הוא עבר לסבל של המשפחה הממוצעת מ"מעמד הביניים" המתארות את קושי מחייתם. אם ניגש למקרר של אותן משפחות נגלה שהוא עמוס לעייפה בשלל מוצרים. גם הבית לא ממש קטן, אולי אפילו רחב ומרווח. והסלון מסודר בקפידה ובטוב טעם – כורסאות נוחות ומפנקות מסך פלזמה רחב ומערכת סאונד איכותית.

 לכאורה, בחינת סעיפי ההוצאות של המשפחה, לא מותיר מקום לטענה – "הם מבזבזים", או "לאן הולך הכסף – הם בטוח מתנהלים לא נכון". כאמור, הזוג החביב מתאר לפרטי פרטים את ההוצאות כולל הסכומים והסעיפים, שעל פניו נשמעים מאוד הגיוניים ונדרשים.

ואולם, עם כל ההסברים ההגיוניים, האמת צריכה להיאמר. משפחה עם הכנסות של 20-30 אלף שקל בחודש ש"לא מצליחה לגמור את החודש" מעוררת סימן שאלה גדול – משהו כאן בעייתי מהייסוד. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ההכנסה הממוצעת למשפחה, עומדת על קצת יותר מ-12 אלף שקל בחודש. משפחה כזו, מרוויחה הרבה מעל הממוצע. לא נטעה אם נאמר כבר עכשיו כי משפחה כזו, גם אם תרוויח 40 אלף שקל – לא "תגמור את החודש".

 מדוע? התשובה לכך במשפט קצר, היא הסטנדרטים הלקויים שהמשפחה נשאבה אליהם וסדרי העדיפויות המוטעים. מעבר מדוקדק על שלל הסעיפים שהציגו אותם מרואיינים בתקשורת, מציג נסיון לרמת חיים גבוהה ופחות ניסיון להתאים את ההוצאות למציאות ההכנסות.

 לפני שמאשימים את המדינה, בואו נבדוק מה אנחנו עושים לעצמנו. בואו נבחן את הסטנדרטים שהורגלנו אליהם, אולי שלא בצדק, ונתאים אותם למציאות האמיתית שלנו.

"אה, כנראה משיח מתעכב," חשבתי בעצב. "מחכה שנחסוך קצת. אנחנו, מעמד הביניים הבוגדני והבזבזני."

בעצם, שופרסל דיל כותבת, מה אתם רוצים מהממשלה? הממשלה בסדר. שופרסל דיל לא כותבת חלילה "מה אתם רוצים מאיתנו?" מנהלי החברה לא הרהרו ולו לרגע בשאלה האם הם האשמים במצב, חלילה. לא לא. שופרסל דיל – החברה שגובה מאיתנו 12 מיליארד שקל בשנה, שזה כמעט 2000 שקל מכל ישראלי – מסבירה לנו שאנחנו אשמים.

חבר'ה, אתם שומעים את זה? תעצרו את המחאה. תגידו לחולדאי שהוא על הכיפאק. תשלחו אימייל התנצלות לביבי ושטייניץ ותארגנו משלחת שתדפוק מכות לדפני ליף ורגב קונטס האשכנזים השמאלנים שיתביישו להם. זה אנחנו אשמים. שופרסל דיל אמרה.

שופרסל דיל לא הסבירה למה היא יקרה כמעט כפליים מרשתות דומות לה בערים העשירות ביותר במדינות העשירות ביותר בעולם. שופרסל דיל לא הסבירה איך זה שהיא והשותפה שלה (סליחה, מתחרה), רשת מגה, חולשות על שלושה רבעים מכל הקניות שנעשות במרכולים בישראל. שופרסל דיל לא הסבירה למה קוטג' עולה בישראל פי שלושה מבגרמניה. למה גבינה צהובה עולה פי שניים. למה בירה עולה כפליים. למה הביצים יקרות יותר, החלב יקר יותר, האקונומיקה יקרה יותר, החיתולים יקרים יותר, הכל יקר יותר. בשופרסל דיל.

שופרסל דיל לא הסבירה איך הפכנו ממדינה קטנה מוקפת אויבים ערבים לאזרחים קטנים מוקפים אויבים קמעונאים. לא. שופרסל דיל רק אמרה שאנחנו אשמים. למה? ככה. אמרה. הצבעתם לביבי? בטח תאמינו גם לשטויות של שופרסל דיל.

אפשר להתייחס לטענות של נוחי דנקנר (שופרסל דיל זה שם נרדף לנוחי דנקנר. יש מי שמפעיל את הבובה הזאת. שופרסל דיל לא באמת מדברת בעצמה) אחת לאחת. על הפופוליזם שמרמז שאנחנו מזניחים את השכבות החלשות, על התיאור המתנשא של הסלון שלנו, על המשפט "כל ההסברים ההגיוניים" שלא מביא אחריו או לפניו אפילו הסבר הגיוני אחד ועוד ועוד ועוד. תסלחו לי, אבל אני לא ארד לרמה הזאת, מהטעם הבסיסי שאין ולו עיגון עובדתי אחד לקשקשת הדנקנרית, שמטרתה, כמאז ומתמיד, העברת האחריות ממנו אלינו.

נוחי דנקנר אחראי. אחראי ואשם. אחראי כי הוא יודע לגייס מאיתנו כסף ולפזר אותו בשכר מטורף בין המנהלים שלו. אחראי כי הוא יודע לכופף את הספקים שלו אבל לא להעביר אלינו את ההנחה הזאת. אחראי כי הוא יודע לגבות מאיתנו פרמיות מנופחות בביטוח ולזיין לנו את הצורה בגרירת רגליים ובכחש כשאנחנו תובעים אותו. אחראי כי יש לו עניין גדול בחברת המלט שמרוויחה עשרות אלפי שקלים על כל דירה חדשה שנמכרת כאן. אחראי בתיירות, אחראי באינטרנט, אחראי בסלולר. אחראי ליוקר המחיה בישראל כי הוא הגובה מספר אחד של כספי הציבור.

נכון, גם הממשלה אחראית. גם וגם, חברים, גם וגם.

אז אתה שומע נוחי, לפני שאתה מספר לי שאני מתנהל בצורה לא חסכונית, שאל את עצמך מה אתה עשית כדי לגרום לי להתנהל בצורה הזאת? כמה מהשלושים אלף שקל ברוטו האלה הולכים אליך? וכמה כל זה היה עולה לי אם היית קצת – אבל טיפ טיפונת – יותר צנוע. אתה. לא אני.

אתה, נוחי דנקנר, יצרת וביססת ושיפרת וצחצחת והשבחת את המנגנון המתוחכם ביותר במדינת ישראל להעברת עושר מרבים לבודדים. אנחנו לא האשמים, נוחי. אנחנו הקורבנות של המכונה הזו.

ומילה לטמקא, באמת, אני רק שאלה:

אולי הטענות במאמר שפרסמתם לגיטימיות. אולי. אולי אפילו הצדק המוחלט עם הכותב. אולי. ועדיין, תהייה: ממתי חברות חתומות על אייטמים באתר של המדינה?

האם בשבוע הבא חברת נובל אנרג'י תכתוב מאמר שמסביר לאזרחי ישראל האידיוטים למה לא מגיע להם חלק בתגליות הגז בישראל? האם גם כלל ביטוח תעלה כתבה שתסביר לאזרחי ישראל המטומטמים למה היא גובה פרמיות בכזו אדיקות ומתחמקת מתביעות באותה אדיקות ממש? האם גם ממשלת ישראל תחתום בשבוע הבא על מאמר שיסביר מדוע קרוב לחצי מיליון איש שיצאו לרחובות הם ערימה של בוגדים, סכינים בגב האומה?

אם שופרסל חותמת על מאמר במסגרת של תוכן שיווקי, מקובל לתת לעניין הזה איזשהו גילוי. ואם לא, אז מברוק, טמקא, הפכתם בזאת לפלא עולם ישראלי: אתם המקום הנמוך ביותר בעולם התוכן. ואלוהים יודע שלרדת יותר נמוך מכפי שירדתם אתמול, שלשום ובעשר השנים האחרונות – דורש כישורי זחילה וגמישות מוסרית מהרמה הגבוהה ביותר.

ברכות.