Tag Archives: שיר

והגבר הזה הוא אני

היום, אחרי שהורדתי את הקטנה בגן, ובעודי שב הביתה דרך רחוב דה-האז, היכתה בי ההכרה שאני עדיין חי בעולם של "והילד הזה הוא אני". אז שרבטתי לעצמי כמה שורות על העניין הזה.

שירות לקוחות
אני כבר לא מפחד ללכת לאיבוד
אני כבר יודע את הדרך הביתה, מנתניה, באר שבע – אפילו מלוד
ורק מקום אחד נשאר כמו איבוד של פעם (יותר או פחות) –
כשאני מתקשר לשירות לקוחות.
מין
כשאשתי אומרת שהיא רוצה מין
בהתחלה אני קצת לא מאמין
רק כשהיא יוצאת באופן בהול אני נזכר
שהיא בכלל שוכבת עם יששכר
שפתיים
כשהילדה צורחת "אבא אני רוצה סוכריה"
אני יודע שאני בבעיה
ובגלל זה לפני שיוצאים מהבית (בערך בשתיים)
אני מדביק לה את השפתיים
קקי
כשאני דורך על קקי ברחוב דה האז
אני חלילה לא נשבז
במקום זה אני רץ לרחוב שאול
כי שם תמיד אני דורך על שלשול.
בלונדינית
אם אני פוגש בלונדינית ולברדור
אז אני מגרד לו מאחורי האוזן בנחת
אבל בעצם אני מתכוון
ללטף לה את התחת.
(יש גם שיר אחד שבו מתחרזים חרוז חפוז ועכוז, אבל החלטתי להשאיר אותו לפעם אחרת.)

מארש עם סגולה

אני כוסית מטומטת, אני כוסית מטומטמת

על ב.מ.וו חולמת, ונעל מהממת

אני כוסית בלי טיפה של מוח או תבונה

שונאת את הגויים, יוקדת אמונה.

אני עארס מהגהינום, אני עארס מהגהינום

מזבל את הכנרת, חוצה באור אדום

אני עארס מהשכונה, אני עארס מהמגדל

ימותו הערבים ומי אתה בכלל?

אני ישראלי יפה, אני ישראלי יפה

אוכל רק עשבים ולא שותה קפה

אני ישראלי מקסים, בטריקו וסנדל

רק בלי החרדים, וגם בלי המפד"ל.

אני אל"מ בקבע, אני אל"מ בקבע

אני איש של ערכים וביטחון וטבע

אני אל"מ בקבע, עם דם על הידיים

עם פנסיה מגיל שמונה וכולכם על הזין.

אני ארץ אבותינו, אני ארץ אבותינו

עם ביטחון ודגל, וגבול בולם שונאינו

אני ארץ אבותינו ואין עוד מלבדי

וזאב בעור של כבש, ונמר טורף עוד גדי.

לפעמים צריך לכתוב שיר

שואלים אותי מה אני רוצה לכתוב, ואני אף פעם לא יודע לענות. אז הנה, דוגמא: אפילו שאמצע יום עבודה, לפעמים צריך עשר דקות כדי לכתוב שיר. קחו, תלחינו.

נסענו כבר רחוק, חזרנו חזקים

נשארנו כאן בלילה, עוד רגע חבוקים

הלכנו אל החושך, נשרפנו מהחום

הגענו עד הסוף, ושבנו עד הלום.

 

אני ואת, אנחנו, הפכנו כבר אחד

אני ואת ביחד, הלב שלי בצד

אני ואת אחד, אז מה נשאר ממני?

אני ואת ופחד, ורק אני אינני.

 

בחג אנחנו שנינו, וילדים וגם הורים

בחול, שלובי רגליים, זרועות וצווארים

אני עם התסביך, ואת עם הגיטרה

אני כותב שירים, את מלחינה ושרה.

 

אני ואת, אנחנו, הפכנו כבר אחד

אני ואת ביחד, הלב שלי בצד

אני ואת אחד, אז מה נשאר ממני?

אני ואת ופחד, ורק אני אינני.

 

בלילה את נרדמת, אני סופר סודות

חולמת על דרקון, אביר ואגדות

את נאנחת חרש, מגששת אט אלי

אני מצטנף אל רז, חורץ אט את כתלי.

 

אני ואת, אנחנו, הפכנו כבר אחד

אני ואת ואת ביחד, הלב שלי בצד

אני ואת אחד, אז מה נשאר ממני?

אני ואת ופחד, ורק אני אינני.

 

נסענו כבר רחוק, חזרנו חרבים

נשארנו רק עוד רגע, קשים וכואבים

הלכנו אל החושך, נשרפנו מהחום

הגענו עד הסוף, לא שבנו –

אתא יום.

%d בלוגרים אהבו את זה: