מציצה מבקשים בנימוס או שלא מבקשים בכלל

(לאנה, הקטנה שלנו, יש היום יומולדת מספר ארבע. לרגל האירוע, אני מעלה לכאן משהו שכתבתי לפני כמה חודשים)

אחרי שבוע של גשם, שבו לא הולכים גינה וכמעט לא יוצאים החוצה, הילדים הם קצת כמו מפגינים מצרים בככר א-תחריר, ואני כמו מובראכ בארמונו: יודע שדיני נחרץ, אבל מסרב להודות בתבוסה.

–          רוצים מונופול?

–          לא!

–          יופי. גם אני לא. אני שונא מונופול. זה משחק קפיטליסטי. וגם ביטול זמן. אני יכול לעבוד במקום ולהרוויח מיליונים.

–          אבל משעמם לנו.

וככה זה חוזר על עצמו, שוב ושוב, שעה אחרי שעה. אף פעם לא נגמר להם המשעמם לי, ולי לעולם לא תהיה תשובה מספיק טובה בשבילם, כי ממילא אין לי כוח לזוז.

ומילא הגדולים. איתם זה ככה כבר שנים. אבל היהלום שלנו, הנסיכה הקטנטונת והמשגעת של אבא ואמא, מצליחה להאפיל על כולם במנחוס חסר תקדים, מבוקר עד ליל, יום אחרי יום.

–          רוצה לקום אנוצ'קה?

–          לא!

–          את רוצה לישון עוד קצת?

–          לא!

–          אז בואי, אבא יצחצח לך שיניים.

–          לא!

–          רוצה לצחצח לבד?

–          לא!

–          אז לא נצחצח שיניים.

–          אני רוצה לצחצח שיניים!

ועוד ועוד היא ממשיכה. אני משאיר אותה בגן ונמלט על נפשי, רק כדי לחזור לאחר צהרים של פורענות.

–          ילדים, אבא יורד לעשן, תשגיחו על אנה.

–          אוף!

–          אוף אתם בעצמכם. זאת האחות שלכם. תהיו נחמדים.

–          אוף!

–          אנה, רוצה ללכת לשחק בחדר של האחים שלך?

–          לא!

–          (אוף!)

אני שוקל לבקש מאמא שלה לשים עליה עין, אבל פוחד מתאקל גם אתה, אז בסוף אני פשוט דוחף אותה עם הרגל לחדר של הגדולים ונמלט. מה שעובד עם החתול צריך לעבוד גם עם הילדים, לא?

עשר דקות אחר כך, כשאני שב, היא יושבת על הרצפה, מרוצה גם אם מתלוננת, והאחים הגדולים שלה דבוקים למיטותיהם ומתחננים שאקח את מכאן את המפגע.

–          אולי תספרו לה סיפור?

–          תספר לה אתה סיפור!

–          אבל אתם האחים שלה!

–          אתה האבא שלה!

הם מפנים אותה החוצה עם כף הרגל וטורקים לנו את הדלת בפנים, מה שמשאיר אותי שוב, לבד בחושך, עם המטרד. היא מסתכלת עלי במבט עוין ומזהה את אמא שלה יוצאת מחדר האמבטיה.

–          אמא, אבא לא נחמד אלי!

–          רוצה לבוא קצת לאמא, מתוקה שלי?

–          לא!

–          יופי, אני הולכת. את תקועה עם אבא. ושיהיה לכם בהצלחה.

אני נשבר סופית ומציע לילדה סוכריה על מקל. ההיא משיבה בחיוב לשם שינוי, ומתרכזת בסוכריה. דקה. משזו עוברת, הילדה מגישה לי את הסוכריה.

–          אבא תמצוץ לי.

–          לא רוצה.

–          תמצוץ לי!!!

–          לא רוצה.

–          אמא!!! תמצצי לי!

–          תבקשי יפה!

–          אפשר לקבל מציצה?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On 12 ביולי 2011 at 17:41

    אנה, אהובתי, אחייניתי הנסיכה, כשאבא כתב את זה נזפתי בו קשות. באהבה, דודה רוני

  • רועי רוטמן  On 12 ביולי 2011 at 18:29

    אתה, ואני אומר את זה בכל החיבה שאני מסוגל לגייס, לא נורמלי. לילדה יש מזל.
    יומולדת שמח!

    • tsoof  On 12 ביולי 2011 at 21:25

      רוני, רועי: אני בסך הכל מתעד. (ותודה על המזלטובים!)

  • יוקה  On 12 ביולי 2011 at 22:16

    lol
    כפרה עליה.
    נשיקות ליומולדת מהדודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: