"אתה יודעה מה הבעיה שלך?" היא שואלת אותי ומתפנה לענות: "הבעיה שלך זה שאתה חרמן. חרמן מהתחת. כל כך חרמן אתה, על הכל, ששום דבר לא מספיק לך. כשאנחנו מזדיינים יש לך מבט של 'מה, זהו?' על הפנים שלך. כשזה מלוכלך אתה מרגיש מלוכך ורוצה נקי, וכשזה נקי אתה רוצה מלוכלך. אתה כל הזמן רוצה. אתה חי מלרצות".
החיים זה לא סרט. זה לא נגמר אחרי שעה וחצי, עם המבט הזה של דסטין הופמן, שמחייך שם כמו ג'ריקן קרוע. יושב עם הבחורה שלו במושב האחורי של האוטובוס אחרי שהוא ניצח את העולם. אם הגמד היה חי בעולם האמיתי, הוא היה שואל את עצמו ואותה מה אוכלים עכשיו לארוחת ערב. ואיפה נגור? ובמה נעבוד? ולמה הילד שלי לא הכי טוב בחוג שלו בשח? ככה החיים האמיתיים נראים.
אז בטח שאני חרמן. ודואג. ממה נאכל לארוחת ערב ומלמה הילד לא הכי טוב בחוג בשח. וגם כן חרמן על המדריכה בחוג שח. לך תהיה מרוצה כשיש מחר. כל יום יש מחר מזוין. וזה שזיינת היום, איך זה עוזר לך מחר? וזה שהצלחת היום, איך זה עוזר לך מחר? וזה שהרווחת היום, זה רק נותן לך רף יותר גבוה מחר.
בגלל זה אני ככה, יושב בצד. ובגלל זה אני גם לא בא בדרישות. שיזדיינו הדרישות. כשאני בא בדרישות אומרים לי כמה זה עולה. עדיף לשבת כאן בצד, לא להתערב בסכמה הגדולה של היקום, ולחכות שמשהו יבוא. משהו בטח יבוא, לא? נו, שיבוא כבר!
גומרים הולכים 
תגובות
חחחח אחלה פוסט. תהנה
http://wp.me/s16Fkg-sex12
צוף תודה;