שלום לכם נו דן וחי קנר, שלום לכם יצ בה ותחו שק, שלום לכם דו סמן ודי וייס. שלום לכם, כל הטייקונים הקטנים שנמצאים בתוך הטייקונים הגדולים שלנו. שלום לכם שה מון ואריס שר. שלום לכם, חצאי טייקונים ציונים דגולים.
כבר עשרות שנים שאתם ישנים בשקט בתוך נוחי ודודי ויצחק ושרי ודורי ושרגא, עטופים לכם בתוך טייקונים, כמו החלקים הקטנים של משפחות מוזס ופישמן והמבורגר ושחר-קז (מצטער יענקל'ה, אפילו האהבה הנצחית שלי למכבי חיפה לא תעזור פה) ושמלצר ופדרמן. כבר עשרות שנים שאתם מסבים ביחד לשולחן, ואוכלים את בשרנו.
אנחנו מבינים, חלקי טייקונים קטנים, שאין לכם שום ברירה. קראנו את המשל על העקרב והצפרדע. אנחנו יודעים שאתם לא יודעים להתנהג אחרת. אנחנו לא כועסים עליכם. בסך הכל נתנו לכם, אז לקחתם. הרשו לכם, אז המשכתם.
ואולי גם הייתם ממשיכים, אבל אתם יודעים איך זה עם ארוחות: בסוף האוכל נגמר. כבר שנים ארוכות שאתם יושבים ולועסים וסובאים וגדלים ומשמינים, אבל, ראו זה פלא: נגמר האוכל! כי ככה זה. כשאתם נוגסים בבשרו החי של טרפכם, הוא רץ בהתחלה מהר יותר, ואחר כך לאט יותר, ואז הוא מועד ונופל ומפרפר ומתעוות – וזהו. נדם הטרף. אין יותר מעמד בינוני. אזלנו. נגמרנו.
ולמה בעצם אני מדבר אל נו דן וחי קנר? אל יצ בה ותחו שק? הרי הם לא באמת קיימים. הרי המצאתי אותם!
אסביר לכם, ידידי יצחק ונוחי, למה אני מדבר אל חצאיכם. אני מדבר אל חצאיכם, כי אתא יום, ומאפרו של המעמד הבינוני עלינו אנחנו, והחלטנו לחתוך אתכם לשניים. וגם את החברים שלכם שמחלקים אתכם את המשק: את שמלצר ואת אילן בן דוב ואת נוני מוזס ואת חיים סבן ושרי אריסון ועידן עופר ועפרה שטראוס. את כל אחד ואחד מכם החלטנו לחתוך לשניים. או יותר. וחרבותינו נוצצות בשמש אוגוסט הישראלית החמה.
מפחיד הא? הפרולטריון עולה מהרחובות אל ארמונותיכם המעטירים. וקוצץ!
אל דאגה, חברים. אנחנו לא באמת הולכים לחתוך אתכם לשניים. רק את האחזקות הפיננסיות והריאליות שלכם. רק את העסקים שלכם.
חצי אתם יכולים לשמור לעצמכם. את החצי השני תמכרו בבקשה. עד סוף 2012. ומי אנחנו בכלל שנגיד לכם את זה? ובכן, אנחנו הריבון. אנחנו העם. אנחנו האנשים שממנים פה את נבחרי הציבור. אנחנו השרידים של המעמד הבינוני והנמוך, שמבשרו אתם ניזונים כבר כל כך הרבה זמן.
האמת היא שזה לא יהיה כל כך נורא. בסך הכל נוחי ימכור חצי סלקום לעופרה וחצי כלל לתשובה וחצי שופרסל ליענקל'ה, ודודי וייסמן ימכור חצי ריבוע כחול ליאיר המבורגר וחצי דור-אלון לנוני, ועופרה תמכור חצי משטראוס וזהבית תמכור חצי מתנובה ואילן ימכור חצי מפרטנר, ואולי גם יהיה לו איך להחזיר לנו חצי מהחוב.
וככה, פתאום, יהיו פה שש רשתות מרכולים, שבעה ספקי סלולר, ארבע חברות טלוויזיה רב ערוצית, עשרה בנקים, 12 חברות ביטוח, שמונה חברות דלק ועוד ועוד ועוד. והן יתחרו זו בזו. כלומר, הן יורידו מחירים, לא עלינו וישכרו עובדים כדי לשפר את השירות. ונכון, הן ירוויחו טיפה פחות, כי הן ישלמו לנו מעט יותר ויגבו מאיתנו קצת פחות.
ואנחנו נקום מהעפר, כמו עוף החול. אנחנו, מעמד הביניים שאתם אוכלים כבר כל כך הרבה שנים. והפעם גם נשמור על הזכות שלנו, למנות כנסות ממשלות ולקבוע את סדר היום החברתי הכלכלי במדינה הזו. ובמיסים שנשלם למדינה בזכות הפעילות הכלכלית המתגברת נדרוש חינוך טוב יותר וזול יותר, ובריאות טובה יותר וזולה יותר ורווחה אמיתית וצדק אמיתי לכל, ולא רק לעשירים שיכולים לקנות צדק במיליונים.
אז שלום, נו דן וחי קנר ויצ בה ותחו שק. אנחנו יודעים שלא רציתם לבוא בעצמכם, ובגלל זה אנחנו מנופפים בחרבות הארוכות האלה, שיחלצו אתכם מנוחי דנקנר ומיצחק תשובה. ולא, אל תפחדו מאלימות. לא תהיה פה אלימות. אנחנו אף פעם לא היינו אלימים – ועכשיו גם נדאג לשים קץ לאלימות שלכם נגדנו.
גומרים הולכים 
תגובות
נו, באמת. אם היום יש 2 רשתות מרכולים עם מנהלים שלוקחים מיליונים, ומשרדים, ופקידים, אז יהיו 6 רשתות מרכולים, שבעה ספקי וכו', ולכל אחת מהן יהיו מנכ"לים וסמנכ"לים וכולם יקחו משכורות של מאות אלפים בשנה, ואת ההוצאות האלו מי יממן?.
והן לא יתחרו זו בזו. הן יתאמו מחירים. כמו היום, אבל המפקחים מטעם המדינה יגלגלו עיניהם לשמים ולא יראו, כי המפקחים חושבים על המחר, ועל העבודה שמחכה להם אצל אלו שהיום הם אמורים לפקח עליהם. כי כשיפרשו משרות הציבור הם יהיו המנכ"לים והסמנכ"לים שלוקחים מאות אלפי ש"ח משכורות לשנה, והטבות, ומניות, ואחר כך יעזבו או יעוזבו, יקבלו מיליונים תמורת המניות שקיבלו בחינם, ויעברו לעבוד אצל החברה השניה, שהם היו אמורים להתחרות בה.
את פרטנר ודלק אנרגיה אפשר להלאים בשקט כי אילן בן דב ויצחק תשובה מבקשים לעשות תספורת לחוב
את רכושו של חיים הררי וחברי עמותת דוידסון חובה לחלט בגלל התנהגותם המחפירה בפרשת עובדי גן המדע
לבעלים של סטימצקי וצומת צריך לקנות נעליים חדשות
אני לא מדבר על הלאמה. רק על הכנסה של אלמנט תחרותי למשק.
קצת מגוחך כל העליהום הזה על הטייקונים. הם לא חייבים לך כלום. רדיפת בצע היא לא פשע.
הבעיה שלנו – ואני מרשה לעצמי לכלול לא רק את "מעמד הביניים" המקודש הזה, אלא גם מעמדות נמוכים, שסובלים יותר ממנו – היא לא מה שהטייקונים עושים, אלא מה שהשלטון מאפשר להם לעשות. הבעיה שלנו היא לא דנקנר ותשובה אלא חברי הכנסת, שרי הממשלה, החוקים והמדיניות שאיפשרו להם להתעשר על חשבוננו.
אלה הנציגים שלך, אלה חייבים לך דין וחשבון. תצעק עליהם, תפטר אותם, תחתוך אותם. אתה הריבון שלהם, לא של הטייקונים.
אני לא מסכים אתך כלל. גם לא עם הסגנון שלך.
אתה טוען בעצם שלאנשים אין חובה מוסרית איש כלפי רעהו. אני רואה את הדברים אחרת. זה לא אומר שכל הדברים שאתה אומר לגבי אחריות הממשלה אינם נכונים. מה שבאחריות הממשלה הוא בעצם באחריותי ובאחריותך, וזה המקום שאני מדבר ממנו.
מסכים עם אלדד ועם עידן .
יש לאנשים חובה מוסרית איש כלפי רעהו.במיוחד אם מדובר ביהודים.הגרים במדינה יהודית ,כפי שראש המכשלה ורבים אחרים טוענים. רבים אמנם אינם מיישמים את החובה המוסרית הזו,אבל בתנאים מסויימים ,כמו שרואים במחאה האחרונה,האינטרסים החברתיים-כלכליים המשותפים נפגשים,והחובה המוסרית מורגשת ומיושמת.
אבל לדעתי כותב הפוסט טועה בכך שהוא מצפה מתאגידים ליישם חובה מוסרית. תאגיד אינו אדם. ומיכוון שהתאגיד אינו אדם,התאגיד אינו יכול להתחייב מוסרית .גם ראשי התאגיד,במהות שלהם ,כמחוייבים לבעלי המניות המעוניינים ברווחים, אינם יכולים,אפילו אם ירצו, להיות מוסריים כלפי החברה האזרחית .ראה כאן:
כפי שכתב עידן,המאבק חייב להתרכז בנישה האזרחית,יותר מאשר בנישה הצרכנית.
מנופפים לי ב"מה אתה רוצה מחברות והטייקונים. הם לא חייבים לך כלום. שמעת על ערבון מוגבל?" שמעתי. ערבון מוגבל הוא מונח משפטי. אני מדבר על מוסר.
מוסר יכול כל אדם לבחור אפ לפעול לפיו או לא. יש הרבה מאוד דברים במסגרת החוק שאינם מוסריים לפי המוסר שלך, צוף.
יתרה על כן, מה שעושה אוליגרך אחד זו חמדנות, וזה טבעי. מה שהממשלה מתירה לו לקרות – יצירת גרעיני שליטה – זו הבעיה האמיתית. אני יכול לשלוח אותך להרצאה החדשה של זליכה ביוטיוב (עם אזהרות כבדות שהצעותיו רחוקות מאופטימליות), ושם תראה. אני יכול גם להגיד שלפזר חצאי רשתות מחדש בין 17 המשפחות החזקות זה לא יעזור. כאמור ישארו קרטלים או אף יתחזקו, יהיה מינוף של הריכוזיות והמידע על הלקוחות, זה ממש לא פתרון ש"נוחי ימכור חצי לתשובה". צריך שהרשתות ימכרו לקואופרטיבים פרטיים, שלא קשורים לקונצרנים הגדולים, שיופרדו צרכנים ממשווקים כדי לא ליצור מינוף מוטה הון, צריך שינויים שיגרמו לכך שבמקום 17 משפחות חזקות יהיו 100-150 אמידות, רק כך תתחיל להתפרק האוליגרכיה ותחזור הדמוקרטיה.
עירא,
אני משתדל לכתוב מאוד מאוד מאוד פשוט. כמעט פשטני. למען הסדר הטוב – בטח בכל הנוגע באשר ל"איך לפרק" אני מאוד מסכים אתך.
איזו בחירת שיר פנטסטית לפוסט!
טרוי? אני מניח שלא הצלחתי להתאפק עם ה"פיניקס פרום דה פליים". 🙂
תקשיב לשיר השני. הוא נהדר נהדר נהדר.
סתם התנפלות.. הבחור הזה אומר את האמת בפרצוף. http://matbea2.wordpress.com/2011/09/14/%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%9D-%D7%90%D7%91%D7%9C-%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9B%D7%9E%D7%95%D7%94%D7%9D/
אני מת על זה: בלוג של פוסט אחד, שכתוב רע, ושהרובד הבסיסי שלו הוא "אני לא יודע לכתוב ואין לי מה להגיד, אבל אתם בכיינים וסמולנים ואני אסביר לכם".
נו באמת.
אין לי בעיה עם זה שנוחי ותשובה קונים אנשים: לפחות שיקנו אנשים שיודעים לכתוב, ולפחות שישלמו להם כמו בני אדם. ספק רב אם הכותב של המאמר בשקל הזה עומד באיזה מהקריטריונים האלה.