השנה, לרגל יום הכיפורים, יש לי הצעה מהפכנית במיוחד: אל תסלחו.
אל תסלחו לזהבית כהן שהתפטרה הבוקר מתפקידה כיושבת ראש הדירקטוריונים של תנובה ופסגות. אפילו שבמסגרת המהלך שלה תנובה בחרה להוריד מחירים באופן קבוע ב-15%.
אל תסלחו לה כי זה מעט מדי ומאוחר מדי. אל תסלחו לה כי לפני שלושה חודשים היא עוד ידעה לעמוד מול המצלמות ולהגיד שאין לה שום כוונה להוריד מחירים השנה (ותגידו תודה שהיא לא מעלה מחירים).
אל תסלחו לה כי כבר חמש שנים שהיא מעלה מחירים ומעלה ומעלה ומעלה, כי "הביקוש למוצרים שלה קשיח". ככה היועצים אמרו לה. אל תסלחו לה כי כבר חמש שנים, אנחנו הפרה החולבת שלה.
אל תסלחו כי כבר שנתיים שמאז שהיא רכשה את פסגות, דמי הניהול שם רק עולים ועולים. ולא, פסגות זה לא קוטג' ולא רואים את המחירים בסופר. הברונים השודדים שולטים תמיד גם בכסף שלנו, כי משם אפשר לקחת עוד ועוד מבלי שנדע. את מה שזהבית עשתה לדמי הניהול שלנו בשנתיים האחרונות נרגיש רק בפנסיה. רמז: לא משנה כמה היא תתנצל, את גזל החיסכון הפנסיוני היא לא תחזיר לכם.
אז אל תסלחו לה.
ואל תסלחו לנוחי, שעוד לא מתנצל, רק מתפתל. אל תסלחו לנוחי שכל יומיים מגלה עוד סניף של שופרסל ששוחט את האוכלוסיות הכי חלשות שלו. האוכלוסיות בפריפריה הרחוקה, שבה יש רק סופר אחד. "סופרסל", קוראים לסופר הזה של נוחי (או שופרסל, אבל רק אם אתם מעשירון אחר), ובסופרסל הזה לא רואים אתכם ממטר. במיוחד אם אתם עניים, מסכנים ומוחלשים. להיפך, הסופרסל הזה רק ינצל את ההזדמנות וישלח את ידו עוד יותר עמוק אל הכיס הריק שלכם. ואל תשכחו לתרום ח"י שקלים למשפחות רעבות ביציאה, כן? נוחי רוצה לתרום.
אז אל תסלחו לנוחי ולשותפים שלו ממגה, דודי וייסמן ושרגא בירן. סליחה, המתחרים.
אל תסלחו גם לתשובה ולדודי וייסמן, ולצדיק בינו, שקורעים לכם את הצורה בתחתנת הדלק, וצוחקים כל הדרך אל הבנק כל פעם שממשלת ישראל מעלה את מחיר הדלק, ופערי השיווק שלהם צומחים עוד טיפ טיפונת, ותמיד יש להם איזה שר או יו"ר ועדה שישמור עליהם ועל הפערים שלהם. אל תסלחו להם ואל תסלחו לשליח שלהם בממשלה, האידאולוג עוזי לנדאו, שהכי דואג בעולם לעם ישראל. אבל קודם כל הוא מרפד את שליחי הציבור של העם, תשובה ודודי וצדיק.
ואל תסלחו לצדיק ולשותפים שלו בבנק, שרי אריסון וגליה מאור ומתיו ברונפמן והאחים עופר ומוזי ורטהיים. סליחה סליחה, למה אני אומר שותפים? מתחרים, ודאי שמתחרים! אל תסלחו להם, על דמי העמלה, ועל מס הבול ועל התיווכון ועל הקומיסיון. אל תסלחו להם על עוד אגורה ועוד אגורה בעמלות, שהפכו בעשור האחרון לעשרות מיליארדים שאתם שילמתם להם. אל תסלחו.
כי כל אלה ודומיהם, ויועציהם ועורכדיניהם ורו"חיהם וח"כיהם ושריהם וליברמניהם וברקיהם ונתניהוהם מצפים מכם לסלוח. "בכל שנה הם סולחים", הם לוחשים זה לזה בקוקטייל או בהרמת הכוסית, "אז גם השנה הם יסלחו".
שאלוהים יסלח. אני לא סולח.
אני לא סולח, גם אם הורידו את המחיר ב-15% וגם אם זהבית הולכת הביתה וגם אם יישמו את טרכטנברג ואת חיים שני. אני לא סולח על המאות והאלפים ועשרות האלפים שגנבו וגונבים ממני ומכם בכל יום ובכל חודש ובכל שנה. אני לא סולח לחברות הסלולר והאינטרנט והטלוויזיה הרב ערוצית ולרשתות בתי הקולנוע ולמונופול המלט וליצרניות המזון ולעשרות גופים אחרים, שמורידים אותי ומיליונים אחרים על ברכיהם כל יום, כל חודש, כל שנה.
אני לא סולח ולא מפסיק לצאת לרחוב ולהרים שלטים ולצעוק את שוועתי ירושלימה וימה ולמחות לכתוב את הניירות האלה. לא סולח ולא מפסיק, עד שלא יהיה יותר צורך.
גומרים הולכים 
תגובות
איתך במאבקנו הצודק
האמת? אין על מה לסלוח. כל המוזכרים לעיל הם אנשי עסקים. הם אולי תחמנים חסרי לב, אבל מטרתם ברורה מראש: לעשות כסף, וכמה שיותר.
אני לא סולח למי שאפשר להם. אני לא סולח למי שמקדש את טובת בעלי ההון על פני טובת הציבור בכל מחיר, שמסרב להלחם במונופולים ובקרטלים גם כשיש בידו את הכח, שמחופר בקונספציות כלכליות אובדניות גם כאשר חצי מיליון איש צועקים עליו שיתעורר.
צודק, מי שמעלי אבל אני לא סולח גם לאלו וגם לאלו
גם אני בעד לא לסלוח
אבל ההשתלחות צריכה להיות מכוונת למקום הנכון ובמדיה הנכונה
להפנות חיצים באופן גורף ולכולם זה בדיוק כמו לומר "כל הפוליטיקאים מושחתים" – כתפישת עולם ולא כניתוח מצב. (שגם הוא מופרז)
תנובה – בחלקה עדיין בבעלות ישובים חלקאיים, קצת בבעלות מבטח שמיר והרבה קרן אייפקס. יש קשר ישיר בין החליבה שלנו ב5 שנים האחרונות, לבין המכירה של תנובה לאייפקס, כאשר הממשלה תרמה מצידה בהסרת הפיקוח.
העוקץ טמון ב"פתרונות". יבוא זול של מוצרי חלב, למשל, הוא יבוא של סובסדידיות לחקלאים אירופאיים. הוא מייסע לרשתות השיווק ולאו דווקא לצרכנים. גם הורדת המחירים של תנובה יכולה להיספג ברשתות השיווק. מה זה ההורדה קבועה של 15% – עד מתי היא קבועה ? עד שיהיה להם נח ציבורית להעלות בחזרה. בנושא משק החלב, הפתרון האמיתי היחיד הוא רגולציה חזקה – פיקוח על המחירים של יותר מוצרים וגם יש הגיון בכך שנוכל לקבל חלב, חמאה וקוטג' ועוד כמה מוצרים בזול, ומחירו של יוגורט עם אננס ותפוח ישקף רווח גבוה יותר ליצרן לחנות.
אם ייושמו הרעיונות של שבירת מונופלים פרטיים – סביר שמי שיקנה את השברים הם משקיעים זרים – עוד אייפקסים והזהביות המקומיות שלהם. גם כאן, הפתרון העדיף ברוב המקרים הוא ובכל מקרה פיקוח ממשלתי על המחירים.
ישום דו"ח טרכטנברג יוסיף עוד 2,700 ש"ח בחודש למרוויחים בין 40,000 ל70,000 ש"ח. הסיבה: כי מי שמקבל 200,000 מש"ח בחודש משלם פחות אחוזי מס, אז ההמלצה המעוותת היא ליישר את העשירים הבינוניים לפי המנהלים המגה-מגה עשירים ולא לפי רוב הציבור. הנזקים של המלצות טרכטנברג גדולים בהרבה מהתועלת בסעיפים החיוביים שבו.
בקיצור – הכתובת העיקרית לביקורת היא ממשלת ישראל – שמייקרת חשמל ומים, שגובה הון עתק ממיסים עקיפים על כל עסקה (מע"מ) ועל סיגריות ואלכוהול ודלק, שמורידה מיסים לעשירים (מס חברות, ומס כללי נמוך על הון לעומת הכנסות מעבודה ולא גובה מס על ירושה ועיזבון) , שמסירה פיקוח ממוצרים בסיסיים, שלא מפקחת כראוי על מונופולים פרטיים, שחונקת את המשק הציבורי ומתעללת בעובדים סוציאליים, בעניים, שהיא המעסיק הכי גדול של עובדי קבלן בארץ.
הטייקונים החביבים הם אנשי עסקים שהולכים בעקבות שביל הפירורים שממשלת ישראל מפזרת להם. הממשלה חולשת בהוצאותיה הישירות על 40% אחוז מהמשק ובאמצעות רגולציה גם על רוב של הפעילות הכלכלית בשוק הפרטי, ולה יש את הכח לשנות את ככלי המשחק.
משחקי המחבואים של מי פה "הרע" בין פקידים, שרים, טייקונים וועדות מומחים נועדו למסמס את המחאה.
ולמרות שתמיד מענג לקרוא את רשימותיך כנגד הטייקונים, כדאי לשים את הפוקוס על הממשלה – כי משם צריך ויכול לבוא השינוי במדינה דמוקרטית
ארז ויובל גם:
ודאי שהממשלה היא האחראית העיקרית. אין לי אתכם ויכוח על העניין הזה.
אבל הציור של אנשי עסקים "מהוגנים" כטיפוסים חביבים שרק מנצלים מצב קיים לא מקובל עלי. בעיני, מדובר באנשים שצריכים לקבל החלטות מוסריות של טוב ורע, ונכשלים בהן פעם אחר פעם, ואני לא אומר מילה כמעט על המאמץ האינסופי שלהם (באמצעות לוביסטים, יחצנים, יועצים ובעלות על אמצעי תקושרת) להותיר את המצב על כנו. הם לא אוספי פירורים, אלא אנשים שבוחרים להרע. אני גם רוצה להרוויח, אבל גבולות הרצון שלי להרוויח הוא בפגיעה בציבור שמסביבי. האנשים שאני זמכיר לא מכירים את המשוואה הזו, או מתעלמים ממנה.
ארז, אני לא נכנס לפרטים של כן טרכטנברג לא טרכטנברג, כן להרחיב לא להרחיב וכו'. להבדיל מידידי המלוקמסים אין לי תשובות לכל השאלות. ועדיין, מילה באשר למכסי מגן: בטח שצריך להגן על מגדלים מקומיים, אבל אם חלב, דבש וביצים – שכולם מוגנים במכסים – עולים פי שניים או שלושה או ארבעה מבאירופה, אז לא צריך להגן על המגדלים. צריך להגן על הציבור.
ארז אהבתיך. כמי שמבין דבר מה במשק חלב, פרסומים מצוטטים וכ"ו,
כשהתחיל הדיבור על מכירה רצתי כמטורף מאדם לאדם להזעיק על הרשע על הגנבות על הפשע על הטמטום הבוטה. לא היה קשב. תנובה זה היה משק סגור שהכל נשאר כאן, גם הזעה והדם וחוכמת המעשה והפרות הכי טובות בעולם ואוטומציה של החליבה ואפילו פעם בבית השיטה האומללה ייצרו ציוד מחלבה. גם הגניבות וחוסר היעילות והבטלנות שהיו כבכל מקום נשארו כאן ופירנסו ישראלים לא טפילים אימפראליסטים בלונדון. דוידינדים לא חילקו בודאי לא לבעלי הון בלונדון. בגלל החרם הערבי כל גנבי ועושקי העולם עזבו אותנו ובנינו כאן בעצמנו לעצמנו יופי של דברים. ידע על הדרים שאין כמותו בעולם, שאל בגן שמואל, ידע על מים והשקייה וכ"ו וכ"ו וידע על רפת ופרות וחלב ומוצרי חלב. אז באו בני האימפריה מלונדון ושיחדו כן כן בכסף וטימטמו ורימו ועבדו בעיניים וקנו את תנובה והתחילו להוציא מיליונים לחו"ל ולממש את הנדל"ן שהיה בעצמו שווה יותר ממה ששילמו. מה שצריך זו ועדת חקירה ממלכתית, איך ולמה וכמה קיבל ריכמן המנכ"ל האחרון. מי עשה הערכת שווי מי הסתובב בקיבוצים ובמושבים והמליץ על מכירה . מה היה חלק חברת העובדים ואיך טפלו בזה. ועוד המון המון מעשים רעים מוסרית ואולי חוקית. הבעייה היא שחלק גדול מהמסמכים נעלמו ועד יותר יעלמו עכשיו. תודה לבעל הבלוג עבור המקום ולכם על הקריאה.
למה לא לסלוח?
לא יפה. הרי בסה"כ, אריק שור, מנכ"ל תנובה, טוען ש- "תנובה קשובה לקולו של הצרכן".
ואנחנו אוהבים חברות שקשובות לקולו של הצרכן.
http://absentanswerer.blogspot.com/2011/10/blog-post.html
טרקבאקים
[…] Bashan in his Blog Gomrim Holchim calls Israelis not to […]